ביקורים מעליבים. כולם אוהבים טבלאות וסטטיסטיקות, מספרים יבשים שמסכמים סלידות, העדפות ודפוסי התנהגות. אני די משוכנעת בזה. זו הסיבה שהכנסתי לבלוג מערכת סטטיסטיקות חיצונית (נוסף על זאת שממשק "בלוגר" מציע). אני לא ממש ספצית באופן השימוש בה, אבל אני נהנית לעלעל בה מדי פעם.
לדאבוני, גיליתי כך שמרבית המבקרים בבלוג (למעלה מ-55 אחוזים) שוהים בו זמן ממוצע של פחות מחמש שניות. אמנם פלח המבקרים הבא בגודלו (יותר מרבע) הוא של גולשים ששוהים כאן יותר משעה, מה שמחמיא לי מאוד, אבל עדיין - הרפרוף הקצרצר בן חמש השניות משונה ומוזר בעיניי, במיוחד בשל העובדה ש-91.8 מהמבקרים הם ישראלים. נכנסתם, לא תציצו? אני הייתי מציצה.
למה אני מפחדת מג'וקים. הקיץ מגיע ונתקלתי כבר בשניים - אחד (ענק!) בחדר המדרגות, מזל שהייתי מלווה בחבר שלי שהרג אותו לקול מצהלותיי, השני גדול למדי ובעל גוון ג'ינג'י, שקידם את פניי סתם ככה ברחוב.
יש לי פוביה מטורפת מג'וקים, נראה לי שהיא רק מחמירה עם השנים. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית שלי פתחתי את העניין (חשבתי לעצמי שזו היערכות חיונית לקראת הקיץ, כמו מריטת שיערות מהרגליים או רכישת בגד ים), אבל פשוט לא הצלחתי להסביר למה אני כל כך מפחדת. (היא אמרה שזה הגיוני - ככה זה עם פוביות). אני חושבת על זה הרבה ומנסה להסביר לעצמי, כי אי-ידיעה מגבירה את הפחד. אני מקווה שברגע שאבין ממה זה נובע, אצליח לשלוט בזה.
אז למה אני מפחדת? כי הם חלקלקים, מקרקשים ובעלי מחושים. כי הם נמצאים איפה שבני אדם נמצאים, וניזונים מזוהמה. כי מרגיש לי כאילו הם נמצאים בעצם בכל מקום, ואני פשוט לא שמה לב. וגם - כי יש בי איזה פחד טמיר שמתחת לכל דבר (בניינים, עצים, מדרכות), רוחשים אלפי ג'וקים, כמו באיזה סרט אימה זול (במומיה למשל).
אגב הפסיכולוגית שלי. אני הולכת אליה כבר כמה חודשים ומרגישה שזה עושה לי טוב. מין מסאז' לנפש, שלפעמים הוא קשה ומחלץ עצמות, שרירים ורגשות מודחקים, ולפעמים קליל ומרגיע. עכשיו אני תוהה אם לספר לה על הבלוג או לא. נראה לי שזה חלק די מהותי ממני, אבל יש בי איזו רתיעה (ואני תוהה אם זה בכלל הכרחי).
לדאבוני, גיליתי כך שמרבית המבקרים בבלוג (למעלה מ-55 אחוזים) שוהים בו זמן ממוצע של פחות מחמש שניות. אמנם פלח המבקרים הבא בגודלו (יותר מרבע) הוא של גולשים ששוהים כאן יותר משעה, מה שמחמיא לי מאוד, אבל עדיין - הרפרוף הקצרצר בן חמש השניות משונה ומוזר בעיניי, במיוחד בשל העובדה ש-91.8 מהמבקרים הם ישראלים. נכנסתם, לא תציצו? אני הייתי מציצה.
למה אני מפחדת מג'וקים. הקיץ מגיע ונתקלתי כבר בשניים - אחד (ענק!) בחדר המדרגות, מזל שהייתי מלווה בחבר שלי שהרג אותו לקול מצהלותיי, השני גדול למדי ובעל גוון ג'ינג'י, שקידם את פניי סתם ככה ברחוב.
יש לי פוביה מטורפת מג'וקים, נראה לי שהיא רק מחמירה עם השנים. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית שלי פתחתי את העניין (חשבתי לעצמי שזו היערכות חיונית לקראת הקיץ, כמו מריטת שיערות מהרגליים או רכישת בגד ים), אבל פשוט לא הצלחתי להסביר למה אני כל כך מפחדת. (היא אמרה שזה הגיוני - ככה זה עם פוביות). אני חושבת על זה הרבה ומנסה להסביר לעצמי, כי אי-ידיעה מגבירה את הפחד. אני מקווה שברגע שאבין ממה זה נובע, אצליח לשלוט בזה.
אז למה אני מפחדת? כי הם חלקלקים, מקרקשים ובעלי מחושים. כי הם נמצאים איפה שבני אדם נמצאים, וניזונים מזוהמה. כי מרגיש לי כאילו הם נמצאים בעצם בכל מקום, ואני פשוט לא שמה לב. וגם - כי יש בי איזה פחד טמיר שמתחת לכל דבר (בניינים, עצים, מדרכות), רוחשים אלפי ג'וקים, כמו באיזה סרט אימה זול (במומיה למשל).
אגב הפסיכולוגית שלי. אני הולכת אליה כבר כמה חודשים ומרגישה שזה עושה לי טוב. מין מסאז' לנפש, שלפעמים הוא קשה ומחלץ עצמות, שרירים ורגשות מודחקים, ולפעמים קליל ומרגיע. עכשיו אני תוהה אם לספר לה על הבלוג או לא. נראה לי שזה חלק די מהותי ממני, אבל יש בי איזו רתיעה (ואני תוהה אם זה בכלל הכרחי).
