חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות זיגי סטארדסט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זיגי סטארדסט. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 בספטמבר 2012

היעד הבא שלי

אחרי שאחזור מהצפון הרחוק, אני חייבת לנסוע ללונדון. מלבד העובדה שמעולם לא הייתי, שמהווה חור רציני בהשכלתי התרבותית (וקראתי כל כך הרבה ספרים - בעיקר ספרי ילדים - לונדוניים!), בפרבר בריקסטון משתמשים בשטרות עם פרצוף של זיגי סטארדסט במקום ש"י עגנון. אני חייבת למסגר לעצמי אחד כזה.


הקרדיט - לכלכליסט.

וגם - זוכרים את הפוסט על השטר השבדי של נילס ואווזי הבר?

יום שני, 30 באפריל 2012

אחת, שתיים, שלוש, ארבע.

לספר? לא לספר? לָמה? למי?

כמו מטוטלת שחוזרת שוב ושוב על אותן פעימות, כך אני מתלבטת שוב ושוב אם לספר על הבלוג. למי למשל? לפסיכולוגית שלי. כבר כתבתי על זה קודם, אבל מאז לא נפגשתי איתה ולקראת הפגישה הקרובה התהיות עולות וצפות. האם יש לו חשיבות טיפולית? אני מניחה שכן. נראה לי שלכל גורם יש חשיבות, אבל אני מניחה שאפשר גם בלעדיו. זה לא איזה שלד בארון.

-- אגב פסיכולוגית: אם ממש הייתי חיה בסרט (ואני רק קצת, בינתיים), מעניין אם הייתי מגדירה אותה כ-my therapist או my shrink. יש הבדל תהומי בין הדברים, שעוד לא הצלחתי לרדת לעומקו --

הרי אפשר להשאיר משהו לעצמי - במיוחד כשאני לא יודעת בדיוק כיצד להגדיר את אותו "משהו". אלטר אגו? (מה שמוביל למחשבה - האם דייויד בואי דיבר עם הפסיכולוג שלו על זיגי סטארדאסט? אני מניחה שכן, בשלב כל שהוא בחייו), או שאולי מדובר ביומן? ואולי סתם תרגיל כתיבה שהפך להיות קצת יותר "חלק ממני" עם הזמן (וחלק ממני מטפח תקווה סודית ומטופשת - שאוכל לכתוב ככה למחייתי, יום אחד).

כל זה מוביל (ובעצם, כרוך) במחשבה נוספת - האם לספר לחבר שלי על הבלוג? אני חושבת שהוא יודע, קצת. פעם הוא נתקל בו, בשלב די ראשוני (של הבלוג, ונראה לי שגם של הקשר). אני לא נידבתי יותר מדי הסברים (התפדחתי) ומאז הנושא לא עלה. אולי נשכח. כשאני חושבת בצורה צלולה ומפוכחת אני מבינה שאין לי במה להתבייש, אבל משהו בכל זאת עוצר בעדי לבדוק תגובות ו/או לכתוב מול עיניו. 

לפעמים בא לי לחשוף את הבלוג לעיני כל על מנת להוכיח לאנשים שאני כותבת טוב יותר מהם. לתת איזו אסמכתא רשמית לעניין ולא סתם להצטנף לי בצד בגאווה חצי-מוסתרת, בעוד כלמיני גרפומנים מחרטטים חרטוטים-על גבי-חרטוטים (וזוכים לפידבקים נלהבים שלא בצדק - לדעתי) בפיד הפייסבוק שלי.

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

יום שלישי, 9 בפברואר 2010

בגדי הBOWIE החדשים

אז כן, אני מתחפשת לאחד הזמרים האהובים עלי (אם לא האהוב ביותר), וליתר דיוק- לזיגי סטארדסט.
ואיפה מוצאים מגפיים מחרידים, בגדים נצנציים וטייצים פסיכודליים אם לא ב.. תמח"ת.
הלוקיישן המופלא של יוד ולובה, ולפשוטי העם שבינינו סתם התחנה המרכזית (החדשה) של ת"א.

אז קודם כל, זו תמונת ההשראה שלי:


מן הסתם לא מצאתי הכי מדוייק שיש, אבל זה השלל מהיום:





המגפיים יצאו קצת וורודים בתמונה, אבל הם מאוד מאוד אדומים- TRUST ME.
הצהובים הפסיכודליים הם טייץ (לא מצאתי עם פסים, ולזיגי יש מלתחה עשירה בסה"כ אז הרשתי לעצמי להתפרע)
והגופייה המכוכבת היא פאייטית כולה, ומנצנצת נורא, אז אולי יהיה בה שימוש- אני עוד לא בטוחה.

מה חסר בינתיים:
קודם כל פאה. יש שתי אופציות, אבל נראה לי שאני אלך על המאלט הזו:



יש גם את האופציה הזו:


אבל צריך קצת לספר אותה..

אגב, שתי הפיאות האלו הן מאתר של חנות בהרצליה. אם מישהו מכיר חנות תל אביבית עם פאות בסגנון- אני אשמח מאוד לשמוע.

שנית- ז'קט. לדייויד יש אחד צמוד כזה, שמה שמיוחד בו זה ה"כנפיים" הקטנות האלה.
יש חנות (יד שנייה אני מניחה) שיכול להיות שם משהו בסגנון?
אם בכלל לא, איך מכינים את הכנפיים האלה?
מצאתי תמונה באינטרנט של בחורה עם תחפושת כמו שלי, ולא הצלחתי להבין איך היא עשתה את זה:



ועוד אחת. מנוולת.



ואם לא, אני מוכנה גם להתפשר על הז'קט הזה:


וגם זה:



אבל איפה יש דברים כלכך מגניבים בארץ?

אני זקוקה לכל עזרה אפשרית! (אוקיי, הקצנתי קצת. אבל טיפים באמת מא-וד יעזרו לי)

תודה, ופורים שמח.


תוספת:
אוף, עכשיו אחרי שמדדתי את הזוועות, נראה לי שהייתי צריכה לקנות טייץ שחור עם נצנצים, או מפוספס. בכל מקרה- משהו כהה. מרד, בחיים לא יהיה לי מה לעשות עם טייץ צהוב פסיכודלי.

וסתם, כשהסתובבתי בתחנה המעופשת, הגעתי לחנות הבאה:







חנות אפריקאית ענקית (חדשה לדעתי, מעולם לא נתקלתי בה)- קיר אחד מלא בתלבושות אותנטיות, והשני מלא בתוספות שיער מכל הסוגים, הצבעים והאורכים.
תכל'ס, התלבושת הצהובה מהתמונה השנייה מגניבה לאללה.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...