חוויות קולינריות מהניכר

אפתח ואומר שהסקנדינבים - והנורבגים בפרט - לא מצטיינים באוכל. לא גדל שם כמעט כלום, מחירי הפירות והירקות מטורפים (29 קרונות - בערך 20 שקל - לקילו תפוחים!) ואין תרבות של אכילה בחוץ. כמו שכבר ציינתי, זו הייתה מדינה ענייה מאוד עד שנות השישים ונראה שמרבית תושביה דבקים גם היום באורח חיים צנוע למדי. אף שההכנסה לנפש בנורבגיה היא מהגבוהות בעולם לא ראיתי ברחובות אוסלו אנשים בבגדים שזועקים את תג המחיר שלהם ורוב המסעדות שראינו היו ריקות למדי, עם נוכחות בולטת של תיירים.

משיקולי מחיר ונוחות, השתדלנו בעיקר לבשל לעצמנו. כשקנינו אוכל בחוץ אכלנו בעיקר סנדביצ'ים (יקרים!). גם כשהכנו לעצמנו אוכל לטיולים התמקדנו בסנדביצ'ים - סתם כי יותר נוח לדחוף אותם בתיק. ההיילייטס הקולינריים במהלך הכמעט-חודש הזה היו בעיקר ה-israeli dinners שהכנו למארחים שלנו, שזכו להתפעלות ניכרת :-)

ובכל זאת, יש כמה רגעים שזכו לתיעוד מצולם ולכן כנראה שווים אזכור -

סמורה ברוד - חטיף דני

המארח שלנו בקופנהגן הכין לנו את ה"חטיף" הנ"ל (כך הוא הגדיר אותו - "דניש סנאק") והסביר שהוא פותח ככה כל ארוחת צהריים. על הצלחת לחם שיפון, מרוח בחמאה דנית צהובה. הפרוסה הימנית מעוטרת בהרינג מתקתק ופרוסות בצל סגול חי. הפרוסה השמאלית - בפטה כבד חזיר (כשרות היא מאיתנו והלאה, מה שכמובן הפתיע את כל מארחינו מעודכני החדשות שציפו לארח צמד אורתודוקסים) וכרוב אדום כבוש. להגדיר את העניין לא פוטוגני זה אנדרסטייטמנט, אבל בחיי שזה מאוד טעים.

אי אפשר לבקר בדנמרק בלי להכין עוגיות חמאה דניות

המתכון של העוגיות מאוד פשוט - טונה חמאה, טונה סוכר, קצת קמח, שקדים טחונים ווניל. מעניין אם לקארין גורן שורשים דניים.

טוב, האמת שאת משפחת הפטריות הזאת לא אכלנו - הן סתם חמודות

את החברות הללו מצאתי בגינה העצומה של ההוסטל בו ישנו בכפר פלום. לא נגעתי בהן כי לא היה לי מושג מה טיבן. מה שכן, עם המארחים שלנו באוסלו יצאנו ל"ציד פטריות" באחד היערות המקיפים את העיר. לצערי אין לי תיעוד של הפטריות האכילות מאוסלו, שהפתיעו והיו כתומות-זוהרות, מהסוג שנראה הכי רדיואקטיבי. הכנו איתן ריזוטו מעולה.

אוכל נורבגי אורגינלי. או שלא?

ביומנו הראשון בברגן, שבעי סנדביצ'ים עד האוזניים (אבל רעבים, כי בכל זאת צהריים), החלטנו להתפרע וללכת לאכול במסעדה. בהמלצת מארחינו, הלכנו למקום שנקרא "הפינגווין" והזמנו שתי בירות ושתי מנות רציניות. שלי מופיעה כאן למעלה ומהווה הוכחה לכך שהסקנדינבים הללו פשוט לא יודעים לשווק אוכל. בחיי שהיה טעים, אבל התמונה נראית כל כך חדר אוכל בקיבוץ.. היו כאן קציצות בשר, רוטב חמוציות, תפוחי אדמה, גזר מבושל (WTF? הפייל היחידי בארוחה הזו..) ופירה אפונה. בדיעבד, זה הרבה יותר משקף את המטבח השבדי - בכל זאת, כדורי בשר.

לא התפרענו כמו שזה נראה, אלו כוסות די קטנות!

הבירה הנורבגית לא רעה. הדנית מזעזעת - קרלסברג, טובורג ודברים אף נוראים יותר (בביקורכם בקופנהגן, התרחקו מברזי "וויברו"! יש לה טעם של מי עדן תפוחים עדין). המגש הזה הוגש לשולחננו בפאב בעיר הצפונית ביותר בנורבגיה - טרומסו. יש שם מבשלה מקומית שהיא בהחלט גאוות העיר (קיימת מסוף המאה התשע עשרה, אם אני לא טועה) ומייצרת חמישה או שישה סוגי בירה. אז טעמנו את כל מה שהיה שם.

כמו שאמרתי, הכשרות מאיתנו והלאה

אפשר לומר שהרווחנו עוד יום בטיול. KLM גרמו לנו לפספס את טיסת הקונקשן לארץ ופיצו אותנו בלילה במלון ארבעה כוכבים ליד סכיפהול. אז אמנם לא יצאנו לקרוע את אמסטרדם, אבל ארוחת הבוקר הייתה שווה. 

עוד תמונה מהטיול

אולי הכי מתבקשת, הרי בגלל זה כולם נוסעים -

קרדיט צילום: המדריך שליווה אותנו אל עבר האורורה.
התמונות שלנו משם בלי חצובה וקצת מטושטשות. כמובן שמומלץ ללחוץ להגדלה

זה חי! או לפחות נראה ככה - מתגרה, מחליף צורות ולא מפסיק לנוע. האגדה מספרת שאם מנופפים במטפחת לבנה אל עבר האורורה, היא מתרגזת ויורדת לחטוף אותך (כמעט כמו מה שקרה למאי הקטנה במומינים). הילדים בערים הצפוניות של נורבגיה חוזרים על התרגיל הזה מדי חורף, ורצים להתחבא מתחת למיטה. באופן כללי, כשמטיילים בנורבגיה אפשר להבין מהר מאוד איך התפתחה המיתולוגיה הנורדית העשירה. הטבע שם כל כך דרמטי וחורץ גורלות, תחושת יראת הכבוד היא בלתי נמנעת.

חבר שלי ואני תכננו עוד לפני שיצאנו להעלות את כל רשמי הטיול לבלוג ייעודי שנפתח לשם כך. יש באמת המון מה לספר ולהראות - מאות תמונות, נופים מדהימים וחוויות תרבותיות ואנושיות מיוחדות (עשינו 80% מהטיול בקאוצ'סרפינג, וזה באמת מרתק. זוכרים את הפוסטים של נגה סדן על היורוטריפ שלה?)

חבר משותף הציע לנו לנסות לשווק את הסיפור ככתבת פרילאנס לאחד המגזינים\אתרים שעוסקים בתיירות חו"ל, אני עדיין חושבת על זה. מצד אחד, כתבנו בנימה מאוד אישית ולא מאוד "מדריך תיירית". מצד שני, זו דווקא יכולה להיות נקודה לזכותנו. ניו ג'ורנליזם וזה (בעוד עתיד הקריירה האולד-ג'ורנליסטית שלי לא מאוד מבטיח).

מסע ללא שופינג (כמעט)

חזרתי מהמדינה היקרה בעולם (כמעט). שלושה שבועות בהם לבשתי רק טרנינגים, נראיתי קצת כמו ילד קטן והתחשלתי בהחלט מבחינת החשיבות שאני מקדישה למראה חיצוני (רמז: כשאני לא נראית טוב, אני נהיית עצבנית ו\או בדיכאון). כיף לדעת שאני יכולה לפעמים להתנתק לחלוטין מהעיסוק בעצמי, ופשוט לקלוט את היופי והחוויות שסביבי בלי להעביר אותן דרך פילטר "איך אני נראית\מרגישה עכשיו".

כמו סימן משמיים, בסוף שלושת השבועות הללו (וליתר דיוק - ביום הלפני אחרון באוסלו) נתקלתי במציאה אמיתית. במדינה שבה סנדוויץ' בסאבווי עשוי להגיע ל-75 קרונות (בערך חמישים שקל), כיף למצוא ג'ינס ב-67 שקלים :-) ועוד אחד ממש מוצלח - בצבע הנכון ובלי שפשופים משמינים. נראה לי שהם ילכו מעולה עם הסוודר החדש ממנגו.

הפרחים ל-H&M

הנורבגים לא חזקים במיוחד באופנה (או באוכל, אבל לא אפתח את זה כרגע). הם אומה שדי משוגעת על ספורט, ואולי בגלל הסיכוי הסביר שבדרך מהעבודה תקפוץ לאיזה טיפוסון על הר, המלתחה הרווחת שם היא ספורטיבית ביותר, עם נעלי התעמלות, תיקי גב לא חינניים ושלל בגדי דרייפיט. נדהמתי לגלות שבכל אחת משלוש קומותיו של ה-H&M הענק בו רכשתי את הג'ינס (יש H&M לא ענק, בעצם?), הוקדש רוב המקום לבגדי ספורט זרחניים וצמודים, שבארץ אפשר להיתקל בהם בעיקר במגה ספורט. במראות אירופאיים מסוגננים סטייל בלוגי אופנה בקושי נתקלתי שם. מצד שני, זו ממש לא מדינה אירופית טיפוסית.

ממש התאהבתי בסתיו הנורבגי. הוא הימם אותי בצבעים העשירים והרוויים שלו, שכאילו נלקחו מאיזו קולקציית סתיו-חורף שיצאה למדפים. בורדו וירוק-יער, אלה הצבעים הנכונים לעונה, לא?

צילום: אני. כדאי ללחוץ להגדלה, לדעתי