חפש בבלוג זה

יום ראשון, 27 במרץ 2011

באווירה מתקתקה

יצאתי היום מוקדם מהעבודה ואספתי סוף סוף את ההזמנת סטרוברי שלי מהדואר.
אני לא יודעת מי אחראי שם על המשלוחים, אבל יש סיכוי סביר שהם חשבו שמדובר במתנת בת מצווה. מישהו השקיע ועטף הכל בנייר וורוד, מנצנץ והולוגרפי:

אני סתם מתקטננת פה. באמת שההשקעה הזאת בפרטים הקטנים הייתה במקום. אם אני כבר מתפקצצת ומזמינה איפור, כדאי ללכת עם החוויה עד הסוף..

מסיבת כתה ד'?
איכשהו, הכל פה על הסקאלה הוורודה-שחורה. מאוד אבריל לאבין מצדי.

על העיניים זה מתקבל שחור ואפל, עם לא יותר מרמז לנצנוציישן הוורוד. 
הגלוס יפה ועמיד, אבל דביק - מה שרק מוסיף לתחושת הטינאייג'ריות שלי
את העיפרון המדובר של בנפיט דגמנתי ליד גוון, BAD GAL לא פחות.
הוא שמנמן מאוד והזכיר לי צבע פנדה - שזה מצוין. 


יום שבת, 26 במרץ 2011

MIND THE DETAILS

אוקיי, אז בוואלה! אופנה מתפרסמת כתבה העוסקת בהגיגיו של מעצב כלשהו, שגורס כי לסלבס אסור ללבוש בגדי מעצבים (ורק דוגמניות ראויות לכבוד).
בתור אחת הדוגמאות לשימוש קלוקל באאוטפיט משובח מובאת התמונה הבאה של גווינת' פלטרו הגבינתית, אי שם באוסקר ניינטיזי כלשהו:

ילדים יקרים, צבעו יפה-יפה את התמונה, ואת הלוק הבעייתי השאירו בלבן


אולי אפרוש כנפיים

זה הסוודר המדובר:

זוית חביבה, הצבע הלא-נכון

אוקיי, זה כבר מוכר יותר. תפירה זולה? למי אכפת. העיקר שיש כנפיים.

lost in translation - המיטב של סופה"ש

שישי בצהריים, חדר כושר, תל אביב:
באחרונה שדרגו את הסטפרים, ועכשיו כל הלך זוכה למסך אישי. המבחר די מצומצם, ונע בין חדשות, ספורט, MTV ו-E. בשעות המתות של שישי החלטתי לשטוף את המוח עם חדשות הבידור, ובתמורה עדכנה אותי ג'וליאנה רנסיק שמשתתפי רוקדים עם כוכבים הגירו "דם, יזה ודמעות".

שבת אחה"צ, תחנת דלק, כביש 4:
הג'אנקיה המקומית טוענת לכתר של "השווארמה הכי טוב בארץ". SAY WHAT? מצד שני, אולי בגלל שזו מילה זרה (טורקית, לא?) לא חלים עליה חוקי הדקדוק.

שבת אחה"צ, אותה תחנת דלק:
על הכניסה לילו יש פרסומת ל"כספומן - משיכת מזומן, מהמוכרן". מה זה לעזאזל מוכרן, במה זה שונה ממוכר? הסיומת המביכה היא לשם החרוז כנראה, עדיף היה כבר לוותר על הפואטיות.

מוכרנת לי מאיפה שהוא

יום שישי, 25 במרץ 2011

חוויות האתמול

מחכה להקפצה מהעבודה (שבטח בוא תבוא, בהתחשב בכותרות האינטרנטים). בינתיים, שחזור חוויות האתמול נראה לי כמו דרך אולטימטיבית להעביר את הזמן.
אז יום החופש לא היה פעיל מדי, אבל אין ספק שההיילייט שלו היה רכישת השמלה הכי מוצלחת שהיתה לי. האמא של הבודיקונים, או כמו שחברה הגדירה אותה - "שמלת כוסיות".
מדובר באיזו יצירה סמי-הוצ'ית, שחורה, מיני ועם איקס בגב. משהו שברנדה וולש היתה הורגת בשבילו. נקנתה בבוטיק המעצבים בסנטר, אצל מעצבת בשם סיוון רג'ואן.
לא מצאתי תמונה של השמלה באינטרנט (והצילום שלי יעשה לה עוול), אבל מצאתי בפייסבוק של המעצבת תמונה של שמלה אחרת שמדדתי אמש:

יש לה מחשוף בגב, זה קצת נדוש לי מדי - אז הלכתי על השניה


עדכון מאוחר מאוד - ספטמבר 2011 - מצאתי בפייסבוק של סיוון רג'ואן תמונה של השמלה:

זו לא אני. סתם בחורה אלמונית עם גוונים ופן.


עוד מילה וחצי על בוטיק המעצבים בסנטר:
נמנעתי במשך המון זמן מלהגיע לשם כי נרתעתי מהעומס והלחץ. אתמול, אולי בגלל הגשם, או בגלל שחמישי רגוע יותר משישי, היה ממש כיף ונעים עם הרבה דוכנים מוצלחים - לא רק של הרג'ואנית.

עוד בסנטר - קניתי סוודר טורקיז באורך טוניקה, עם דיטיילז של ראפלז בכתפיים. נשמע נורא, נראה דווקא טוב (קצת גלאם, אבל בואי תמיד היה ויהיה רול מודל בשבילי). בדרך כלל אני לא קונה פריטים כאלה ומתמקדת באפורים האהובים עלי, אבל בעקבות הפרק המטופש של טריני וסוזאנה בו הן השמיצו את הרגלי הלבוש המשמימים של בנות ישראל הרגשתי צורך להתחדש במשהו קצת צבעוני הומוריסטי.

בערב יצא לי להיקלע עם חבר שלי למסיבה של מישהו מהפקולטה שלו, שהתקיימה בנמל. בחיים לא הייתי במסיבה בנמל וחטפתי שוק תרבות אמיתי. כאילו כל הקלישאות קמו עלי לכלותי.
קודם כל' זאת באמת פרחיאדת-על שאין דברים כאלה. שנית, יקר בטירוף (כוס יין שהיתה מקולקלת לדעתי עלתה לי 35 שקלים! והברמנית המתועבת שם ניכסה לעצמה גם טיפ!! כוסעמק). שלישית, המקום היה כלכך ג'יפה! אפלולית שמחפה על תקרה מחוררת, קירות מזוהמים וספות דביקות. איכס.

ברחנו מהאזור ובאדיבות מונית שירות קו 5 הגענו לאיזה פאב היפסטרים-עאלק מחתרתי מול חורבות ה"תדר". גם שם היה קצת פאטתי (בחורים בז'קטים גדולים מדי ובחורות בתספורות גרועות בכוונה), אבל נחמד יותר. אגב, גם שם הברמנית ניסתה לעשות לי "שיטת מצליח" על הטיפ! מה הולך בעיר הזאת על כל מתחמיה?

יום חמישי, 24 במרץ 2011

בטלה מפתיעה

החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה, בשביל ראיון עבודה שהיה אמור להיות לי. שיקול כלכלי - עדיף לי לקבל תשלום על יום עבודה מלא ולא לצאת באמצע (מה גם שנשארו לי די הרבה ימי חופש, ואני עוזבת עוד חודש במקס').
עכשיו התקשרו, ואמרו לי שהראיון צריך להדחות לשבוע הבא. כוסעמק. לא תכננתי על יום שלם של בטלה, ובמזג אוויר הנוכחי גם אין יותר מדי איך לבלות. כנראה שאצטרך לעשות דברים חשובים באמת, כמו לנקות, לעשות ספינינג, לכתוב בבלוג, לקחת את האיפור שהזמנתי מסטרוברי.נט ועוד.
לפחות יוצא לי לבשל קצת - פירה בשמנת ועוגת שוקולד, היר איי קאם!
(הכל מיועד לחבריקו. אני משתדלת לפתח כוח רצון מברזל)

יום שישי, 18 במרץ 2011

הכנות לחג


+


+


+


=


אין כמו איפור. זה כלכך גלאם.

מחר יהיו גם ריסים מלאכותיים, וגם עוד עין ותווי פנים נוספים.

יום שני, 14 במרץ 2011

רעיון פורימי נדוש + שירות לציבור

רעיון נדוש. בכל פורים, בערך מאז הגעתי למצוות, עולה בראשי הרעיון הנדוש (אך מפתה) של להתחפש למדונה באייטיז. אף פעם לא הוצאתי את העניין לפועל.

עם כל הבאזז האינסופי סביב גאגא, אף אחד כבר לא חושב להתחפש למדונה (מה שהופך את זה למוצלח יותר)

כבר חשבתי שהשנה זה לא יקרה, אבל אז ראיתי בTRF של זארה את השמלה הכי אייטיזית ועם זאת מוצלחת שראיתי כבר הרבה זמן. סטרפלס (כן כן) שחורה עם תחתית נפוחה. הכי אייטיז שיש, ואיכשהו גם נראית עלי טוב.
אז אני שוקלת שוב את העניין. סרט עצום לשיער כבר יש לי-

וגם איפור זו לא ממש בעיה. בקיצור, אני אצא מחר לגיהינום-עלי-אדמות המכונה "דיזנגוף סנטר לפני פורים" למדוד את השמלה. מעניין אם בברוריה יש שרשרת צלב ענקית, או שהחנות שומרת על צביון יהודי..

שירות לציבור. לפני כחודש פתחו בקרבת ביתי סניף חדש, מפונפן ואבן-גבירולי של אבולעפיה. חשוב לי להבהיר שאין לי שום דבר נגד המוסד הפחמימתי הזה, אבל מאז פתיחתו ראיתי כבר 2 עכברים (או חולדות?) מתים על הכביש/מדרכה הסמוכים.
יכול להיות שאני משמיצה פה בגסות, שמדובר בצירוף מקרים, שהדבירו את הבניין ליד או כל הסבר הגיוני אחר, אבל לי כל העניין מעלה זכרונות מפרשת החולדות בארומה. ושוב, אם אני טועה - אני מתנצלת. הדבר האחרון שאני רוצה זה להסתבך עם אדון אבולעפיה.


יום ראשון, 13 במרץ 2011

לוקחת את בטי דרייפר בסיבוב

זאת כנראה אחת התחפושות הכי יפות שראיתי בחיים -
כמה חבל שנזכרתי בפורים באיחור. כלומר - הייתי מודעת לקיומו, ולא חשבתי שאהיה חלק מהעניין השנה. בשנה שעברה התחפשתי לזיגי סטארדסט, השנה הרעיון הכי מקורי שיש לי זו אלה הודית (וגם זה יהיה פארש, כי מאיפה אני אקריץ ידיים?) - נראה לי שמאגרי היצירתיות שלי התייבשו, ופורים זה רק קצה הקרחון...


עוד רעיון - פנטומימאי (פשוט בא לי על איפור דרמטי)

צריך חולצת פסים ארוכה (אין), מכנסיים שחורים (יש? לא בטוח שהם עוד ראויים ללבישה), ברט, מטפחת אדומה והכי חשוב - איפור עמיד ומוצלח. מאיפה משיגים מייקאפ כזה (ומה אני אעשה איתו אח"כ?.. שאר הפריטים די שמישים ואפשריים למציאה בזארה הקרוב לביתי)

יום ראשון, 6 במרץ 2011

הכי מעצבן - לרחרח בשמים בסופרפארם ולהשפריץ על עצמך אול-אובר בושם של סבתות (רק כי לא קלטת איפה הפתח של השפריצר)
הכי טפשי - ללכת לרחרח בשמים בסופרפארם עם אף סתום
הכי טפשי2 - לרחרח בשמים כשבאתי בכלל לקנות ויטמינים

בסוף לא קניתי אף בושם, למרות שהקנזו הכתום (אמור) היה במבצע (199 ש"ח. שווה?)
התחשק לי גם לקנות איזו צללית, אחרי אכזבת האיפור שלי בסוף השבוע (תזכורת, הגעתי לתובנה שאיפור העיניים היחיד שאני יודעת לעשות משווה לי מראה של פרחה באייטיז), אבל החלטתי שאיפור - כמו אוכל - אני קונה מעכשיו רק עם רשימה.
כלומר, ברגע שאראה איזה לוק איפורי שימצא חן בעיני (אצל מישל פאן או משהו) ארכוש את התכשיר שיעזור לי להגיע ללוק המבוקש. כיום אני סתם קונה שטויות שמוצאות חן בעיני באופן רנדומלי, ולא משתמשת ב75% מהן.

יום שבת, 5 במרץ 2011

שבוע שחיתות

נראה לי שמסילת הסטפר מתגעגעת אלי. יותר משבוע לא דרכתי עליה בנעלי הספורט הוורודות והמיניאטוריות שלי, ואני בטוחה שחסרוני מורגש.
איכשהו, נראה לי שדווקא רזיתי קצת. מפתיע, בהתחשב בעובדה שאכלתי בחוץ בכל יום מימות השבוע, מצד שני - פסטיבלי האוכל המושחתים של הערב גרמו לי די להתנזר מאוכל במהלך הבוקר-צהריים, אז אולי זה נתן אפקט כלשהו.

מקומות חדשים שדגמתי:
קוצ'ינה תמר - מאוד מאוד טעים, מושלם לחובבי פסטה. באמת אוכל איטלקי בסטנדרט יוצא דופן. רוב האנשים הם אכן חובבי פסטה, וכנראה יעופו על כל מה שהמקום מציע - אני קצת פחות מתחברת לאטריות ומעדיפה סי פוד, ולכן התפריט היה קצת מצומצם בשבילי. אגב, המנות לא עצומות אבל מאוד משביעות. מנות הפתיחה יקרות בטירוף, העיקריות בתמחור שפוי ביותר.

טפאו - מוזיקה מצוינת (באמת, הופתעתי לטובה. ציפיתי לגלגלצ והיה דווקא הרבה Jviewz ומוזיקת אוירה מוצלחת בסגנון), אוכל של בנות - ביצוע לא רע, אבל לא נפלתי. איכשהו מרגיש לי שכל קונספט הטאפאס הוא נסיון להתחכם ולהגיש מנות קטנות ופשוטות בתמחור שנראה בהתחלה סביר, אבל כשחושבים על זה עוד פעם - מוגזם.
(מצד שני, לא הייתי רעבה ואכלתי רק מכמה טאפאסים צמחוניים. יכול להיות ששרצים היו מרשימים אותי יותר)

פלפלים קלויים עם גבינת עיזים מטוגנת. היה להם הטעם של הפלפלים שסבתא שלי עושה. מצד שני, היא בחיים לא תגיש אותם עם רוטב פרמז'ן.


אגאדיר בנמל - שנים לא הייתי בנמל (טוב, אולי חודשים), וזו כנראה הסיבה שחשבתי שיהיה נטוש. בתמימותי היתה לי תחושה כוזבת שאם אני לא יוצאת לשם, בטח אף אחד אחר גם לא. אז דווקא יוצאים, והרבה. להפתעתי היה באמת טעים ונחמד (לייק על התקרות הגבוהות במקום), אבל המלצרית היתה תמצית הקלישאה של מתחם הנמל - פקאצת על מהחלל, שצייצה "מאממם" אחרי כל הזמנה. איי שיט יו נוט.

מאממם?


שתי מילים על תובנות מטופשות - בעקבות הביקור במתחם הנמל (אגאדיר), מתחם הארבעה (טפאו) ומתחם יד חרוצים (קוצ'ינה תמר), נפל לי האסימון. פתאום הבנתי שמתחמים באשר הם (חוץ ממתחם באזל אולי, כי אין בו מועדונים בכלל) הם אבן שואבת לערסים. במקומות שממוקמים סתם על הרחוב, או באיזו סמטה, נדיר למצוא ערסים - ובמתחמים יש כחול אשר על שפת הים. אני חושבת שזה קשור לעניין החניונים - כשיש חניונים מרווחים אפשר לתדלק וודקה-רדבול בנוחות על גג האוטו, בלי לחשוש מפקחים.

ועוד קצת שטויות:
  • הגעתי למסקנה שאני לא יודעת להתאפר/ שהאיפור שיש לי הוא פארש. חייבת ללמוד איך לגוון באיפור עיניים, כי כל פעם שאני מנסה את כוחי עם צלליות זה נגמר אייטיז בקטע רע.
  • קניתי לראשונה בחיי בקאלה. האמת, זה לא משהו להתגאות בו, ובכל זאת אני מרגישה שיש עלי עכשיו בצפוניות האיכותית (אגב, הסיבה היחידה שנכנסתי היא כי יש סייל כסאחיסטי. בכל מצב אחר אין לי כסף לשטויות האלה). הרכישות: מכנסיים חומים בסגנון קצת גברי-אייטיזי, קרדיגן בצבע פודרתי עם הדפס של בית קפה צרפתי. על זה מותר לומר מאממם, הוא באמת משהו משהו.
  • אני יודעת שאני בדיליי של כמה שנים, אבל ראיתי על מישהי (בפייסבוק..) צעיף עם הדפס גלקסיה, וממש בא לי גם.
עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...