חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות בנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בנות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 ביוני 2012

היי, מה זה?

נתקלתי בקטע הבא בפייסבוק, תחת הכותרת המגה-סחית "חוויה של לילה לבן שהתחילה בשלוותה - נכון לקרוא :)"
בהתחלה חשבתי שמדובר באיזה טקסט מחאתי במסווה שנועד למתוח ביקורת על המועדון, כי ההתחלה די מלחיצה והעמידה לי מיד את האנטנות. התברר שלא מחאה ולא סתיו שפיר. איוונט פייסבוקי של יח"ץ למסיבה ותו לא.

אתמול היה לי אחלה זיון. לא ממש היית "במוד" לסקס אבל אני גבר וכגבר - כשאני יכול לזיין, אני מזיין! אז נתתי את כל כולי..פגשתי אותה על הבר, היא אמנם זו שהציגה עצמה בפניי אבל לא נראה שהיא חשבה שככה יסתיים לו הלילה.


אני השתדלתי שכל משפט שלי יהיה במקום, הבלטתי את תכונותיי החיוביות והסתרתי את השליליות, דאגתי להצחיק כשצריך ולהיות ענייני ורציני כשזה התאים, כמובן שהפעלתי את קסמיי ודאגתי לזרימה של אלכוהול שיעשה את מלאכתו. היית שמח לפרט קצת יותר, בכל זאת היו שם כמה מהלכים שהיו עושים אתכם קוראים גאים אבל אני רוצה להגיע לנקודה.


בבוקר, ללא שינה, אחרי שהסברתי שאני ממהר לפגישה (שיזמתי בשנייה שיצאתי מהדירה שלה) אמרתי שלום מנומס והלכתי חמוש במספר טלפון ושם מלא באנגלית, אתם יודעים למה...מצאתי עצמי מהלך על דיזינגוף, בלי משקפי שמש, עם חולצה שחורה מכופתרת מעופשת מסיגריות, צמא למים והתחלתי לשחזר את אירועי אתמול..תכלס, לא היו לי מסקנות מרעישות, התחושה הייתה מוכרת, היה לי סיפור נחמד, שאפתח בו את הפגישה הזאת שאני בדרך אליה אבל מעבר לזה, תחושה של ריקנות וחוסר סיפוק בכל הקשור לחיבור שלי למין היפה, משהו לא מספיק אמיתי..


אני רוצה זוגיות!!אני רוצה לדעת לאיזה מיטה אני אכנס בלילה. אני לא רוצה לבחור משפטים. אני לא רוצה להסתיר תכונות שליליות. אני רוצה ללבוש בבוקר, אחרי מקלחת, חולצה ותחתונים נקיים (לא איכפת לי לחזור לג'ינס של אתמול). לא רוצה להתאפק, רוצה להפליץ.אולי שבוע הבא אמצא אותה בשלוותה...

אז נכון, זה לא טקסט של המרכז לאמנות הפיתוי, אבל זה די מגעיל. גם תיאור ה"פיתוי", גם הבוקר שאחרי וגם שאיפותיו הרוחניות של הבחור.

אני באמת מתקשה להבין איך כל כך הרבה בנות אישרו את הגעתן למסיבה ולא כתבו מילה על הטקסט המפגר הזה. נכון, לא כולן פמיניסטיות לוחמות ובאמת לא נאמר כאן שום דבר חריף, אבל לא מעצבן אתכן שככה מוכרים לכן מסיבה? עם איזה דושבאג שרוצה להפליץ?

יש מישהו שעובד איתי שהוא תמצית הבהמיות והטמטום. קוף-אדם ממש. אני לא מצפה ממנו ליותר מזה (הוא עוסק בתחום שכבר נראה לי מחייב ריקבון נפשי שכזה) והסביבה מתייחסת אליו בשוויון נפש. הוא עושה את העבודה שלו לא-רע, מסתחבק עם החלונות הגבוהים (שלדעתי חוששים ממנו ולא מעזים להסתבך איתו) ומדי פעם צורח משהו סקסיסטי להדהים על איזו בחורה במשרד. בשגרה.

בזמן האחרון אני מרגישה שיותר ויותר אנשים סביבי הם מעין גרסאות לקוף ההוא, ושהסביבה משלימה עם זה לחלוטין. שהוא מהווה מין מודל לחיקוי עבור "הגבר הישראלי האמיתי", זה שלא מתרגש משטויות ולא נותן לזוטות כמו העובדה שאנחנו כבר לא חיים בשנות החמישים להטריד אותו. נראה לי שיותר ויותר בחורים נתלים ב"אותנטיות" נוטפת הטמטום הזאת כדי לחסוך מעצמם את הצורך להתאמץ, להתנהג כמו בני אדם, להקשיב רגע לאחרים. אני באמת חוששת ש"מגזינים לגברים" (סטייל בלייזר), שהתחילו כבדיחה משופעת טסטוסטרון שעאלק-בזה לנשים, נתפסים ברצינות על ידי כלמיני בחורים.

יום שני, 30 באפריל 2012

כשאני מרגישה קשוחה ומגניבה

אתמול יצאתי לבירה עם חבר שלי ועם חבר טוב שלו. אותו בחור יוצא כבר כמה חודשים עם מישהי ובזמן האחרון הקשר שלהם התחיל לקרטע. "אני שונא את כל הבנים האלה שפתאום בספונטניות לוקחים את החברות שלהם לאיזה סדנת-שוקולד חרטא!", הוא התעצבן מעל חצי הגינס שלו.

בת זוגו, כך הבנתי מהתיאור המתוסכל, מצפה לקבל קלישאות עטופות בסרט. מהיכרותי הקצרה איתה התרשמתי שהיא ממש לא פקאצה מהגיהינום, אם כבר מצו-חנונית שלא כל כך יודעת להתלבש. לא הבחורה שציפיתי שתשווה כל מערכת יחסים שהיא נקלעת אליה לתהפוכות הרומנטיות ב"היומן".

אז מי הם בעצם האנשים האלה, שחושבים שסדנאות שוקולד וצימרים הם ערובה לרומנטיקה? באמת לא האמנתי שהם קיימים. תמיד חשבתי שהבנים הללו (כלומר, אלו שמפתיעים את חברות שלהם במנות יתר של קיטש מרוכז) פועלים מתוך אטימות, שמשולבת באיזו נוסחה מטופשת (בחורה+שוקולד+שיר של אדל=מרוצה) שנלקחה מתוך סרטי קולג' זולים ויוצאת מתוך נקודת ההנחה שבת הזוג שלהם חגגה לא מזמן בת מצווה, או שמנת המשכל הרגשית שלה נתקעה בגיל 12.

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

I oughta know

יש פן די נחמד בחיפוש עבודה. יוצא לי לדבר עם המון אנשים שלא שוחחתי איתם הרבה מאוד זמן. חוץ מזה, הפכתי אשפית בניסוח מיילים המפרטים את מעלותיי ואני מכירה כבר אינספור נוסחים למבחני עריכה.

לפני שבוע+- חבר שלי ואני הכנסנו את קורות החיים שלנו לאחד המנגנונים ברשת שמקושרים לשלל חברות השמה. אמנם המאגניבים משיגים דרים ג'ובס באמצעות קשרים מסועפים וקסם אישי נודף למרחוק, אבל באותם ימים המצב נראה עגום, המקרר היה ריק והתקמצנתי על קניית מצרכים חיוניים דוגמת נעליים, לכן החלטתי לשלוח את לחמי על פני המים הוירטואליים.

עד כה הסתדרתי קצת. השבתי לעצמי כמה קשרים מסועפים, גם הקסם חזר לנדוף ממני, אבל קיבלתי במקביל טלפונים מחברות השמה. כולם הציעו לי לעבוד כמזכירה - בלי שום קשר לסעיפים המפורטים ומאירי העיניים שכתבתי אודותיי, או לתחומי הניסיון, העניין והידע שלי. לגבר זה גם היה קורה?
מאוד ניינטיז מצדי להתרגש ולהתרגז מזה. עוד רגע אשים ברקע אלבום של אלאניס מוריסט. ובכל זאת, הקונספציה המוטעית לפיה לנשים סגולות סדר ניקיון וארגון פשוט מוציאה אותי מדעתי. לי אין שמץ של פיצול קשב, ואני מכירה הרבה בחורים סופר-מאורגנים שהיו מתקתקים בשנייה הזמנת טיסות וגם מארחים נפלא את אורחי המנכ"ל שהגיעו ממעבר לים.


איך היא נראית פה כמו איגי וקסמן? (כלומר, להיפך. כנראה)

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

ladylike

אני הולכת כבר יום וחצי עם לק אדום, ואיכשהו לא מרגישה פולניה ברמות סבתאיות.
מדהים. אני אפילו די מרוצה מהלוק- על אף שציפורני לא נורא ארוכות כרגע.
כרגיל, אני מתעצלת לצלם, אבל זה הצבע- brick wall שמו
הרבה יותר כהה במציאות
ואם כבר ליידילייק, המשימה הקולינרית הבאה שאני לוקחת על עצמי (לקחתי כבר כמה, אבל לא טרחתי לתעד אותן וחבל) היא אפיית לחם.. התוודעתי היום לבלוג הנהדר הזה: http://www.baking.co.il/
ואני הולכת לנסות את כוחי בסופה"ש. הלחם בירה אפילו לא נשמע כזה משמין.

יום ראשון, 31 בינואר 2010

אוכל של בנות

היום ישבתי עם א' חברתי היקרה לצהריים במסעדה עלק-ביתית-וינטג'ית, וירדנו בפראות על סלט ערבי (עם טחינה) ותבשיל מש וירקות (עם טחינה. זה מוטיב חוזר.)
-אין תמונות לצערי, אז גנבתי מהאינטרנט ולכן התמונות קצת מצחיקות (לא היו כ א ל ה הררי טחינה)
 


אחרכך בשיחת מושי-מושי רנדומלית עם החבר המופלא שלי, הזכרתי את הלאנץ', והגדרתי אותו משום מה כ"אוכל של בנות".
ההגדרה השוביניסטית הזאת, בשילוב עם המש שעייף את הבטן שלי נורא, וההרגל הטיפשי שלי לקרוא מתכונים בזמן האוכל, העלו אצלי הרהורים בשאלה הפילוסופית-
מהו בעצם אוכל של בנות?

אז באינסטינקט ובשלוף, אני אומרת שסלט וקיש. קיש זו פשוט מילה שבחיים לא שמעתי גבר אומר. 
(בתמונה- אוכל למי שלא מפחד מאסטרוגן)

אבל בתכל'ס יש כלכך הרבה דברים "של כוסיות". פתאום הציף אותי שיטפון האסוציאציות הבא




(עשיתי בצייר! כמה אולדסקול. אבל וואלה-מגניב.)

אני לא חושבת שיש משהו מכאן שלא הייתי אוכלת.. (חוץ מקאפקייקס. אני לא מבינה את זה במיוחד. )
בכל מקרה, הפואנטה שלי היא שכמעט כל דבר הוא אוכל של בנות--

כמובן שפניתי לאלוהי הגוגל בבקשה לעזרה.
המחרוזת "אוכל של בנות" הניבה:
2 קישורים לכתבה על אורנה ואלה (AS IF!)
כתבת מתכונים פחמימתיים מבית ויינט
כתבה על קיש וקינואה מבית היוצר של גו
אוסף מתכונים לטאפאס
ו-הדובדבן- פינת ייעוץ באתר של חב"ד, תחת הכותרת 


הילד לא מפסיק לזרוק אוכל על הרצפה

מה עושים?

המסקנה הקצת מאכזבת שיצאתי איתה היא מה זה לא אוכל של בנות- בשר.(איך לא.) הוא לא הופיע בשום כתבה, טיפ או טור משתפך.


עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...