זוכרים את התסביכים שלי? (לא הולכת עם טייץ, לא עם משקפיים בפומבי ולא עם נעליים שטוחות), אז זהו - שהיום מדדתי טייץ עם כוכבים.
לרגע הרגשתי כמו פרדי מרקורי, האיש והטייצים בשחור-לבן (מינוס השערות על החזה)
אבל אז המוזיקה שהייתה לי בראש התפיידה, חלצתי את נעלי גבוהות הסוליה, חזרתי לגובהי האמיתי והבנתי - למרבה הצער - שכוכבים זה קצת משמין :(
עם זאת ולמרות הכל, דווקא קניתי טייץ אחר (לחדר כושר, אין לי כוונות להתרוצץ איתו בחוצות) וקלטתי שאני נראית איתו בסדר. אלו לא הרגליים הארוכות בעולם וגם לא הכי רזות בעיר, אבל הן לא תפלצתיות כמו שאני מדמיינת לפעמים (או שאולי המראות בקניון רמת אביב מרזות? אני מקווה שלא).
כשהייתי קטנה נהגתי להשתמש במונח גש"ר (ראשי תיבות של "גוש שומן רוטט") כדי לתאר את הירכיים שלי. בצחוק, כמובן, אבל עם גרעין של חשש אמיתי לגמרי. נראה לי שסוף סוף הוצאתי את המוח שלי לחופשי מהשטויות האלו.
לרגע הרגשתי כמו פרדי מרקורי, האיש והטייצים בשחור-לבן (מינוס השערות על החזה)
אבל אז המוזיקה שהייתה לי בראש התפיידה, חלצתי את נעלי גבוהות הסוליה, חזרתי לגובהי האמיתי והבנתי - למרבה הצער - שכוכבים זה קצת משמין :(
עם זאת ולמרות הכל, דווקא קניתי טייץ אחר (לחדר כושר, אין לי כוונות להתרוצץ איתו בחוצות) וקלטתי שאני נראית איתו בסדר. אלו לא הרגליים הארוכות בעולם וגם לא הכי רזות בעיר, אבל הן לא תפלצתיות כמו שאני מדמיינת לפעמים (או שאולי המראות בקניון רמת אביב מרזות? אני מקווה שלא).
כשהייתי קטנה נהגתי להשתמש במונח גש"ר (ראשי תיבות של "גוש שומן רוטט") כדי לתאר את הירכיים שלי. בצחוק, כמובן, אבל עם גרעין של חשש אמיתי לגמרי. נראה לי שסוף סוף הוצאתי את המוח שלי לחופשי מהשטויות האלו.
