חפש בבלוג זה

יום שישי, 29 בדצמבר 2017

ברניס מסתפרת

ההישג הגדול שאני רושמת לעצמי על שנת 2017, הוא שלא הסתפרתי במהלכה. 
זה לא שאני לא אוהבת להסתפר. פעם באמת לא אהבתי, אבל מאז שמצאתי ספר לטעמי זו בדרך כלל חוויה נחמדה. פשוט היו לי כמה סיבות טובות להאריך. 

קודם כל, עברו מבחינתי הימים שבהם תספורת הייתה מהלך אמיץ ונועז. פעם, כשהרגשתי שספריה של תל אביב ושל המדינה כולה לא מבינים תלתלים, ההליכה למספרה הייתה אקט הרואי וריסקי שהציף אותי באדרנלין. היום כשאני הולכת להסתפר אני יודעת בדיוק איך אצא. זה לא מרגש וגם לא מסוכן. במקום, אני שואבת את הריגוש מהתחושה של השיער הארוך שמדגדג אותי בין השכמות. זה לא הרואי או ריסקי, אבל נותן לי תחושה מלכותית. 

למה אני יודעת בדיוק איך אצא מהמספרה? כי כבר ניסיתי כמה ספרים וכמה תספורות. הבנתי שיש ספר אחד שאני מסתדרת איתו ותספורת אחת שעובדת מבחינתי. אחרים הם פשוט לא. התספורת שעובדת לי היא חמודה מאוד ואני תמיד מרוצה ממנה, אבל הטקס כבר קצת משעמם אותי. לדבר עם הספר על נפח מלמעלה, להראות לו תמונת השראה של ריף כהן, לצפות בו מגלגל קווצות שיער וחותך כל מיני אלכסונים ולצאת עם אותה תסרוקת תלתלים מדורגים. השבלוניות גורמת לי להרגיש כמו הסבתות שלי, שנאמנות כבר עשרות שנים לאותן ספריות (אם כי סוזי פרשה לאחרונה בנסיבות עגומות) ומתחזקות אצלן את "הקבוע" שלהן. השיער הארוך (והמתארך. סטיל קאונטינג) מעניק לי תחושה בריאה של חוסר וודאות. יום אחד הוא גולש וגלי, יום אחר הוא מתכווץ ומתולתל וביום השלישי הוא בכלל מתיישב על שביל באמצע. 

אני חושבת שסיבה נוספת היא פשוט נוסטלגיה. לא הלכתי עם שיער ארוך ופזור מאז התיכון. אני מרגישה שמאז התיכון די השתניתי. זה לא שאני נראית מבוגרת מאוד, אבל אני שונה - הפנים שלי התחדדו (בקטע טוב, לדעתי. אני ממש אוהבת את עצם הלסת שלי, חלק בגוף שמעולם לא חשבתי שאפתח כלפיו רגשות), יש לי קצת קמטוטים, אני מתלבשת אחרת, אני חושבת אחרת. את הפנים, הקמטים והמחשבות אני לא יכולה להחזיר לאחור. את הבגדים כן, לפעמים אני עושה את זה ומתלבשת כמו שאהבתי אז, אבל לעתים כבר מרגישה קצת פתטית. לעומת כל אלו, את השיער אני יכולה להחזיר. הוא על-זמני, ב-2006 כמו ב-2018. 

הסרט הקצר הזה, 'ברניס מסתפרת', מבוסס על סיפור קצר של סקוט פיצג'רלד. הוא מקסים ממש, הרבה יותר מהיצירה היחידה הנוספת של פיצג'רלד שאני מכירה, שהיא כמובן גטסבי הגדול והמעט משמים. 


יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

beauty and the bus (עוד דברים יפים שמצאתי בחוץ)

אני ממשיכה להתאמן בניתוק המבט מהטלפון, באמצעות התמקדות בדברים יפים שאני רואה בעולם שמחוץ למסך. הפעם אלו מראות מהאוטובוס. 
זה לא פשוט, תרגיל הניתוק הזה, במיוחד בימים שבהם אני מותשת. אני גם מרגישה שיש משהו קצת פטישיסטי בפוסטים האלו, כי אני לא רואה את האנשים במלואם אלא מצמצמת אותם לכדי מקטעים שמוצאים חן בעיניי.

  • סוודר אפור וצמרירי עם שפתון דומיננטי בצבע פירות יער. זה כל כך מצא חן בעיניי, שמרחתי בעצמי שפתון בצבע כזה יום לאחר מכן. 
  • סוודר קטן וחמים למראה מעל שמלה בגזרת עיפרון. 
  • קרדיגן אפור סבאי מעל חולצת פסים דקיקים בסגול-לבן (הפעם זה היה גבר. אני לא מחפיצה רק נשים). 
  • שיער ארוך וגולש, שפתון אדום דהוי, ז'קט קורדרוי אדום בוהק. להתאים את צבע השפתון לבגדים זה קול, אבל אני חושבת שיעבוד רק עם אדום. רושמת לעצמי לבדוק. 
  • בלונד קרדשיאן אפור-מרשמלואי חלומי, ארוך וגולש עם שביל נחרץ באמצע.

כזה



יום שבת, 23 בדצמבר 2017

שיר לסוף השבוע

לא מקורי ולא מתוחכם, אבל מאוד שבת בבוקר.

לא הייתה מופתעת ממני כשגיליתי שיש לשיר גם ביצוע של נינט ורן דנקר מתוך "השיר שלנו" (עונה 3 אני חושבת, לפי זה שרן עם מדים). התגלית ניפצה לי את בועת האליטיזם שאופפת אותי כשאני שומעת מוזיקה ברזילאית. 

ועוד משהו: 
פנטון הכריזו שהצבע של 2018 הוא סגול. נחררתי בבוז והמשכתי הלאה. סגול היה הצבע האהוב עליי כשהלכתי לבת מצוות וכיום נראה לי אינפנטילי וצעקני. ובכל זאת איכשהו בשבוע האחרון קניתי לעצמי -

1) בושם סגול
2) תה סגול

יום שלישי, 19 בדצמבר 2017

דברים יפים שמצאתי בחוץ #2

עוד תרגיל בהרמת הראש מהטלפון

מישהי עם מכנסיים מצטיינים בוורוד עתיק וסניקרס גבוהות ומצטיינות לא פחות באפור ובוורוד. היא נראתה חו"לית, גיאומטרית ורעננה. 

נערה עם סווטשירט אדום, חצאית טול בצבע קצף ים וקייס גיטרה.

מגדל אטריום בגבול ר"ג-ת"א, שמנצנץ בלילה. 

צללית של פופה שמנצנצת כל הזמן.

בניין מגורים בבזל, מול שגרירות מצרים, שמשתרכים עליו הצמחים המטפסים הכי יפים בצפון הישן של תל אביב.

מי שישבה מולי ברכבת הבוקר (ז'קט ג'ינס, סוודר גולף אפור, עיניי אוקיינוס ושיער גלי כהה וארוך ארוך), שהשיבה לי את האמון בגבות דקות ובמסגור קו הריסים התחתון. 

וגם שיר מאוד מאוד יפה שנשמע באוזניי כמו שיר לעונות מעבר. החורף הנוכחי הוא מעברי במיוחד, אז זה בעצם מתאים ממש. 



עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...