אני מאוד אוהבת אמונות טפלות. אני חושבת שכתבתי על זה פה כבר פעם. למרות תחום העיסוק הנוכחי שלי, שהוא די אמפירי ומיושב בדעתו, אני מרגישה שהכבוד שאני חולקת לאמונות טפלות רק מתעצם.
אולי זה עניין טרנדי. 50% מהחברים התל אביביים שלי הם בענייני הורוסקופים עכשיו, בקטע שהוא רק חצי מודע לעצמו. אבל יכול להיות שדווקא העיסוק במחקר מחזק אצלי את הכבוד לאמונות טפלות, כי אני רואה דברים כפחות ופחות כמובנים מאליהם.
 |
| מתוך עמ' הפייסבוק המתאמץ יתר על המידה: https://www.facebook.com/HOROSCOPIM/ |
אחד המרצים שלי הציג לנו פעם מאמר שלפי הממצאים שלו, אנשים מסוגלים לנבא את העתיד. הוא הציג לנו את זה כדי לקרוא תגר על שיטות המחקר שהשתמשו בהן באותו מאמר, אבל אני רק חשבתי לעצמי - וואו. המדע התהפך על ראשו כל כך הרבה פעמים. אולי זה נכון. זה נראה לי משהו שאנחנו לא מסוגלים כרגע להבין, אבל אולי בעתיד נבין. כמו פיזיקת הקוונטים, כמו התיאוריה ההליוצנטרית, כמו ללבוש קטיפה. בינתיים צריך להשהות את הספק.
 |
| לקח לי המון זמן להבין קטיפה, אבל בסוף הצלחתי. מתוך: http://www.vogue.com/fashion-shows/spring-2017-couture/christian-dior |
כל האמונות התפלות שלי מבוססות על דברים שקרו לי והחלטתי להכליל אותם לכדי חוק. ללכת עם תחתונים שחורים בשביל יום ממוזל, לנעול נעלי בפאלו כדי להצליח בבחינה, לנסוע עם אבא שלי למיונים כדי לעבור עוד שלב ועוד אחד.
החוק החדש והטרי בארסנל שלי הוא שחייב להיות שיר נושא לסופ"ש כדי שהוא יוכתר כסופ"ש מוצלח. לפני שבועיים (וגם לפני שבוע. האמת שהשיר הזה ליווה אותי הרבה לאחרונה) זה היה זה:
והשבוע זה השיר הנבחר. נתקלתי בו במקרה כשחיפשתי אחרי שיר אחר מאותה התקופה. כבר מזמן לא שמעתי גלאם. היה כיף לשבור את רצף הניו וייב שאופף אותי לאחרונה עם משהו שהוא קצת יותר קליל ופלרטטני.
כמובן ששמעתי אותו כבר ארבע פעמים היום וכמובן שאני תוהה (כרגיל) מה השכנים שלי חושבים עליי.
