חפש בבלוג זה

יום ראשון, 30 במאי 2010

שגעת הקומוניקציה

(מהשורש ק.ו.מ.ו.נ.י.ק.ט, כמובן)
להלן, מותג חדש ולא מעניין שמגיע ארצה וכך בחרו יחצ"ניו לשווקו:

"המותג החל את דרכו במוחו של מטייל שברשותו היו לפטופ, מצלמה והג'ינס האהוב עליו ביותר. ככל שעבר הזמן, בגדיו החלו להראות את סימני המסע ולהשחק. הג'ינס האהוב התמלא בכתמי סנגריה ושפשופים מטיפוס על הרי פורטוגל, והג'קט שלבש נקרע בעקבות טיפוס מסוכן על גדר תיל בלילה חשוך. לכל כתם, קרע וסימן על בגדיו היתה משמעות שסימלה חלק ממסעו והזכירה לו מקומות קסומים בהם טייל ואנשים מעניינים אותם פגש בדרך.
המטייל חזר לקליפורניה שבארה"ב, ויחד עם חבריו לקח מחסן והחל ליצור את המותג שמשקף את חיי הנוודות אותם זכר. הוא חיפש את החופש והצליח למצוא אותו בתהליך היצירה ובדגמים אותם עיצב תחת המותג"




מעניין בכמה מדורי לייפסטייל נמצא את הפיוט הזה בימים הקרובים :)

ג'ינס ברוטב סנגרייה, אניוואן? (אני מלכלכת את עצמי בטבעיות, בלי עזרה ממטיילים קליפורנים סטלנים)







יום שבת, 29 במאי 2010

אחרי יותר מדי צפייה בטריני וסוזנה

חבר שלי שוהה בימים אלה בחו"ל, לצורך אותה חתונה מדוברת. בגלל שזו נסיעה די ארוכה, ביקשתי שיביא לי את הבגדים שלי ששוכנים אצלו בארון- מסתבר שיש יותר ממה שחשבתי.
בנוסף, הימים האחרונים היו רגועים למדי, ואפשרו לי לעשות די הרבה כביסה. התוצאה של האירועים הכביכול-לא-קשורים-לחלוטין האלה, היא שיש לי המון בגדים (ונעליים) בארון פתאום, ולהלן המסקנות:

יש לי שישה זוגות מכנסיים שאני לובשת (בנוסף לכמה זוגות שסתם נמצאים בארון, אבל הם צמודים/פדלאפונים/2003 מדי)
המון נעליים. לא בא לי לספור. בכולן אני משתמשת חוץ מבקרוקס המחרידות ובנעלי ההתעמלות (למרבה הבושה).
חמש שמלות לבישות. רובן נראות עלי טוב, אבל הן די סמרטוטיות.
על חצאיות אין לי כוח להרחיב כרגע. יש לי, אבל הן די סתם, ולא בגללן נכתב הפוסט.
המון המון גופיות, הרבה מהן די מחרידות.


הבעיה היא חולצות- נראה לי שיש לי הרבה (אין לי כוח לשלוף ולספור, שמתי עכשיו לק), אבל רובן מאבדות את צורתן חיש-קל, והן לא איכותיות במיוחד. החולצה הכי מגניבה שיש לי כרגע בארון- מבד בלתי מתכווץ, עם ציור מוצלח ופתח מעניין- מושאלת מחברה.
נראה לי ששנים של שופינג בהן הייתי ממוקדת-מכנסיים (מתוך מחשבה נכונה, שזה הפריט הבעייתי), הסיטו את תשומת ליבי מהדרישות הנאותות מחולצה/גופייה.
כתוצאה מכך, אפשר למצוא אצלי דברים כאלה:
יש לי כאלה בטונות. גופיית ספגטי, הכי זולה שיש.. לא מספיק ארוכה, ומבד שמרגיש כמו לייקרה (מתיימר להיות 90% כותנה) ונצמד הרבה יותר מדי.

עוד דוגמה:
אותה קניתי כי היא "דהוייה ומגניבה", עם הדפס עאלק-מגניב גם הוא. בתכל'ס, היא רחבה עלי מדי,  המפתח של הצוואר קטן מדי, והבד הדק שלה נצמד מדי לציצים. בפעמים הבודדות שלבשתי אותה, הרגשתי מגה-בוצ'ה. עם ציצים גדולים ובלי מותניים בכלל.

ודוגמה אחרונה-

היא באמת מגניבה (אני מתה על באטמן), אבל היא קצרה מדי, צרה לי קצת בציצים, והשרוולים האלה יגרמו גם לזרוע של קייט מוס להראות בשרנית. הייתי צריכה לקנות אותה בM, ולא בS, אבל ההדפס כלכך מגניב- אז אני מקפידה ללבוש אותה עם גופייה ארוכה למטה וקרדיגן מעל.

ולמרות הארון המצויד שלי, קניתי אתמול את אלה:
לזכותי ייאמר, שהם עלו לי 50 שקלים(!!), והמחיר המקורי היה 360(!!!!)
וכן, הם מזובררים. הנה דוגמה מקרוב:



ואחרי כל הוידוי הצרכני הזה, חבר שלי עוד שואל אותי מה אני רוצה מארה"ב.
שאלה מצויינת. (אין לי מושג)
--------------------------------------------------
מסקנה שהגעתי אליה בעודי מתחננת לטיפי-ארה"ב מחברות שמבינות: קשה לסמס עם (התחלה של) ציפורניים ארוכות
(אני מנסה לגדל).

יום חמישי, 27 במאי 2010

נכנעת למוסכמות

עם לק בצבע ניוד (סוג של), וכפכפי סבתות (כמו שהיו לכולן בקיץ 2008)
 

סקס, קטינים וחברי כנסת

איזו כותרת פרובוקטיבית בשקל. אבל גם העניין ה"חדשותי" הזה הוא פרובוקציה פופוליסטית זולה..
ניסיון של ח"כ עם שם של מכונית מהסיקסטיז (כרמל-דוכס, מישהו?..) לעלות על הגל.



אין ספק שזה הכי פולישוק, אבל אם כבר נכנסנו לעניין- מה פשר החקיקה? מסתבר שכיום כבר קיים חוק שאוסר על קטינים לקיים יחסי מין מתחת לגיל 14. אני לרגע לא מצדדת בתופעת הקטינים-המזדיינים, אבל איך בדיוק אוכפים את הדבר המוזר הזה? יש פקחים מיוחדים שעושים פשיטות בבתים בהם ההורים נסעו לחו"ל?עדיף לחייב בחקיקה את מערכת החינוך לקיים שיעורי חינוך מיני. (היום, אם ישנם שיעורים כאלה, הם לא יותר מקמפיין שיווקי של נציגי המכירות של דורקס\טמפקס בחטיבות הביניים)

איך הגעתי לדוש בשטות הזאת? לא ברור. אני היום בסוג של נפילת מתח, אחרי שבוע אינטנסיבי למדי. גם מזג האוויר הצהבהב והמוזר שבחוץ לא תורם למוטיבציה האפסית שלי כרגע

ממש שלג על עירי.
ועוד קצת שטויות-
חבר שעובד על כתבת מגזין בעניין תפריטי לילה (שווים באמת ולכל נפש), גרם לי להבין שבנות לעולם לא יבינו בדברים האלה (לפחות אני. אם אני אוכלת באישון לילה, אני מרגישה זוועה בשעות שאחר כך)
ובכל זאת- יש המלצות? ואני לא מדברת על מוזס.

סתם דוגמה מעוררת תיאבון והשראה- השרימפס בשמן זית ועגבניות של סרגוס. מנת לילה שווה באמת.



או- הסנדביץ' של איציק ורותי. טרם ניסיתי (בכל זאת- שעות הפתיחה אזוטריות מאוד), אבל שמעתי עליו רבות

יום שני, 24 במאי 2010

וחוצ מזה

זכיתי בזה באיביי (זכיתי.. יותר נכון- קניתי)
פרחי? אולי. אני אוהבת. הלוואי שהוא מוצלח במציאות.

יום ראשון, 23 במאי 2010

זוג בכותרות

"רם בבגד ים" או "עמנואל בישראל"-
מה יותר מביך? אחד נשמע כמו "מעשה בחמישה בלונים", והשני- כמו סרט פורנו מהסבנטיז.
(למעשה מדובר בכותרות שהנפיקו ידיעות ומעריב לאירוע החדשותי המרנין הבא: http://blogs.suntimes.com/sweet/2010/05/rahm_emanuel_in_israel_for_son.html)

עוד בחדשות:
השותפה שלי קיבלה מכתב מהאוניברסיטה, מהתכנית שאני כלכך מייחלת אליה. אני ממש סקרנית לגבי התשובה- זה ייתן לי איזה שהן פרופורציות לגבי סיכויי שלי.

ועוד:
היום הלכתי עם חברי המקסים באדם (באמת הוא כזה. זו פשוט ההגדרה הנכונה) לקנות בגדים לחתונה של איזה בנדוד (שלו).
נכנסו לחנות אחת (!), הוא מדד שתי חולצות ושני מכנסיים (!!), וזהו(!!!)
באמת שאני לעולם לא אצליח להבין. מצד שני- אף פעם לא הלכנו לשופינג יחדיו, אז אולי בסוף אני דווקא כן אבין .

ועוד קטע מעורר תהיות- למה הטקסטורה האולטימטיבית לחולצות-בנים היא פסים? כל חנונון\ערסוואת שחשקה נפשו בקצת  "קלאסה" מתהדר בכותנת פסים זו או אחרת (בד"כ- שחורה עם פסים לבנים דקים). אולי די?

מה בסוף נקנה?
זאת-
(בערך. תכלס קנינו חולצה עם שרוולי 3/4, ומבד יותר קשוח)
ולפי האתר של קסטרו, גם את אלה:


אוף, נו. זה נראה כאן כמו מכנסיים של פקיד שומה. במציאות הוא רזה וחתיך, זה מה שחשוב.

יום שבת, 22 במאי 2010

תקופת המתנה

בערך שבוע לא הייתי כאן- חופש שהתחבר עם חג שבועות ששפע יותר מדי גבינות קישים ובכלל-אוכל (זהו, סופית בא לי להשיל איזה 4 קילו ממשקלי.)

אני מעלה עוד פוסט כדי לא להתייבש לחלוטין, אבל מרגישה שהמצברים היצירתיים שלי עייפים קצת. כמו שכתבתי בראשית העמוד- מין תקופת המתנה. הדברים הכי משמעותיים אצלי בימים האלה זה חלומות הזויים במיוחד שפוקדים אותי כל לילה (התחלתי לנהל יומן חלומות באדיבותו הרבה של חשבון הג'ימייל שלי. ממש הייטק פרוידיאני :P )

מגריט. אם כבר בקטע חלומי.

יום חמישי, 6 במאי 2010

parlez vous francais?

נורא בא לי ללמוד צרפתית, או גרמנית.
נכנסתי היום לאתר של "מכון גתה" בישראל (זה נשמע לקוח מתוך "שאול ויוהאנה"..), שמציע קורסים בגרמנית, ולא הבנתי כלום- אתר מג'וברש ושובר שיניים למדי (טוב, בכל זאת מדובר בגרמנים). 

אני אמשיך בחיפושים, אבל אשמח להמלצות על קורסים בתל אביב.

(תמיד שאני חושבת על שיעורי צרפתית, אני נזכרת בביטוי האלמותי-
"je m'appelle- זין מתקפל", מתוך ימות התיכון העליזים של חבריי.)

יום שלישי, 4 במאי 2010

urbanica

יש לי איזו חיבה בלתי מוסברת למרכזי ערים, ואני לא מדברת רק על השדרות ההומות של ת"א או סמטאות ירושלים. גם רחוב אחוזה ברעננה, הרצל ברחובות או סוקולוב ברמה"ש (לכל עיר יש את הציר שלה..) לחלוטין מרתקים אותי.
 
זה ספציפית ביאליק-שטראסה הידוע, בר"ג עיר האורות.

כנראה כי אני הרבה בדרכים, ורחובות ראשיים-אך-קרתניים נוסכים בי מין תחושת ביתיות כזאת. מוזר. (אני בכלל לא גדלתי בעיר)

ובמעבר חד- אתמול הייתי בפגישה באזור מנחם בגין, ואיכשהו מצאתי את עצמי צועדת רגלית מדרום מנחם בגין עד הבית (צפון אבן גבירול) 
זה אפילו לא היה מסלול ווינדו-שופינג קלאסי (בכל זאת, הלכתי מלא על אלנבי המפוייח), אבל נכנסתי לחנות יד שנייה סופר-מגניבה בלבונטין. כבר מזמן הבנתי שאין סיכוי למצוא פריט ייחודי באמת בחנויות רגילות, אבל הבעיה שלי עם כל טרפת הוינטאג' הזאת היא המידות- הכל פשוט ענק למטר שישים שלי..
זה אולי לא מגניב בעליל מצדי, אבל מבאס אותי לשפץ שמלה אחרי שקניתי אותה. אני מתקשה לדחות סיפוקים.
(אז באמת-לא קניתי כלום)

יצא לי גם להיות אתמול בקינג ג'ורג' שברחוב קינג ג'ורג',ספק מסעדה-ספק בר, שמתיימר להגיש מנות זולות ואיכותיות.
מעולם לא חיבבתי את המקום, ואתמול סוף סוף הבנתי מה הבעיה שלי. הריח. יש שם ריח מעופש ממש... אני לא מצליחה להבין איך נשאר לסועדים תיאבון כשהם יושבים שם וטובלים בארומה הטחבית הזו.


וזה המקום. מזל- או חבל שריח לא עובר את המדיום הזה. כנראה שעבור פסטה ב25 ש"ח, מוכנים לסבול הכל.


עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...