חפצון זו מילה מעוררת אנטגוניזם, אני יודעת. נשמעת כמו מילה של פמיניסטיות עגולות משקפיים שלא מורידות שיערות מהרגליים. אבל תופעות מעצבנות ראויות למילים מעצבנות, והפיכתנו המתמדת לאובייקטים היא בהחלט מעצבנת. מה שמעצבן עוד יותר, הוא שכמות הפעמים שבה אנחנו מחפצנות את עצמנו לא נופלת (ואולי אפילו עולה על) מספר הפעמים שאנחנו סופגות את זה מגברים.
מה פתאום נזכרתי בזה? בגלל התמונות הללו שהפיצה בשעות האחרונות לשכת הדוברות של חוטובלי:
"מה את קופצת, זה לגיטימי. היא אשת ציבור שמתחתנת. זה עניין ציבורי, שגם היה אייטם חדשותי-בידורי בחודשים האחרונים".
באמת? אז למה גדעון סער, איש ציבורי לא פחות, לא הפיץ לכל כלי התקשורת תמונות סטודיו שלו חנוט בחליפת חתן לפני שבועיים? למה חוטובלי מופיעה היום על כל הומפייג' רענן כאילו הייתה אחרונת הגולשות הנרגשות בפורום "חתונות-תפוז"? (ואין לי שום כוונה לדבר בגנות פורום חתונות. אני גולשת נלהבת שנהנית מתועפות הקיטש והטראש שבו בלי שום כוונות להתחתן. בכלל, מעניין למה נושא החתונות כל כך מסקרן אותי. אולי אם אשאר באקדמיה אחליט לחקור אותו כתופעה תרבותית).
מעמדה של חוטובלי בליכוד הוא בכל מקרה מגוחך. "בחורת מחמד", (על משקל "דוס מחמד", "אתיופי מחמד" וכו') שהועלתה לעשיריה הפותחת בזכות חסדם של האדונים המכריסים ממרכז המפלגה, שהואילו בטובם לשריין מקום לאישה. עם פרסום התמונות הללו היא רק מנציחה ומדגישה עוד יותר את המקום שמוקצה לה, ומבהירה שהיא מסכימה עם תפיסת העולם הזו. ציפיל'ה הקטנה מתגנדרת בשמלה לבנה, על משקל "ישחקו הנערים לפנינו", בעוד הגברים החשובים והרציניים מתווכחים על החוק לשוויון בנטל.
לא רציתי לשים את השיר מכותרת הפוסט, כי הוא לא מוצלח במיוחד בעיניי. במקום, בחרתי שיר אחר והרבה יותר טוב של ארית'ה (שכותרתו מתאימה לא פחות, האמת):
מה פתאום נזכרתי בזה? בגלל התמונות הללו שהפיצה בשעות האחרונות לשכת הדוברות של חוטובלי:
"מה את קופצת, זה לגיטימי. היא אשת ציבור שמתחתנת. זה עניין ציבורי, שגם היה אייטם חדשותי-בידורי בחודשים האחרונים".
באמת? אז למה גדעון סער, איש ציבורי לא פחות, לא הפיץ לכל כלי התקשורת תמונות סטודיו שלו חנוט בחליפת חתן לפני שבועיים? למה חוטובלי מופיעה היום על כל הומפייג' רענן כאילו הייתה אחרונת הגולשות הנרגשות בפורום "חתונות-תפוז"? (ואין לי שום כוונה לדבר בגנות פורום חתונות. אני גולשת נלהבת שנהנית מתועפות הקיטש והטראש שבו בלי שום כוונות להתחתן. בכלל, מעניין למה נושא החתונות כל כך מסקרן אותי. אולי אם אשאר באקדמיה אחליט לחקור אותו כתופעה תרבותית).
מעמדה של חוטובלי בליכוד הוא בכל מקרה מגוחך. "בחורת מחמד", (על משקל "דוס מחמד", "אתיופי מחמד" וכו') שהועלתה לעשיריה הפותחת בזכות חסדם של האדונים המכריסים ממרכז המפלגה, שהואילו בטובם לשריין מקום לאישה. עם פרסום התמונות הללו היא רק מנציחה ומדגישה עוד יותר את המקום שמוקצה לה, ומבהירה שהיא מסכימה עם תפיסת העולם הזו. ציפיל'ה הקטנה מתגנדרת בשמלה לבנה, על משקל "ישחקו הנערים לפנינו", בעוד הגברים החשובים והרציניים מתווכחים על החוק לשוויון בנטל.
לא רציתי לשים את השיר מכותרת הפוסט, כי הוא לא מוצלח במיוחד בעיניי. במקום, בחרתי שיר אחר והרבה יותר טוב של ארית'ה (שכותרתו מתאימה לא פחות, האמת):