put some makeup

נראה לי שאבדה לי חדוות ההתחפשות. אולי זה כרוך בעובדה שאני לא עובדת במשרה מלאה במקום מסודר עם מסיבת פורים משרדית שכולם מצפים לה כדי להפגין את הצד שלא בא לידי ביטוי ליד הזירוקס. (איזה רפרנס ניינטיז. איפה יש בכלל זירוקס. סליחה. פשוט עבודה משרדית מתקשרת לי אסוציאטיבית לניינטיז. אני מניחה שבגלל שירת הסירנה. אגב ספר וסרט שנפתחים במסיבה משרדית ומסתיימים בפורים).

אז אין לי רעיון.

וגם אם היה לי, אין לי לאן ליישם אותו.

מה שקורה בדרך כלל: אין לי רעין, אני לא קונה כלום. ברגע האחרון, כשהתורים בברוריה מגיעים עד פאתי מודיעין, צצה לה איזו מסיבה שכל חבריי מתכננים ללכת אליה ואני נאלצת לצאת זקנה של ממש ולהגיע עם איזה כובע או פאה, ממש כמו המורות שליוו אותי לאורך השנים וכה זלזלתי בהן על היעדר הפורים ספיריט שלהן.

פורים זה גלאם מבחינתי. ואני א ו ה ב ת גלאם. אבל בשביל להשפריץ גלאם (ולקבל השראה לכך) צריך קהל. וצריך לדעת מראש מי יהיה אותו קהל, כדי לתכנן את האקסטרווגנזה המתאימה. דין עיתונאים אינו דין מוזיקאים אינו דין הייטקיסטים. אני לא טיפוס אקסטרווגנטי בדרך כלל אבל לעתים יש בי דחף שואו אוף. אני מניחה שלזה גרוסמן התכוון כשכתב ב"יש ילדים זיגזג" (ותודה לאנונימית שתיקנה אותי) "מישהו לרוץ איתו" על השוויץ של הביישנים ואיך תמר עלתה בחולצה שקופה לרסיטל הסיום שלה. לגמרי הייתי עושה את זה, אבל אני גולשת. את הפורים הזה בטח אעביר בטרנינג צופה בפרקים של "הגלצניקים" בערוץ הראשון.

end of an era

תקופת המבחנים כמובן. היא הגיעה לסופה ומחר אני חוזרת, די בעצב, לעבודה. לא זוכרת בכלל איך עושים את זה, ובסידור המשמרות רשומים כלמיני אנשים שמעולם לא חזיתי בזיו פניהם.

עם סופה של תקופת המבחנים נפלה עליי תשישות רצינית, מלווה בקצת צינון, אבל בעיקר תחושת ריקנות. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי ואני מרגישה קצת מדוכדכת. לא מצליחה להתרכז בספרים, לא מצליחה לכתוב כמו שצריך (נראה לי שבזבזתי את כל יכולות הכתיבה והעריכה שלי על סיכומי העל שהכנתי בחודש האחרון) ומרגישה קצת נכה חברתית.

העובדה שלא התחפשתי לשום מקום ורק בהיתי בתמונות אחרים מחופשים בכלמיני רשתות חברתיות די תרמה לתחושה הזאת.

אז עכשיו אני ממקסמת אותה - יושבת לבד בבית, שומעת שירי אייטיז קיטשיים (מ-8TRACKS כמובן. מצאתי שם פלייליסט אגדית - http://8tracks.com/_227/new-wave-80s) ומתגעגעת קצת להיות תיכוניסטית שגרה אצל אבא ואמא.

מה שכן, עם כל תועפות הקיטש שבעולם, אי אפשר באמת להיות מדוכדכים כשרואים קליפים מפגרים ומלאי פאתוס כמו זה:

** הרגע החמוד של החג: דיזנגוף סנטר, רביעי בערב, חנות פריקים בצד האפל של הסנטר. בחור צרפתי לא צעיר מציק למוכרת בניסיון לאתר אביזרים שמתאימים ל"תחפושת של בילי איידול" (עכשיו תגידו את זה במבטא צרפתי).

קפה ומחיקות

8 שעות אחרי סופו של מבחן מייגע בסטטיסטיקה, הדבר ההגיוני לעשות הוא לשתות קפה כשטבלת Z (לא יודעים מה זה? לא נורא בכלל. אלא אם ניגשתם איתי למבחן) משמשת בתפקיד המכובד של התחתית.

ואז, כמובן, להתחיל ללמוד למבחן הבא. מזל שהוא קל ושיש לי בו מגן מפנק, אחרת הייתי קצת יוצאת מדעתי.

אגב לימודים - היום גיליתי שמישהי שלומדת איתי בחוג השני (שאינו פסיכולוגיה) ושאני די מיודדת איתה, גדולה ממני בשלוש שנים. זה היה לי קצת מוזר לשנייה, ותהיתי אם הפרשי הגילאים מפריעים לה והיא מרגישה מוקפת בצוציקים (או לפחות צוציקית אחת - moi). אני יודעת שעם הגיל ההבדלים מתגמדים, ולראיה - אני מנהלת שיחות טלפון ארוכות עם אחותי הצעירה ממני ב-10 שנים, אבל עדיין מרגישה פתאום כאילו נדחפתי למגרש של הגדולים.

------------------------

חוזרת לדוש בנושא פורים, ויש לי סיבות טובות - מסתבר שהפוסטים שלי על ולקראת פורים לאורך השנים מניבים מספר יפה של כניסות. לא מעט אנשים מגיעים לכאן בחיפוש אחר "תחפושת של דיוויד בואי", "התחפושת הכי יפה בעולם" (תודה, לא הייתם צריכים) או "תחפושות לזוגות". אז מי אני שאשבור מסורת? חוכמת ההמונים חזקה ממני.

כזכור (או שלא?), הפצעתי עם הרעיון העאלק-גאוני להתחפש לאידי סדג'וויק. בעקבות המיני-פוסט אתמול, עלו כאן שתי שאלות מעניינות שראויות לפיתוח.

דבר ראשון - זה לא טרנדי מדי? אני חוששת שכן. מצד אחד, יש בקונספט התחפושתי הזה את הדברים שהכי כיפיים לי בתחפושת - גיבור\ת תרבות איקוני\ת עם סקס אפיל מפיל (חה חה) ומראה מזוהה שהפך לסמל מסחרי. מצד שני, פסים-שחור-לבן הפכו למגפה מדבקת ואידי סדג'וויק וונאבי ניבטת אליי ממודעות של קסטרו (מודה - משם עלה לי בכלל הרעיון), מקמפיינים של סנדי בר ובקרוב גם בטח מפניהן המחוצ'קנות של תיכוניסטיות שמסתובבות בסנטר, שיאמצו את הלוק עם אי-אלו התאמות. אז לגבי הסוגיה הזאת אין לי תשובה.

דבר שני - מה בכלל הקטע באיפור שלה, חוץ מאשר הגבות העבותות? לזה דווקא יש לי תשובה. חפרתי קצת בתגובות לפוסט הקודם, אבל זה מקרה קלאסי שבו תמונה שווה הרבה יותר ממילים:

זה כמעט איפור דראג, וזה די מגניב בעיני. ברור שלא ברמה שאאמץ ביום יום (בכלל, מאז שהשתחררתי מהצבא, לפני אי-אלו שנים, אני די ממעטת להתאפר) אלא הרעיון - אישה מתחפשת לגבר שמתחפש לאישה.

ואז זה הכה בי

תהיתי למה להתחפש, וסוף סוף נפל לי האסימון -

כזאת, אבל עם מכנסיים (טייץ שחורים?)

יש לי הכל, חוץ מפאה בלונדינית ומסיבת פורים ללכת אליה. אני מתה לנסות את האיפור הזה.

your hair is beautiful tonight

פורים מביא עמו מלא כניסות לכאן. כל מיני בחורות שתוהות איך להתחפש לבטי דרייפר או להתאפר כמו פנטומימאי. מה יהיה השנה? ניצוצות דלוחים של גלאם. לא הצלחתי להחליט אם הבחור בלונדיני או ג'ינג'י, אז הלכתי על מיקס.

welcome to the jungle, baby.

(נכון, להגיד את זה בהקשר של אקסל רוז זו קלישאה. אבל גאנז כולה היא קלישאה אחת גדולה)

התמונות של איפור הפנטומימה נמחקו לי, אז הנה אחת לטובת המגגלות באשר הן:

הכנות לחג

+

+

+

=

אין כמו איפור. זה כלכך גלאם.

מחר יהיו גם ריסים מלאכותיים, וגם עוד עין ותווי פנים נוספים.

רעיון פורימי נדוש + שירות לציבור

רעיון נדוש. בכל פורים, בערך מאז הגעתי למצוות, עולה בראשי הרעיון הנדוש (אך מפתה) של להתחפש למדונה באייטיז. אף פעם לא הוצאתי את העניין לפועל.

עם כל הבאזז האינסופי סביב גאגא, אף אחד כבר לא חושב להתחפש למדונה (מה שהופך את זה למוצלח יותר)

כבר חשבתי שהשנה זה לא יקרה, אבל אז ראיתי בTRF של זארה את השמלה הכי אייטיזית ועם זאת מוצלחת שראיתי כבר הרבה זמן. סטרפלס (כן כן) שחורה עם תחתית נפוחה. הכי אייטיז שיש, ואיכשהו גם נראית עלי טוב.
אז אני שוקלת שוב את העניין. סרט עצום לשיער כבר יש לי-

וגם איפור זו לא ממש בעיה. בקיצור, אני אצא מחר לגיהינום-עלי-אדמות המכונה "דיזנגוף סנטר לפני פורים" למדוד את השמלה. מעניין אם בברוריה יש שרשרת צלב ענקית, או שהחנות שומרת על צביון יהודי..

שירות לציבור. לפני כחודש פתחו בקרבת ביתי סניף חדש, מפונפן ואבן-גבירולי של אבולעפיה. חשוב לי להבהיר שאין לי שום דבר נגד המוסד הפחמימתי הזה, אבל מאז פתיחתו ראיתי כבר 2 עכברים (או חולדות?) מתים על הכביש/מדרכה הסמוכים.
יכול להיות שאני משמיצה פה בגסות, שמדובר בצירוף מקרים, שהדבירו את הבניין ליד או כל הסבר הגיוני אחר, אבל לי כל העניין מעלה זכרונות מפרשת החולדות בארומה. ושוב, אם אני טועה - אני מתנצלת. הדבר האחרון שאני רוצה זה להסתבך עם אדון אבולעפיה.

לוקחת את בטי דרייפר בסיבוב

זאת כנראה אחת התחפושות הכי יפות שראיתי בחיים -

כמה חבל שנזכרתי בפורים באיחור. כלומר - הייתי מודעת לקיומו, ולא חשבתי שאהיה חלק מהעניין השנה. בשנה שעברה התחפשתי לזיגי סטארדסט, השנה הרעיון הכי מקורי שיש לי זו אלה הודית (וגם זה יהיה פארש, כי מאיפה אני אקריץ ידיים?) - נראה לי שמאגרי היצירתיות שלי התייבשו, ופורים זה רק קצה הקרחון...


עוד רעיון - פנטומימאי (פשוט בא לי על איפור דרמטי)

צריך חולצת פסים ארוכה (אין), מכנסיים שחורים (יש? לא בטוח שהם עוד ראויים ללבישה), ברט, מטפחת אדומה והכי חשוב - איפור עמיד ומוצלח. מאיפה משיגים מייקאפ כזה (ומה אני אעשה איתו אח"כ?.. שאר הפריטים די שמישים ואפשריים למציאה בזארה הקרוב לביתי)

הרכישה הפורימית (ובכלל) הכי מוצלחת שלי לאחרונה

  

הם שחורים עם נקודות וורודות, ועלו לי 20 ש"ח ברחוב כפר גלעדי (לא כולל דבק). בהחלט עשו את העבודה.

ובדרך לשם (הלכתי ברגל מהבית לפלורנטין. שאפו לעצמי), ראיתי את זה:

אני בטח בדיליי היסטרי, ומדובר בשוס ישן, אבל זה כלכך הצחיק אותי אז לא ממש אכפת לי מהטיימינג. (בקטן כתוב שגם גברים מוזמנים להתקשר)

מצאתי פאה!

לא בברוריה, אלא ב"הנסיכה"- החנות החדשה בתחילת שנקין

בגדי הBOWIE החדשים

אז כן, אני מתחפשת לאחד הזמרים האהובים עלי (אם לא האהוב ביותר), וליתר דיוק- לזיגי סטארדסט.
ואיפה מוצאים מגפיים מחרידים, בגדים נצנציים וטייצים פסיכודליים אם לא ב.. תמח"ת.
הלוקיישן המופלא של יוד ולובה, ולפשוטי העם שבינינו סתם התחנה המרכזית (החדשה) של ת"א.

אז קודם כל, זו תמונת ההשראה שלי:

מן הסתם לא מצאתי הכי מדוייק שיש, אבל זה השלל מהיום:

המגפיים יצאו קצת וורודים בתמונה, אבל הם מאוד מאוד אדומים- TRUST ME.

הצהובים הפסיכודליים הם טייץ (לא מצאתי עם פסים, ולזיגי יש מלתחה עשירה בסה"כ אז הרשתי לעצמי להתפרע)

והגופייה המכוכבת היא פאייטית כולה, ומנצנצת נורא, אז אולי יהיה בה שימוש- אני עוד לא בטוחה.

מה חסר בינתיים:

קודם כל פאה. יש שתי אופציות, אבל נראה לי שאני אלך על המאלט הזו:

יש גם את האופציה הזו:

אבל צריך קצת לספר אותה..

אגב, שתי הפיאות האלו הן מאתר של חנות בהרצליה. אם מישהו מכיר חנות תל אביבית עם פאות בסגנון- אני אשמח מאוד לשמוע.

שנית- ז'קט. לדייויד יש אחד צמוד כזה, שמה שמיוחד בו זה ה"כנפיים" הקטנות האלה.

יש חנות (יד שנייה אני מניחה) שיכול להיות שם משהו בסגנון?

אם בכלל לא, איך מכינים את הכנפיים האלה?

מצאתי תמונה באינטרנט של בחורה עם תחפושת כמו שלי, ולא הצלחתי להבין איך היא עשתה את זה:

ועוד אחת. מנוולת.

ואם לא, אני מוכנה גם להתפשר על הז'קט הזה:

וגם זה:

אבל איפה יש דברים כלכך מגניבים בארץ?

אני זקוקה לכל עזרה אפשרית! (אוקיי, הקצנתי קצת. אבל טיפים באמת מא-וד יעזרו לי)

תודה, ופורים שמח.

תוספת:

אוף, עכשיו אחרי שמדדתי את הזוועות, נראה לי שהייתי צריכה לקנות טייץ שחור עם נצנצים, או מפוספס. בכל מקרה- משהו כהה. מרד, בחיים לא יהיה לי מה לעשות עם טייץ צהוב פסיכודלי.

וסתם, כשהסתובבתי בתחנה המעופשת, הגעתי לחנות הבאה:

חנות אפריקאית ענקית (חדשה לדעתי, מעולם לא נתקלתי בה)- קיר אחד מלא בתלבושות אותנטיות, והשני מלא בתוספות שיער מכל הסוגים, הצבעים והאורכים.

תכל'ס, התלבושת הצהובה מהתמונה השנייה מגניבה לאללה.

הדילמה הנצחית

להשקיע ברעיון או בביצוע של התחפושת?

אני נוטה להתקע בבחירת הנושא, כי באלי תמיד להיות מקורית, והתוצאה היא ביצוע די מעפן.

מה דעתכם? ובכלל- אני זקוקה להשראה.