חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות בישולים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בישולים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

חדשות ומומלצות (1)


לפני כמה ימים ישבתי עם חברה (הייתי רוצה להגיד שישבנו לבירה, אבל זה היה יותר למרק וסלט) והיא שאלה אותי אם יצא לי לקרוא ספרים מאז תחילת התואר. אז כן. לא כמו שהייתי רוצה, ומאז שהתחלתי את העבודה אז פחות, אבל בעיקרון כן. והרבה יותר מזה, בלוגים. לא יודעת אם מישהו מכם חד עין או משועמם מספיק, אבל מאז תחילת הלימודים הבלוגרול שלי התמלא בטירוף (כמו שניתן לראות).

כל מה שאני קוראת מומלץ על ידי בפה מלא ואני נהנית ממנו מאוד. מחלק בלי בושה, מחלק עם קצת בושה כגילטי פלז'ר מנחם. בכל מקרה, לצרכי קארמה ומקום בגן עדן, חשבתי לחלוק שבחים לכמה בלוגים חדשים יחסית ברשימה שאני נהנית מהם באופן יוצא דופן. כמו בלוגריות שנותנות רוויו על מוצרי איפור ויופי, גם אני מספקת את המלצותיי אחרי שהתנסיתי בקריאה במשך מספר חודשים ולא התעוררו בי תופעות לוואי בלתי רצויות.

ט.ל.ח.

1. נעה מכבי. נעה לא כל כך חדשה, אבל היא כל כך מוצלחת שזה יהיה פשע לא להזכיר אותה פה. אני סופר נהנית מהפוסטים שלה. היא גם יודעת לעורר השראה עם תמונות מעולות (שהיא מצלמת\מצולמת בהן) וגם יודעת לספר סיפור, שזה שילוב לא מובן מאליו. אם הייתי מקימה מגזין אופנה, הייתי מזמינה אותה לכתוב אצלי.

התמונה מתוך הבלוג של נעה

2. השיקסע. נכון המגזין ההיפותטי שלי? אז את השיקסע הייתי מזמינה לכתוב את מדור האיפור והטיפוח (סלח לי אלוהים על השימוש במילה השנואה עליי. "טיפוח". אררר). לענייננו - הבלוגרית האנונימית שמאחורי הקלעים היא חיילת בעלת עיניים כחולות ויפות (היא לא מעלה תמונות של עצמה, מקסימום של העין. צבא וזה), שכותבת הכי חמוד, אינפורמטיבי ומעניין על איפור וטיפוח (הנה אמרתי את זה שוב). לא יכנעי, לא שיווקי, כן מסביר איך לעשות הצללות בפנים. קא-צ'ינג.

התמונה מתוך הבלוג של השיקסע. פתאום אני תוהה - על איזה משטח היא כותבת תמיד עם השפתונים?


3. לייזה פאנלים. לא זוכרת איך הגעתי לבלוג, כנראה שבחיפושים אחר מתכון כלשהו, כי ברגיל אני לא חובבת את סלונה (מפריע לי עניין "פורטל הנשים" הזה. סליחה שאני מעצבנת). הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקראתי אותה, הוא שהבלוג נכתב על ידי אודטה. אבל לא אודטה של היום - אודטה מספר הבישולים של אודטה, אי שם בשנות התשעים.

בשטחיותי הרבה, אני לא יכולה שלא להידהם מכמה שהיא רזה פה
כבר התוודיתי פה על אהבתי לספרי בישול אולדסקוליים והספר ההוא של אודטה הוא אחד האהובים עליי. תשכחו מהתכנית הנוראית שלה בטלוויזיה (אם היא עוד קיימת בכלל) או מהטורים הלא מוצלחים של השנים האחרונות - זה הריל דיל. יכנעיות במיטבה. אם אני לא מסוגלת לסבול יכנעיות כשמדובר באיפור וטיפוח, בבישולים אני מחבבת עד מאוד. ייאמר לזכותה של הגברת פאנלים שהיא כנראה מודעת לעצמה. יש לי תחושה שמדובר למעשה ברפרור לז'רגון האודטאי.

על מה הבלוג בכלל? בגדול זה בלוג מתכונים. בפירוט, היא מציגה עצמה כעקרת בית שבחרה במודע בילדים על פני קריירה, שזה נושא שמפחיד ומרתק אותי כאחד. הסתקרנתי וגיגלתי עליה, מה שגילה לי שלמעשה מדובר בתסריטאית די מוכרת (המון סדרות ילדים ולא רק) כך שזו לא לגמרי עקרות בית. מצד שני, מה אני יודעת על שגרת יומם של תסריטאים.

** עד כאן החלק הראשון של המלצותיי.
t.b.c.
איך מבטיחים שלפוסט שממוספר ב-(1) יהיה גם חלק (2)? כותבים את שניהם מראש. וכך עשיתי **

יום שבת, 10 בינואר 2015

הכל עדשים

זו כותרת שיכולה בכיף לתפוס מקום של כבוד ב"כותרות עלובות" ולכן אני אוהבת אותה. מה גם שמדובר במשחק מילים חורפי של אנשים מצוננים.

בכל מקרה, מה שרציתי לדבר עליו הוא מרק העדשים האגדי שהכנתי אתמול. הכנתי אותו מתוך קרייב טהור, לא לכבוד מזג האוויר. כשהלכתי לקניות בשישי בבוקר לא שיערתי כמה קר הולך להיות בסופ"ש הזה. חשבתי לעצמי בתמימות שהגרוע ביותר כבר מאחורינו (ההליכה ברגל לעבודה ביום רביעי נראתה לי בהחלט כמו הדבר הגרוע ביותר).

בסופו של דבר, בשישי בערב היה כל כך קר עד שהמשחק העיקרי שהשתעשענו בו היה להמר מי קובע באופן המדויק ביותר את הטמפרטורות בתל אביב - השלט של AMPM (חמש מעלות), אתר מזג אוויר רנדומלי שחבר שלי שלף מאיפשהו (שש מעלות), או האייפון של אחד הקאוצ'סרפרים שהתארח אצלנו (שלוש מעלות. כן כן). בתנאים כאלו, ברור שמרק הוא ההחלטה הנבונה ביותר שניתן להעלות על הדעת.

התמונה מתוך הספר המופלא "מרק דלעת". אגב, נראה לי שאני הבנאדם היחיד שאני מכירה שלא אוהב מרק כתום.
הכתום היחיד שעובר אצלי (בהצלחה מרובה) הוא זה שאבא שלי מכין. 
אגב קאוצ'סרפרים - החבר'ה שהגיעו אלינו הפעם די מגוחכים בעיניי. הם מנסים נורא לשווק את עצמם כברלינאים מגניבים שהגיעו לחוות את חיי הלילה של הפרובינציה התל אביבית. כאלו שנמצאים וואן סטפ ביונד כולם, לוקחים את הסמים הנכונים, שותים את הדברים הנכונים ומתלבשים נכון. בתוך כל מאמצי השיווק הנמרצים האלו, גיליתי שהם בכלל עכברי כפר מאזור פרייבורג (לא מהעיר עצמה, אלא מהפרברים הכפריים שסביבה), שהגיעו לברלין לא מזמן כדי להגשים את חלום התהילה שלהם ולהתפרנס כשחקנים.

למרות הגיחוך, קצת הזדהיתי איתם. גם אני בסופו של דבר עכברת כפר שהגיעה מתישהו לעיר הגדולה ומתנהגת כיום כאילו היא המציאה אותה. מה שכן, אני חושבת שבארץ המרחקים בין הפריפריה למרכז הם הרבה יותר מינוריים - גם התרבותיים, לא רק הפיזיים - ולכן הרבה יותר קל "להפוך לתל אביבי" מאשר "להפוך לברלינאי".

ולא רק שהזדהיתי איתם, גם קצת ריחמתי עליהם. נראה לי מבאס  להגיע מברלין הקפואה לסופ"ש בתל אביב, כשאתה מפנטז על ז'קטים קלים וטיולים לאורך החוף, ולנחות היישר לשבוע הקר ביותר בשנה. כפיצוי הלעטתי אותם בתה, עוגיות ובמרק המדובר. אני מקווה שהם השאירו לי משהו ממנו, כי התכנון המקורי היה לקחת אותו ביום ראשון לעבודה.

ועכשיו - למרק (לקחתי את המתכון מהבלוג הזה, שהגעתי אליו בגיגול מקרי לחלוטין, ועשיתי בו כמה שינויים):

המצרכים (לחבורת קאוצ'ספרים קפואים ורעבים ומארחיהם הקפואים לא פחות):
2 כפות שמן זית
5 גזרים בינוניים, חתוכים לקוביות קטנות
1.5 בצל גדול, קצוץ דק
7 שיני שום כתושות
½ כפית פפריקה חריפה
כפית פפריקה מתוקה
½ כפית פלפל שחור
2 סלסילות פטריות (שמפיניון וכמה פטריות יער גדולות), מנוקות ופרוסות
8 ענפים של תימין
2.5 כוסות עדשים חומות (אין צורך להשרות אותן לפני הבישול)
2 כפות רוטב סויה
מלח
ההכנה:
  1. מחממים את השמן בסיר גדול וכבד. מוסיפים את הבצל, השום ושבבי הצ'ילי (או הפפריקה החריפה) ומטגנים על להבה בינונית עד שהבצל מתחיל להתרכך, כ-7-5 דקות. מוסיפים את הגזר וממשיכים לטגן, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עוד כ-8 דקות, עד שהגזר מתרכך מעט.
  2. מוסיפים את הפטריות, ומתבלים בפלפל שחור ובמלח. ממשיכים לטגן, עד שהפטריות מתרככות ומתחילות להזהיב מעט, כ-10 דקות.
  3. מוסיפים את גבעולי התימין, העדשים ו-8 כוסות מים. מביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר חלקית, ומבשלים עד שהעדשים מתרככות, אבל לא מתפרקות לגמרי (כחצי שעה). מוסיפים את רוטב הסויה, מתקנים תיבול, אם צריך, ומכבים. לפני ההגשה שולפים את גבעולי התימין (במהלך הבישול העלים ינשרו מהם לתוך המרק).

יום שבת, 25 בינואר 2014

בלוג הבישול הישראלי הראשון

אתמול יצאתי לסופ"ש בבית הוריי, עמוסת קלסרים כבדים וחששות כבדים לא פחות שמא לא אצליח להתרכז בחרישה למבחנים. 
אל דאגה, הצלחתי.

נכון לעכשיו, אני לבד פה. כולם הלכו למופע של אחיי הקטנים ואני נותרתי בבית ללמוד כמו החננה שאני. אבל מה - אני לומדת (עם הפסקות קצרות לצורך אכילה וחִברות) החל מ-10 ומשהו, ויש גבול עד כמה בחורה יכולה לקרוא על מספרי צ'רץ' (קורס אחד) ותוקף כלי המדידה (קורס אחר בתכלית). רוצה לומר: הפסקתי רשמית להיום סביב שמונה והלכתי להכין לעצמי ארוחת ערב.

ירדתי למטה, הנדסתי משהו מהיר ושלפתי ספר בישול מהמדף, שיהיה לי משהו לקרוא (אני חושבת שכבר חלקתי כאן מיליון וחצי פעמים את החיבה שאני רוחשת לקריאת ספרי בישול תוך כדי ארוחה). הפעם, בגלל שאני אצל ההורים, היה מבחר יותר גדול. החלטתי ללכת על הספר הסבנטיזי והמשעשע של פיליס גלזר, "חגיגה צמחונית", ופתאום זה הכה בי - הספר הזה הוא ממש בלוג!

פיליס רולז! וגם - הצצה בלעדית אל שולחן המטבח של משפחת מ.
ברור שהוא אנלוגי לחלוטין, אפילו די ארכאי (במובן הרטרואי והנחמד), אבל כמעט כל מתכון מלווה באיזה סיפור קצרצר ומשעשע (לא בהכרח בכוונה.. היא סתם מצחיקה, פיליס הזאת) משובץ בפרטים מחייה.

אני יודעת שרוב ספר הבישול היום גדושים בחפירות, החל בזיכרונות מבית אימא וכלה בהתפייטות על יופיו של מרק סלק, אבל כאן זה אחרת - אישי, מצחיק ונטול התפייטויות מזויפות. לפעמים היא אפילו לא מסבירה מי הן הנפשות הפועלות ופשוט מניחה שהקורא יודע מי הן דבי, קארן, אילזה, מייק וכו'.. הכי בלוגרי מצדה. טוב שהיא לא קוראת לחבר שלה א' או משהו :)

חוץ מזה, כל פרק נפתח בציטוט מספר - לפעמים אפילו מתוך "אליס בארץ הפלאות". היש חמוד מזה?

סתם לצורך הדוגמה:

נשות הדסה רוקס! או יה! הסיטואציה המתוארת פה כל כך מצחיקה אותי. נשמע כמו סרט של וודי אלן או פרק של סיינפלד (או פרק במרג'ורי מורנינגסטאר, אגב יהודים אמריקאים). בכל פעם שאני נתקלת במתכון הזה בא לי להיות מוזמנת לארוחת-נשות-הדסה בניו ג'רזי.

עוד סיפורים משעשעים: על מייק, הברוקר מוול סטריט שהפך למטיף לצמחונות, על הסלט המשולב שהיא המציאה לו את הרוטב, קארן את המרכיבים ואמא של קארן חיברה את הכל, על המסעדות היווניות שאכלה בהן בקולג' ועוד כל מיני שטויות.

חוץ מזה, כנראה בגלל שאו-אז היא הייתה די חדשה בארץ, אפשר ליפול פה על שמות ממש מצחיקים למתכונים (ולא בכוונה). המנצח שלי, בלי שום התלבטות, הוא "רוטב פטרוסלינון נאה" (בתחרות קשה עם "הממרח הטוב של ליזקה"!)
my kingdom for a beautiful parsley dressing!
מעבר לכל זה, אני חייבת לציין שמדובר בספר סופר-אינפורמטיבי (במיוחד היום, לכל המטבענים\מצטמחנים) עם מידע תזונתי על כמעט כל ירק, פרי ואגוז שבעולם ושילובי מזון מומלצים. מה שכן, בחיים לא ניסיתי להכין ממנו משהו, אני סתם נהנית לקרוא. בתכל'ס - ככה אני גם ביחס לרוב בלוגי הבישול החביבים עליי. ממש אוהבת לדפדף, לא מוצאת את הזמן ליישם (אבל תמיד מבטיחה לעצמי לנסות מתישהו).

יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

סלח לי אבי כי יישרתי



עוגה.
עוגת גבינה.
עוגת גבינה ביום כיפור (האמת - הכנתי שתיים. הראשונה אזלה כבר בערב יום כיפור).
מזל שהיו לי שותפים ליישור, אחרת הייתי רוקדת לבדי (ובכבדות-מה) בלהבות הגיהנום.
ומזל שלמעט החמאה, מדובר בעוגה שפויה יחסית (גבינה חמישה אחוז, ציפוי יוגורט שלושה אחוז ואפילו המרתי חלק מכמויות הסוכר בסוכרה-לייט - הסוג שניתן לאפות איתו).


וידוי קצת נורא: שיר יום הכיפורים האהוב עליי (יש דבר כזה בכלל - שירי יום כיפורים? זה הרי לא חג. אין שירי צום גדליה, או תשעה באב. מצד שני, "ונתנה" הוא בכלל תפילה..) הוא "ונתנה תוקף". כן כן. שמעתי אותו בעבודה בשישי בצהריים ומאוד נהניתי.


יום ראשון, 7 באפריל 2013

הוקלד ביום זיכרון

רציתי לכתוב משהו על בלוז ימי הזיכרון, ואולי גם על אמנון דנקנר, אבל אני משאירה לעצמי כאן תזכורת קטנה ודוחה את זה למחר כך.

מהישגי השבוע שעבר עליי:
1. עשיתי חור שלישי באוזן. בגיל די מבוגר ביחס לתדמית הרוקנרול שיש לי לגבי עצמי. מצד שני, לחברה הכי פקאצה שלי (היא אהובה עליי מאוד, אבל היא גם פקאצה) יש הליקס - אז אולי בין קשיחות לחירורים מתקיים דווקא יחס הפוך.

2. החלפתי משקפיים. החדשים עוד לא הגיעו, אבל אני מבטיחה לעצמי שאלך איתם באמת ולא רק בלית ברירה. הם פלסטיקיים, אבל לא עבים נורא, והם הרבה יותר רוקנרול (עד כמה שמשקפיים יכולים להיות רוקנרול, ויסלחו לי אלוויס קוסטלו ובאדי הולי) ממשקפי היכנע המתכתיים שרוכבים על אפי כרגע.

3. הכנתי אוכל נורא טעים מתוך שני בלוגי הבישול הכי-הכי-הכי בעיניי (בצק אלים ודברים בעלמה): עוף בקשיו בלי קשיו ועוגת שזיפים ופירורים, שהפכה אצלי לעוגת תותים. תמיד כשאני מכינה בעצמי משהו בשרי אני נורא מרוצה מעצמי, ויסלחו לי כל המטבענים החדשים (היי, אני אכלתי טחינה גולמית בכפית כשאתם הייתם בשא"ש!). עד לא מזמן הייתי נורא נגעלת מההתעסקות בבשר נא, ועכשיו היכולת להפיק מזה אוכל מוצלח ממלאת אותי בסיפוק.

4. שמעתי בלי הפסקה, פחות או יותר, את קאשמיר של לד זפלין. לא יודעת מה נפל עליי, אבל בכל פעם שהתחלתי לשמוע שיר אחר חשבתי לעצמי "היי, בעצם הרבה יותר בא לי לשמוע את קאשמיר. אז מה אם זה שמונה ומשהו דקות?!"

נראה לי שזה גם הולך להיות צלצול הטלפון הבא שלי. כלומר, רק הקטע מ-5.13

5. החלטתי להסתפר שוב, והפעם בא לי להחליף ספר. קיבלתי המלצה על ויטוריו דוד, אבל מתחקיר מעמיק שערכתי (AKA - חיטוט קפדני בעמוד הפייסבוק שלו) נראה לי שהוא מומחה בעיקר בתספורות של תל אביביות, שזה אומר כרוביות א-סימטריות עם פוני קצר. מה שכן, הבנתי שהוא לא משתמש בשלל חומרי עיצוב וזה מוצא חן בעיניי (אני יודעת שגם מספרת תומר רשף לא, שמעתי עליהם, אבל לא בא לי ללכת לשם).

יום שלישי, 3 בינואר 2012

הגימיקים הקולינריים של השבוע

אני חולה בבית, אז יש לי זמן להתפאר במעשי ידיי מהשבוע שחלף:

עוגת היומולדת האולטימטיבית
ההשראה מכאן: http://bishulbezol.blogspot.com/2011/11/blog-post_29.html

וגם-
הדרך היצירתית להבדיל בין ביצים קשות לטריות ולמנוע טרגדיות במטבח
ההשראה - מקופיקו בקיבוץ, או משהו. היה איזה ספר של תמר בורנשטיין-לזר שחגגו בו את ל"ג בעומר עם ביצים צבועות.

יש לי עוד מה לומר ולספר, אבל אני הולכת לרופא שיאשר אותי רשמית כחולה. אז עד כאן.
---------------------------
וגם - ידעתי שלא רק אני חושבת ישר על שירת הסירנה בהקשר של יפה ירקוני ("עופר הוא בחור נח-מד!")
http://fashionforward.mako.co.il/thoughts/19995/
ותודה לשירה ברויאר.

יום שלישי, 17 במאי 2011

מהמטבח של שושלת מורנינגסטאר

הזיטי יצא מצויין, אבל בעוונותי שכחתי לצלם אותו. בתור פיצוי - אני מעלה מתכון.
הגרסה המורנינגסטארית הרבה יותר בריאה ודלת שומן מהגרסה של משפחת בקליירי (לא בא לי להראות כמו בובי בקלה), אבל יצאה מצוין. בכלל, אני חושבת שקשה מאוד להרוס אוכל איטלקי - המרכיבים כלכך פשוטים והשילוב ביניהם כמעט אינסטינקטיבי.

הכמויות מאוד "בערכיות" (הסתמכתי על כמה מתכונים שונים), וזה בסדר. מכינים בתבנית גדולה (אני הכנתי בפיירקס עגול, שווה בגודלו לתבנית עגולה מס' 26), זה מספיק ל4-5 אנשים:
  • מבשלים "אל דנטה" חצי חבילה (כ-200 גרם) פסטה "זיטי" = צינורות דקים יחסית וקצרים. אני השתמשתי במקרוני של ברילה.


  • משטחים על התבנית המשומנת (עדיף על נייר אפיה) שליש מכמות הפסטה.
  • מערבבים בקערה: חבילה ורבע ריקוטה (אפשר גם ריקוטה מלוחה), ביצה, 2 שיני שום קצוצות, חופן בזיליקום קצוץ, מלח-פלפל (עדיף פלפל טחון גס).
  • מערבבים את 2/3 הפסטה עם תערובת הגבינה, ומוסיפים 1/2 כוס רוטב עגבניות מתובל (אפשר לקנות מוכן, יש של ברילה, אוסם וכו').
  • את כל העיסה הוורדרדה הזאת (שנראית מפוקפק למדי) משטחים על שכבת הפסטה שבתבנית.
  • מכסים מלמעלה בכוס (אולי טיפה יותר) מאותו רוטב עגבניות מתובל, ומגרדים מעל גבינה (השתמשתי בצ'דר כי היתה לי בבית, יהיה אותנטי יותר להשתמש במוצרלה או פרמזן)
  • מכניסים לתנור, אופים כחצי שעה ב-180 מעלות, מוציאים כשהגבינה המגוררת זהובה ומבעבעת קלות.
רעיונות לפעם הבאה: נראה לי שקמצוץ צ'ילי יכול לשדרג מאוד את העניין, וגם תוספת של יותר שום ובזיליקום (לא ביחד, נשמע עמוס מדי. אחת מהאופציות)
שדרוג למתקדמים: לנסות להכין עם בשר, כמו קארן.

ובעניין אחר: החלטתי היום ליישם חוק(?) אופנתי, כדי לנצל שרשרת בעלת נוכחות עזה ביותר שבקושי יוצא לי לענוד. בדרך כלל אני בזה לחוקי האקססורייזינג, אבל ראיתי מישהי ברחוב לא מזמן עם לבוש סולידי-מונוכרומטי למדי ושרשרת-סטייטמנט, והיא נסכה בי השראה.
אז ממש לפי הספר, הלכתי היום עם ג'ינס אפור, טישרט שחורה, נעליים סולידיות ושרשרת בולטת שקשה להתעלם ממנה. נראה לי שאני מאמצת, זה נראה ממש טוב.



היי, עם כל הספאמינג שעשיתי פה בימים האחרונים (רואים שיש לי יותר זמן פנוי, הא?) - זו הרשומה ה-200!

יום שלישי, 26 באפריל 2011

אנרג'י בארז

מחר יומי האחרון בעבודה, ולכן החלטתי לכבד את שכני למשרד ולמסדרון במשהו, כדי להיזכר בכל זאת כבחורה סימפטית.
הלכתי על מתכון לאנרג'י בארז של קארין גורן (מהספר "סודות מתוקים"), בגלל האפיל הבריאותי שלו. נכון שיש פה כמויות פליליות של חמאה, וגם דבש, סוכר חום ואגוזי קשיו - אבל כל עוד לא הבאתי שוקולד, כל הכולסטרול-מיינדד יפתחו פחות רגשות אשם.

אז הנה שלי, בהשוואה לאלה של קארין. יצאו ממש פוטוגניים לדעתי:
ק.גורן
מ.מורנינגסטאר


הערות לסדר היום:
-מתוק בטירוף. באמת, הייתי מורידה חצי מכמות הסוכר.
-ק. גורן עושה קצת חיים קשים. בתכל'ס, אפשר לקצר כאן תהליכים בצורה משמעותית (למשל, לקנות קוואקר קלוי ולא לקלות עצמאית במשך 30 דקות)
-לפני כמה שנים הייתי מכינה חטיפי אנרגיה די דומים, יותר פשוטים (ולדעתי גם טעימים יותר) - תחתית מביסקוויטים (מהסוג הנימוח והמוצלח, לא אוסם הדלוחים) ומעליה ציפוי של גרנולה+קרמל. היה מדהים, אבל פחות מרשים מבחינת מראה ועם אפיל לא בריאותי בעליל..

יום שישי, 8 באפריל 2011

הקונפליקט בין החומר והרוח

את הבוקר פתחתי באווירה אינטלקטואלית במיוחד, יש שיאמרו פלצנית: הרצאה על פוסטמודרניזם קולנועי בסינמטק.
קצתי בכך שהחוויה התל אביבית שלי היא אך ורק שלל הזדמנויות לשופינג, בילויים ואוכל, וזו נראתה אופציה מעניינת לפתוח איתה את הסופ"ש - 3 מרצים מדברים על סרטים בהם המציאות היא לא יותר מפרוזדור למציאות אחרת (דוגמת בלייד ראנר, המופע של טרומן ועוד)+הקרנה של בלייד ראנר, גרסת הבמאי (האמת שזו הגרסה הפחות מועדפת עלי, אבל הגעתי בעיקר להרצאות).
בתכל'ס, היה גדוש בפוטנציאל שהתפספס מאוד בביצוע. הנושא מרתק, זה בטוח. המרצים הם ללא ספק אנשים עתירי ידע, אבל לא כל-כך צלחו בהעברתו מול קהל. וגם - לא אכלתי ארוחת בוקר, מה שהיה קשה מנשוא..
המנחה של האירוע היה דן תורג'מן. גם אני לא זכרתי במי מדובר, רק כשראיתי אותו נזכרתי בפרצופו שחוק הטלנובלות - ואכן, הקשר בינו לבין האירוע היה מקרי בלבד. למעשה, הוא הגיע באיחור, כולו אדום ומיוזע, אחרי השתתפות פעילה במרתון תל-אביב (מישהו אמר שכונה?)
השיא היה אחרי הרצאתה של פרופ' מלומדת ורצינית על הסרטים "בבל" ו"החגיגה של בבט", כשתורג'מן החליט לשתף את הקהל באהבתו לסרט "החגיגה של בבל". נראה לי שכולם היו מנומנמים מדי בשביל לתהות מה לעזאזל.

ומהרוח, לחומר - אתמול הכנתי את הדבר המושחת הזה:
פונדנט שוקולד - של בצק אלים, כמובן (גם התמונה, לא הספקתי לצלם לפני שנטרף הכל)
הפגנתי כוח רצון מפלדה משוריינת, ולא אכלתי. החברים התלקקו ושיבחו - אבל באמת, איך אפשר לפשל במשהו שמורכב מאחוזים פליליים כל כך של חמאה ושוקולד מריר?
הכי כיף שזה היה ספונטני לחלוטין - באופן ספונטני קניתי אחה"צ תבנית שקעים (גיליתי שיש לי ששת מטר מהבית! הידד!), ובאופן סופר-ספונטני גיליתי שיש לי את כל (5) המרכיבים לעוגת שוקולד חמה בבית.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

בטלה מפתיעה

החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה, בשביל ראיון עבודה שהיה אמור להיות לי. שיקול כלכלי - עדיף לי לקבל תשלום על יום עבודה מלא ולא לצאת באמצע (מה גם שנשארו לי די הרבה ימי חופש, ואני עוזבת עוד חודש במקס').
עכשיו התקשרו, ואמרו לי שהראיון צריך להדחות לשבוע הבא. כוסעמק. לא תכננתי על יום שלם של בטלה, ובמזג אוויר הנוכחי גם אין יותר מדי איך לבלות. כנראה שאצטרך לעשות דברים חשובים באמת, כמו לנקות, לעשות ספינינג, לכתוב בבלוג, לקחת את האיפור שהזמנתי מסטרוברי.נט ועוד.
לפחות יוצא לי לבשל קצת - פירה בשמנת ועוגת שוקולד, היר איי קאם!
(הכל מיועד לחבריקו. אני משתדלת לפתח כוח רצון מברזל)

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

HOT STUFF

עוד ניסיון קולינרי שאני תוהה אם צלח -

עוגת גבינה עם בצק עוגיות. נחשו מה שלי, ומה של בצק אלים.

היצירה עדיין לא נאכלה, אני ממש מקווה לטוב. אם היא יצאה מחורבנת תמיד אוכל להתנחם בעובדה שמאות גרמים של סוכר וחמאה נמנעו מירכיי.
אגב - מצאתי חמאה בסופר! תנובה, לא איזה חרא אירי. אולי עכשיו אתחיל לאכול חמאה (NOT)

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

DAY עוף

נורא כיף שיש ימי חופש שחייבים לנצל. השנה האזרחית הולכת ואוזלת ואני נשארת ביום ראשון הזה, כמו בזה שלפניו, בבית.
לא היו לי תכניות מיוחדות וכולם עובדים היום חוץ ממני, אז הקדשתי את היום לבילוי ביתי שמשלב מטלות שדחיתי כבר שבועיים (ספונג'ה, לעשות משהו עם הבטטות והברוקולי שבמקרר, להפשיר פרגיות) ועיסוקי פנאי למהדרין (שתיית קפה למכביר, זיפזופ בין הבלוגים החביבים עלי וסינון שיחות טלפון מהעבודה).
פצצת בטא-קרוטן מעשה ידי להתפאר. לא יפה, אבל טעים.
האמת? הספקתי יפה וגם היה כיף, אבל אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להפוך את העניין לשגרה.
לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חבר שלי על סוגיית עקרות-הבית. אני עובדת מדי יום, והוא לומד רק 4 ימים בשבוע מה שמותיר לו יום אחד בו לצד שיעורים בפיזיקה הוא שוטף כלים ועושה כביסה (נשבעת! זכיתי). הוא טען שלהיות עקר בית זה מושלם, כי אתה מסיים את המטלות בשלב די מוקדם של היום ומתפנה לעיסוקיך. אני טענתי שהוא לא עושה ספונג'ה, ולכן מסיים את המטלות מהר כל כך...
הבוקר בכל מקרה, כדי לתת קונטרה לאווירת משפחת בריידי שאפפה אותי , שטפתי רצפה וחתכתי בטטות לצלילי האלבום הראשון של פראנץ פרדיננד - חבורת פרחחים סקוטיים שאף עקרת בית לא הייתה מסכימה לארח. מעולם לא שמעתי את האלבום במלואו, והמסקנה: הוא טוב משחשבתי, ויצטרף בקרוב לתכולת האייפוד שלי.


אז מה אם זה הכי 2004? הם העבירו לי את הבוקר מצוין.

התכניות להמשך היום-
להכין עוגת פאדג' (עם רסק תפוחים) של בצק אלים
לשרוף את השחיתות (הלא נוראית, ובכל זאת) של סוף השבוע
לקנות לעצמי לפחות מברשת איפור נורמלית אחת, רק אם אהיה במצב רוח סופר-הישגי.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...