חפש בבלוג זה

יום שלישי, 28 ביוני 2011

הגענו עד פת לחם

נמאס לי לגמרי מחרם הקוטג', כבר הודעתי קבל עם ועדה שאני מחרימה את מי ששולח לי הזמנות להחרמות. לא שאני נגד התקוממות צרכנית, פשוט עייפתי מכל בדיחות הקרש והטייק-אופים על חשבון הקבוצה ההיא.

א ב ל

אתמול הרגשתי ממש על בשרי את כל עניין נסיקת המחירים. עברתי בסופר כדי לקנות לחם וקורנפלקס. כשהחשבון כולל מס' פריטים מצומצם כל כך, קשה להתעלם מהמחיר לכל פריט - שילמתי על הלחם לא פחות מ-18 ש"ח! בסופר! לא בAMPM, לא בפיצוציה, גם לא במאפיית בוטיק. סתם בסופר.
אז נכון, אני פלצנית. אני קונה לחם שיפון, וגרה בת"א (ובמרכז העיר אין שום סניף דיסקאונט. כל הרשתות מפעילות רק סניפים שכונתיים- AKA יקרים). ועדיין - אני חושבת שבלחם תושייה אשלם על כיכר בערך אותו דבר.

כבר מזמן חשבתי שבא לי לאפות, ואף פעם לא היה לי זמן. אולי זה סימן מלמעלה?

יום שני, 27 ביוני 2011

הקיץ ונפלאותיו-

אני לא מבינה איך מורחים לק כמו שצריך על ציפורני הבהונות. כלומר, אני לא אמורה לגדל אותן - נכון? אבל אם אני קוצצת אותם כמו שצריך, התוצר הסופי הוא פיצי ואני צובעת את בהונותי (העור עצמו) בצבעים עליזים. בקיצור - תעלומה.

מעניין לעניין באותו עניין, נתקלתי בזמן האחרון (ויותר מפעם אחת!) בגברים שעושים פדיקור, both ways:
-פדיקוריסט, גבר מגודל באיזה כוך באבן גבירול, נראה לא מזמין בעליל. 
-גברים רציניים ומבוגרים, שזהותם המינית הסטרייטית אינה משתמעת לשתי פנים, שישבו על הכסא המפונפן והפקירו רגליהם משל היו דייויד בקהאם. מה הקטע? השלב הבא הוא שסבא שלי, עם כל ארגון גמלאי חברת חשמל, יצאו ליום פינוק לגברים מקשישים בלבד.

ולסיום - butterfly, חתיכת טראש מסוף המילניום הקודם, הוא אחד משירי הקיץ האולטימטיביים לדעתי, בזכות ההיפהופ הסליזי והסימפול המוצלח של הרד הוט צ'ילי פפרז. אז במשך הרבה זמן ידעתי שהם אחראים למקור, אבל רק בשנתיים האחרונות אני בקיאה באמת בדיסקוגרפיה שלהם. הנה המקור:


קצר, נחמד וסופר קיצי. לגמרי משהו שאפשר ללמוד לצליליו לתקופת המבחנים.
הקטע המוכר והמסומפל לעייפה הוא ב-0.35


יום שישי, 24 ביוני 2011

ניקוי ראש

ברור שזו טעות פטאלית לצאת לציד בסנטר רבתי בשישי בצהריים, אבל נפלתי למלכודת הפתאים הזו היום (ויצאתי בידיים ריקות. אולי עדיף בעצם)
זה מוזר, אבל בתור תיכוניסטית חסרת דאגות (עאלק. תמיד היו לי דאגות) יצא לי לבלות ב"ימי כיף" בתל אביב למכביר, רובם ככולם בשישי\חוה"מים למיניהם, ואני באמת לא זוכרת שהיה עד כדי כך דחוס. וימי התיכון שלי לא היו כל-כך מזמן.
יכול להיות שאני מייפה את העבר? או שהשנים האחרונות הביאו עמן זרם של קונות נלהבות?

ועוד משהו על קניות בסופ"ש ושכל של חדר מדרגות:
אני מסמפטת ++ את בוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר, לעתים יקר שם מדי אבל בדוכנים רבים המחירים תואמים ליצרני הקונפקציה, ומציעים סחורה טיפ-טיפה יותר מעניינת. (חוץ מזה, עדיין לא עבר לי הקטע של להגיד "אה זה? מאיזו מעצבת..")
לפני כמה חודשים עברתי שם בחמישי בערב. היה לא צפוף בעליל, וכטוב לבי בשופינג הסכמתי לענות על איזה סקר מטעם הנהלת המיזם, למרות שלא היה לי יותר מדי מה לומר. בסעיף של "דברים שהייתי מוסיפה\משנה" חרטטתי משהו על הוזלת מחירים ועל בגדי גברים (למרות שאת מי זה באמת מעניין?..)
היום, כשנאבקתי על הזכות למדוד מול איזו כונפה אגרסיבית, הבנתי מה חסר באמת. מראות בתאים. זה פשוט בלתי נסבל לצאת אל המראה כדי לחזות בדמותך עטוית סחבת המעצבים האפרפרה, ובשובך לתא לגלות שאיזו בחורה אסרטיבית הסתגרה בו בחברת בגדייך המקוריים (ולפעמים גם הארנק!)
אז זהו. חבל שלא חשבתי כששאלו אותי, אבל אם אתן מגיעות ומחליטות לענות על הסקר - באמשלכן, תחשבו עלי (ועליכן!) ותציינו את העניין.

יום שבת, 18 ביוני 2011

i'm still standing

כתבתי לפני פוסט או שניים על כך שכתובת ה-URL של הבלוג השתנתה.
לצערי, עשיתי את השינוי בפזיזות-מה, בלי לבדוק את ההשלכות. התוצאה העגומה היא שכל מי שנכנס לקישורים שמכילים את כתובת ה-URL הקודמת (shgiotktiv.blogspot.com) מקבל הודעה לפיה הבלוג לא קיים יותר.
אני לא רוצה לחזור לכתובת הקודמת, ולכן אין מנוס מלהפיץ את השמועה-

*אתם עוקבים אחרי? (בקטע טוב, כן?..)
*שיבצתם קישור אלי בבלוגרול שלכם?
--אני יותר מאשמח אם תעדכנו את הקישור, כך שיוביל אל כתובת הבלוג הנוכחית.

תודה, תודה תודה.

יום שישי, 17 ביוני 2011

היום חנכתי בחגיגיות את המגנום הראשון של הקיץ (אני מקווה שלא יבואו רבים בעקבותיו.. זה שווה ערך ל5+ קרטיבים!)
פנטזתי על משהו מריר במיוחד, אבל לאכזבתי המריר אקוודור הוא ריק מהפתעות ופינוקים. לא רציתי להישאר עם גלידת וניל אנמית אחרי כרסום קרום השוקולד ולכן נבחר השוקולד מריר-תפוז (מריר, אבל לדעתי לא 60% מוצקי קקאו).
היה מצוין, אבל אני לא יכולה להפסיק לתהות - למה בעצם אין מגנום שהוא גם 60% מוצקי קקאו וגם גדוש בפרלינים, קרמים וריפלים? יכול להיות שיצרני הארטיקים סבורים שחובבי המריר הם אנשים רציניים וחמורי סבר, שיעקמו את אפם תוך נגיסה בליבה שוקולדית עסיסית?
כל המחשבות האלה עוררו בי געגועים לטריפל שוקולד. אני כבר לא זוכרת מה בדיוק הוא כלל, אבל זו הייתה שחיתות אמיתית.

יום חמישי, 16 ביוני 2011

moodlifter

איפה הייתי ומה עשיתי?
במקומות לא רבים במיוחד, וגם לא עשיתי הרבה מדי (אבל כמובן שאני משתדלת להצטיין בכל, גם אם מדובר בהכנת ספגטי בולונז).
הכותרת מרמזת על אווירה מבואסת-משהו, אבל אני דווקא במצברוח טוב.
ובכל זאת, למה לא לרומם את ההרגשה עוד יותר-




תודה דיימון. תמיד נחמד להיזכר.

השבועות האחרונים לא שפעו אירועים מרגשים מדי (מה שכן, קראתי וסיימתי את "כפרה" של איאן מקיואן. בכיתי כמו נערה רגשנית בסוף, כמו שצריך). אה, כן - הסתפרתי שוב. וגם, בקרוב אחזור לשוק מחפשי העבודה.
כמו שזה קורה הרבה פעמים, פתאום אני נתקלת תחת כל עץ רענן בבית קפה שמחפש עובדים. אבל למלצר? אני צריכה לחשוב על זה. אני מתלבטת (ולא מאתמול) אם לכוון למשהו קליל ו"משמרתי", עבודה שלא לוקחים הביתה וממעטים לחשוב עליה מחוץ לשיפט, או למשהו רציני שיאפשר לי להביא לידי ביטוי את כישורי ואולי אפילו יגרום לי להרגיש שאני לא מבזבזת את ימי לריק.

אוי, שכחתי את ההיילייט של החודש - ראיתי את X-MEN החדש. תקשיבו, הוא מעולה. בעיקר מייקל פסבנדר בתפקיד מגנטו. ממש התעורר בי חשק לעשות מרתון של כל הסרטים (כולל 3 ו-וולברין המושמצים)

יום חמישי, 9 ביוני 2011

יום שני, 6 ביוני 2011

אפשר לקנא בי

כי התמונה הזו - תלויה מהשבוע אצלי בסלון (ועוד בהדפסת קנווס. אני כזאת יאפית):

אפשר להבין מאיפה מארק רונסון שאב את התעוזה האופנתית שלו (שלא לדבר על המוזיקלית)
חוץ ממנה יש עוד כמה ברוח דומה (ומעשורים דומים). אפשר להגיד שהפכנו להארד-רוק-קפה, סניף הצפון הישן.
יש לי עוד הרבה לכתוב אבל מצוקת זמן עוצרת בעדי.

ובכל זאת אם אני כבר כאן, כדאי לנצל את הזמן האבוד ביעילות.
העליתי בעבר את הסוגיה הכואבת של מציאת קוסמטיקאית בת"א (מי שנמאס לה, אפשר להפסיק לקרוא עכשיו). ואז - מצאתי אחת. לא ממש זולה, אבל סבירה. קרובה הביתה, עושה גבות לעילא וגם את השאר.
כבר חשבתי לתומי שקשרתי איתה מערכת יחסים מקצועית, אבל להפתעתי גיליתי השבוע שהיא פשוט נעלמה. עזבה את הארץ, לא פחות.
כנראה שהיו לה הסיבות שלה - אבל אני נותרתי חסרת אונים בעוד הקיץ התל אביבי תופס תאוצה.
הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה, היא שקשה ממש לאתר מישהי מוצלחת בלי להפקיר את גופי למדע (מדעי היופי, כמובן).

ברור שכלל האצבע הבסיסי הוא לקבל המלצה ממישהי שאפשר לסמוך עליה. אבל אני, כמו רוב חברותי שבעיר, לא born and raised כאן (ולכן, המלצות מאמא\ דודה\ סבתא לא יועילו.. הן נמצאות הרחק הרחק).
במקום לטפח מערכת יחסים עם מורטת אמינה כבר משחר נעורינו, אנחנו עוברות שרשרת ארוכה ומייאשת של ניסוי וטעייה- וזה לא נעים. (ואפילו בפורומים רלוונטיים אי אפשר לקבל המלצה - כי כל הכותבות שם הן קוסמטיקאיות! באמת מייאש.)

אז אני בחיפושים. פעם חיפשתי רק מישהי לגבות וקיבלתי כמה המלצות. עכשיו מדובר בקוסמטיקאית הדרושה לצורך מערכת יחסים רצינית יותר עם אופציה לקשר ארוך טווח.
(את הספר שלי מצאתי בעזרת המלצתה האדיבה של שרונה גבריאל. אולי ילך לי שוב, מי יודע)
חשוב לא פחות - אם יש למישהי אזהרה מקוסמטיקאית מהגיהנום (לי, למשל, יש), אני יותר מאשמח לשמוע. זה מסוג הדברים שחשוב שיעברו (ואין להם כלכך צינורות)

---------------------------
תוספת מאוחרת ופחות קשורה: גם אני חיפשתי ממש פריטים בהדפס גלקסיה (בסדר.. טרנד שהיה וחלף. בעיני זה קול), ולא מצאתי. השבוע נקלעתי לקסטרו עודפים באלנבי וראיתי גופיה-ספק טוניקה עם ההדפס הנחשק. לא קניתי, זו גזרה שאני בחיים לא אלך איתה (גופיה עם פתחים רחבים במיוחד+סטרפלס מובנה), אבל חשבתי לעצמי שזה מידע חיוני לציבור.
-----------------
וגם - שרשרת המילים שמובילה יותר ויותר אנשים לכאן בזמן האחרון היא לא פחות מאשר "תמונות של בחורות כוסיות". מעניין. לא זוכרת שהקדשתי פוסט לעניין (אבל הסטטיסטיקה של גוגל לא משקרת, isn't it?)

יום רביעי, 1 ביוני 2011

אז מה הקטע הזה עם ה 1+ ?

היצור הצבעוני הזה שמופיע ליד התגובות, מה הוא עושה בעצם? ומי הציב אותו שם?
כל החידושים הטכנולוגיים שנשתלים פתאום כאן או בפייסבוק גורמים לי לפרנויה קלה. האם זה הדבר שיגלה לכל דכפין מהם הרגלי הצריכה שלי, וישתיל לי פרסומות בתת-מודע?

אגב, אני חושבת שלא צריך תת מודע. רובנו מתנדבים לספק על עצמנו אינפורמציה (וכמו שאומרת רוז מ. - זה פשוט עידן אחר. חשיפת-יתר כבר לא מטרידה, להפך. מדובר באחד מעמודי התווך של החברה)
חבר שלי ואני התבוננו יום בהיר אחד באחד מאייפודנו (זוג חננות, לא באמת חשבתם אחרת), ולזוועתי הרבה ראיתי שעשרות אנשים מדווחים בהנאה על מיקומם המדויק והעכשווי, הודות לסמארטפונים שהופכים אותנו אונלייניים תמיד, ובעיקר בשל האפליקציה הזדונית "check in". זה נראה כמו מסדר נוכחות, בחיי.

ואם כבר פרנויה:



כל פעם שאני שומעת את השיר, אני חושבת כמה חבל שאני לא מכירה עוד דברים של יוסי אלפנט. ואז אני מגיעה לאוזן, ושוכחת. זה לא שהוא זמר גדול, אבל הוא היה מפיק גאון - אין ספק.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...