אתמול יצאתי לבירה עם חבר שלי ועם חבר טוב שלו. אותו בחור יוצא כבר כמה חודשים עם מישהי ובזמן האחרון הקשר שלהם התחיל לקרטע. "אני שונא את כל הבנים האלה שפתאום בספונטניות לוקחים את החברות שלהם לאיזה סדנת-שוקולד חרטא!", הוא התעצבן מעל חצי הגינס שלו.
בת זוגו, כך הבנתי מהתיאור המתוסכל, מצפה לקבל קלישאות עטופות בסרט. מהיכרותי הקצרה איתה התרשמתי שהיא ממש לא פקאצה מהגיהינום, אם כבר מצו-חנונית שלא כל כך יודעת להתלבש. לא הבחורה שציפיתי שתשווה כל מערכת יחסים שהיא נקלעת אליה לתהפוכות הרומנטיות ב"היומן".
אז מי הם בעצם האנשים האלה, שחושבים שסדנאות שוקולד וצימרים הם ערובה לרומנטיקה? באמת לא האמנתי שהם קיימים. תמיד חשבתי שהבנים הללו (כלומר, אלו שמפתיעים את חברות שלהם במנות יתר של קיטש מרוכז) פועלים מתוך אטימות, שמשולבת באיזו נוסחה מטופשת (בחורה+שוקולד+שיר של אדל=מרוצה) שנלקחה מתוך סרטי קולג' זולים ויוצאת מתוך נקודת ההנחה שבת הזוג שלהם חגגה לא מזמן בת מצווה, או שמנת המשכל הרגשית שלה נתקעה בגיל 12.
בת זוגו, כך הבנתי מהתיאור המתוסכל, מצפה לקבל קלישאות עטופות בסרט. מהיכרותי הקצרה איתה התרשמתי שהיא ממש לא פקאצה מהגיהינום, אם כבר מצו-חנונית שלא כל כך יודעת להתלבש. לא הבחורה שציפיתי שתשווה כל מערכת יחסים שהיא נקלעת אליה לתהפוכות הרומנטיות ב"היומן".
אז מי הם בעצם האנשים האלה, שחושבים שסדנאות שוקולד וצימרים הם ערובה לרומנטיקה? באמת לא האמנתי שהם קיימים. תמיד חשבתי שהבנים הללו (כלומר, אלו שמפתיעים את חברות שלהם במנות יתר של קיטש מרוכז) פועלים מתוך אטימות, שמשולבת באיזו נוסחה מטופשת (בחורה+שוקולד+שיר של אדל=מרוצה) שנלקחה מתוך סרטי קולג' זולים ויוצאת מתוך נקודת ההנחה שבת הזוג שלהם חגגה לא מזמן בת מצווה, או שמנת המשכל הרגשית שלה נתקעה בגיל 12.
