בדרכים

מחשבות שנחשבו בשעת לילה קטנה מאוד.

יצא לי לקרוא איפשהו (בטח ב"שנות החלב" של יערה שחורי, אבל אולי בעוד מקום) שחלומות של נשים בהריון כוללים הרבה פעמים מוטיבים מימיים. אני זוכרת שחברה טובה סיפרה לי גם על חלומות המצולות שלה מההריון האחרון.

אני לא זוכרת על מה חלמתי בהריון הקודם, אולי גם אני חלמתי על מים. הפעם אני חולמת על נסיעות. לחיפה, לב"ש, לאילת, לבסיסים צבאיים רחוקים, לארצות טרופיות רחוקות עוד יותר. באוטו, בטרמפים, במונית, ברכבות ארוכות ואפלוליות, בריצות מסוכנות על כבישים ראשיים חשוכים, מוארים בהבזקי אור מבהילים של מכוניות חולפות.  

House Tops (1921) by Edward Hopper

החלומות האלו תמיד קודרים ואל-ביתיים, ומשום מה אני נהנית מהאיכות הזו שלהם. לתחושתי זו מטאפורה מאוד קולעת לחוויה המוזרה של הריון. מסע ממושך שמשונה לחשוב איך ומתי אצא ממנו. שלא לדבר על המסע של התינוק עצמו בתעלת הלידה. בכל החלומות האלו יש מעברי חושך ואור מאוד עוצמתיים וסמליים.

אגב #1 - לצאת. פתאום אני נזכרת שבילדות לא כ"כ אהבתי נסיעות, אבל היו נסיעות שבמהלכן הרגשתי שלווה והרמוניה בתוך חווית הנסיעה. עם התנמנמות קלה, מוזיקה מתאימה, נופים מרגיעים או זווית אור נעימה. ההגעה הייתה פתאומית, צורמת ולא רצויה.

אגב #2 - חשבתי על סטיישן טו סטיישן של בואי. כבר מזמן לא הקשבתי לו בהתפעמות וברטט, אבל אני זוכרת את ההתפעמות והרטט של הפעמים הראשונות. גם המסע שבשיר הוא מטאפורה מושלמת. תחילתו ברעשי רקע לא ברורים וגם לא נעימים. אי נוחות באוזן. כמו צירים שקשה לזהות ולהבין אם יש בהם ממש. מתוכם מתפתח דפוס קבוע והוא עדיין צירי, חורקני וקשה. ומתוכו נוצר משהו אחר לגמרי. גדול מהחיים. נקודת היציאה מהשיר שונה לחלוטין מנקודת הכניסה. 

 אגב #3 - חשבתי על "מעבר" של קוני וויליס, ספר על חוויות על סף מוות שאולי אכתוב עליו פעם יותר בהרחבה. גם שם יש נסיעה גדולה, מעבר, מנהרה וכמובן אור בקצה. ושינוי מצורת קיום אחת לצורה אחרת לגמרי.

חלום מהלילה

ובחלומי הייתי בהריון. לא ניסיתי להיכנס להריון, דווקא ניסיתי שלא להיכנס להריון, אבל איכשהו זה כן קרה. הרופא הודיע לנו וזה היה משמח ומפתיע. החלטנו ללכת על זה. נהניתי מזה שיש לי סוד בתוך הבטן, נהניתי להרגיש אותה קשה ותפוחה, היה עונג רב בלהסתיר את זה לפעמים ולגלות את זה ליחידי סגולה. ללבוש בגדים קצת אחרים. לגעת בבטן, לתת לבן הזוג לגעת בה. חוויה חדשה לגמרי של אני. 

בחלום כל מה שכמהתי אליו היה להמשיך להיות בהריון, בכלל לא רציתי תינוק. רק להיות עוד ועוד במצב סטטי שכולל את הבטן העגולה והגאה הזאת, כמו בקליפ של פלאוורס אין דה ווינדו. ואז, בחלום, הרגשתי כאבים בבטן התחתונה. כמו כאבי מחזור. חשבתי לעצמי: "אז ככה זה קורה? זה באמת כל כך שברירי?". תוך מספר דקות של זמן חלום היה לי ברור שעברתי הפלה טבעית. התעצבתי, אבל לא על מותו של התינוק, אלא על אובדן ההריון. היה לי כל כך נעים להיות בתוך המצב הזה. התעוררתי בתחושה מעורבת של עצב והקלה. 

היו לחלום הזה גם כמה עלילות משנה, על ג'נטריפיקציה ברחוב החשמונאים (משהו בהשראת the deuce שאני צופה בה עכשיו) ועל בית ספר דמוקרטי בזכרון יעקב, אבל הן נשמעות מטופשות ובנאליות לצד הדרמה הנוגה של ההריון שהיה או לא היה. 

ח ל ו מ ו ת

היה לי הלילה חלום צבעוני ומעניין ולכן החלטתי לחזור עם עוד פוסט חלומות, כולו מספטמבר 2016, שהיה (כך מסתבר) חודש שופע במיוחד.

*****

חלום שאני זוכרת רק קטעים ממנו.

הייתי צופה מן הצד. היו שם שתי בחורות ובחור, הבחורות היו שייכות למשפחת פשע עשירה והבחור היה אורח מבחוץ. הם שחו במאגר מים ורצו ללכת לאיזשהו מקום אסור. אחת הבחורות, שנראתה כמו תמי מדף צ'ונקי, דרבנה את הבחור לבוא איתה. הבחורה השניה, שהייתה בלונדינית ומבוגרת יותר, נראתה חוששת ובשלב מסוים הלכה מהם ונכנסה הביתה.

הכל התרחש בחוץ, במרחב פתוח שנראה כמו ערבות שוממות. השמים היו אפורים ומאגר המים (שהיה מלאכותי, לא טבעי) היה אפור כהה. בשלב מסוים הרגשתי שאני בכלל צופה בסדרה וכל ההתרחשות היא לא אמיתית, כי הבחור נראה לי כמו אנחל בונני, שאני יודעת שהוא שחקן.

תמי זו השמאלית

בקטע אחר, ר' ואני מגיעים לאיזשהו שדה בור. שונה ממרחב ההתרחשות הקודם, כי בו יש יותר צמחיה, השמש זורחת והשמים כחולים. אני מרגישה שיותר נעים לי שם. אנחנו מגיעים למקום שבו יש כסאות עץ ישנים מסודרים במעגל ועל כל כסא מונח ספר. אני מבינה שהגענו למועדון קריאה של ספרים באנגלית.

אני בוחרת ספר על המגדל הלוהט (בחלום אני יודעת שזה ספר שעליו ביססו את הסרט מהסבנטיז). הוא ספר עב כרס ונראה מיושן (יש לו כריכה קשה שעטופה בעטיפת נייר צבעונית בגווני אדום. מזכיר את הספרים הישנים אצל סבתא), אבל אני יודעת שהתוכן שלו קליל ויהיה לי קל יחסית לצלוח אותו. יתר הספרים שם נראים לי כמו ספרי עיון או הדרכה. 

*****

חלמתי שר' ואני פוגשים את ד' ברחוב והוא אומר לנו שהוא מתחתן.

בתגובה, אני אומרת לו שאני מצפה שילבש בחתונה את החליפה הסגולה שלו, ומתכוונת בכך לאיזו חליפה שהתחפש איתה והעלה תמונה לפייסבוק.

בדיעבד הבנתי (לא זוכרת אם בחלום עצמו או כבר כשהקצתי) שבכלל ר' הוא זה שהתלבש כולו בפורים בסגול מכף רגל עד ראש (וזו בכלל לא הייתה חליפה).

*****

הלילה חלמתי את האמ-אמא של קלישאות החלומות הפסיכולוגיים - 

חלמתי שאמא שלי בהריון. כלומר, עם ילד חמישי.

זה לא מתוכנן, אבל ההורים שלי ממש מרוצים מזה ומתכוונים to keep the baby.

*****

חלמתי שאני צריכה לארגן עוד חתונה עבורנו, שלישית במספר, עבור כל מי שלא היה בשתיים הקודמות, וזה נורא והזוי גם יחד.

וגם חלמתי עוד חלום מבולבל ביותר. בהתחלה הייתי במין מחנה קיץ כזה, ככל הנראה בתפקיד שכב"ג. אח"כ הייתי צריכה לגרור גמל(!) לאנשהו במעלה מדרגות. הוא היה קשור בחבל וכל פעם חששתי שלא אצליח להחזיק יותר את החבל והוא ישתחרר ויתקוף אותי. לפניי הלכו ל' ו-ב' ונורא רציתי ש-ב' ייקח בעצמו את הגמל, אבל הוא אמר שהוא חושב שאני מסתדרת איתו בעצמי.

אח"כ חלמתי משהו הזוי במיוחד, שאני ר' ו-ס' צריכים לעבור דרך איזשהו מתקן כמו בגן שעשועים, אבל ממש קשה לעבור במעבר הצר שבין העמודים שלו. כמו כן לפני שמנסים לעבור, צריך ללכת להתפלש באיזה שיח שנקרא "עץ התפוח", למרות שהוא בכלל שיח.

יש לו גבעולים צהובים דקים ונטולי עלים, שעליהם פירות אדומים קטנים ואליפטיים, נורא מגעילים. כשנוגעים בשיח הזה, הגבעולים והפירות האדומים שעליהם ננעצים בעור וזה נראה כאילו צמחו לך שלפוחיות אדומות איומות. חוץ משלושתנו, היו שם גם כמה ילדים קטנים שעברו דרך המתקן בלי בעיה ושרו איזה שיר מעצבן על עץ התפוח (השיר עוד נמצא לי בראש במעורפל). זה היה חלום ממש לא נעים והתעוררתי ממנו. 

שוב הוא כאן

אחרי הפוסט מלא הניימדרופינג האחרון, אני מרגישה צורך להכות על חטא ולהביא אל הכתב את הדברים הגולמיים ביותר שמסתובבים לי בראש (אם כי יכול מאוד להיות שכל מה שמסתובב לי בראש הוא בעצם ניימדרופינג).
without further ado - קבלו את חלומות התקופה האחרונה (הם היו די צפופים באוגוסט, מקווה שלא אתיש את קוראיי הספורים), נו פילטר.

16.8.16:

חלמתי שאני ישנה ומתעוררת במפתיע, אחרי שנזכרתי שארגנתי לעצמי מסיבת פרידה באיזה בר ביפו לציון עזיבתי מקום שעבדתי בו השנה. אני מתעוררת מודאגת במיוחד, כי בכלל לא בא לי ללכת למסיבה הזאת (גם חורף וקר בחוץ), מה גם שבכלל לא ייחצנתי אותה ואני חושבת שאף אחד לא יבוא (חוץ מא' הג'ינג'י, שאני יודעת שיגיע). כשאני יוצאת מהמיטה, אני רואה שהבית שלנו נהרס לגמרי מסופה שהתחוללה. 

****************************************************

17.8.16:

חלום די משעמם מבית היוצר של ישראל כץ. חלמתי שכל קווי האוטובוס שמגיעים בדרך כלל מהאוניברסיטה לנמיר (171, 274 וכו) הגיעו במקום לאבן גבירול, כנראה בגלל שינויי הרכבת הקלה. הייתה בחלום תחושה נחמדה, כי אני אוהבת שכל הדרכים מתכנסות הביתה, אבל גם מבולגנת ועצבנית - בכל זאת שינויים בנתיבי תחבורצ.

****************************************************

18.8.16:

חלמתי שנכנסים כל מיני אנשים אלינו הביתה, דרך כל מיני דלתות, כשאני עירומה לגמרי. זה לא היה נעים בכלל ואפילו מפחיד. אבל אח"כ החלום עבר לפאזה נחמדה (ר' צחק עליי כשסיפרתי לו ושאל אם העברתי ערוץ, כי ממש אין קשר בין הסצנות) במסגרתה א' הבת ואני עשינו קניות בזארה. בדיוק כשמדדתי נעליים בצבע בורדו, השעון המעורר של ר' צלצל והעיר גם אותי.

החלום הזה היה מאוד מעוגן במציאות, כי באותו לילה ישנתי בעירום ובבוקר שאחרי הלכתי לזארה ונהניתי עד מאוד.

באמת יש העונה בזארה נעליים בצבע בורדו

****************************************************

19.8.16:

חלמתי ש-ר' ואני יוצאים לחופשה באיזה מלון, שקראתי עליו לפני באינטרנט ומצאתי ביקורות די מעורבות. ממש כשאנחנו נכנסים לחדר שלנו, אנחנו שומעים ויכוח מכוער ביותר בין אורחת לבין מישהו מטעם המלון, מה שרק מעצים את החששות שלי. אנחנו מגיעים לחדר ואני רוצה להוריד את כיסוי המיטה, כי קראתי בספר של שלי גרוס (כן כן) שלא מכבסים אותם אף פעם, אבל ר' לא מבין מה אני רוצה מחייו ומתעצבן עליי. הוא רוצה ללכת לישון. 

אח"כ אני רוצה ללכת להתרחץ ואני מלקטת קרמים וסבונים מכל מיני ארונות נסתרים בחדר שלנו (פתאום החדר מתברר כעצום. יותר כבית בין שתי קומות, בסגנון הבית שישנו בו פעם באיזה AIRBNB מוצלח במיוחד). אני נכנסת לחדר האמבטיה ואז אני קצת מבינה על מה התלונות. חדר האמבטיה לא מלוכלך או מוזנח, אבל הוא פשוט נראה כמו חדר בבית אחר. כל המלון נראה לבן, מצוחצח, "מלוני" וחסר אישיות, וחדר האמבטיה נראה פשוט כמו חדר אמבטיה בבית של מישהו. היה בו מקלחון גדול ממתכת חומה כהה, עם זכוכית משובצת כזאת (כמו בדלתות מטבח מהסבנטיז). אפילו האור בו שונה, אין אור מנורות צהבהב שאופייני כלכך לבתי מלון, אלא אור אפרפר מהחלון הגדול הפונה החוצה. בעיניי זה דווקא נורא מוצא חן.

זה לא בדיוק מה שהיה בחלום, אבל מעביר לא רע את התחושה

****************************************************

31.8.16:

חלמתי הלילה שאני עוזרת לשני ספיבק לשמור על איזה בית עצום של אנשים מאוד עשירים שנסעו לחו"ל. אני לא זוכרת אם אנחנו גם צריכות לנקות אותו. יש שם גם תינוקת שאנחנו צריכות לשמור עליה. הבית עצמו בנוי בצורה נורא מוזרה ואני לא מצליחה להתמצא בו. יש בו המון קומות. הוא שוכן באיזושהי עיר גדולה. אני חושבת שניו יורק, אבל יכול להיות שדווקא ברלין. בכל מקרה, מדובר בבית שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם להחזיק בו. הוא בנוי בצורה מאוד מודרנית, עם חדרים לא מרובעים וכל מיני זוויות חדות, אבל אני שמה לב שבקומה התחתונה יש חדר שהוא יחסית מוזנח. אני מסתכלת על הקירות ועל הריצוף שלו ופתאום מבינה שהחדר הזה היה הבית הישן המקורי, ועליו הוסיפו את כל המבנה החדש. 

עוד משהו משונה בבית: לחדר הילדים צריך להיכנס עם קוד, ואני לא יודעת אותו וחוששת מה יהיה, אבל אז מסתבר לי שהדלת בכלל לא נעולה. חוץ מזה, יש בבית המון קירות הזזה. לא ממש בסגנון יפני, אלו קירות לבנים פלסטיים שמתקפלים כמו מין אקורדיון שכזה. נראה לי שראיתי קירות-דלתות כאלו מתישהו במציאות.

****************************************************

ללא תאריך, מאותו שבוע של החלום הקודם:

חלום מוזר ביותר. אני זוכרת ממנו רק חלקים. נסעתי בעיר גדולה, שהייתה תל אביב אבל לא ממש נראתה כמותה, אלא הייתה מלאה כבישים מהירים, גשרים ומחלפים מבטון חשוף. בחלום נסעתי באזור הכניסה לעיר שסמוך למחלף השלום. אני לא זוכרת אם נסעתי באוטובוס, במונית או ברכב פרטי. נראה לי שלא נהגתי. 

נתקלתי שם בשתי בנות - אחת טרנסג'נדרית, אחת לא. הן היו אבודות אבל גם גסות רוח ובעלות סגנון בוטה כזה. הרגשתי שאני צריכה לעזור להן להתמצא אבל גם היה לי לא נעים בחברתן. לקחתי אותן טרמפ והסברתי להן על הכבישים, התחנות והמחלפים. אח"כ ירדתי איתן יחד במגרש עפר גדול, שהיה מסוף ארלוזורוב. הלכתי איתן לאיזה קראוון שניצב שם, שהייתה בו מכירת בגדים יד שניה. פגשתי שם גם את אחותי שמדדה כל מיני בגדים. היה המשך אבל אני לא ממש זוכרת אותו. באופן כללי זה חלום שהתאפיין בתחושה אבודה ולא חיובית.

זו תמונה מחורבנת, אבל היא ממחישה את אהבתי לגשרים. צילמתי אותה מזמן, באיזה לילה כשהלכתי הביתה על גשר מוזס

****************************************************

4.9.16:

הסעתי את ר' באוטו לאנשהו, בחלום היה לנו אוטו קטן ואדום, דומה לזה של אבא אבל מדגם קיה פיקנטו. נסענו בעיר שהייתה תל אביב אבל נראתה מאוד שונה ממנה. אחרי שהורדתי את ר' רציתי ללכת לסופר וחשבתי ללכת לסניף של שופרסל בבן יהודה, אולי כי זה הסניף הראשון אי פעם, אבל איכשהו פספסתי את הפניה מאלנבי לבן יהודה וגם חשבתי שעדיף לי בכלל לנסוע הביתה כדי למצוא חניה, וללכת לסופר של ארלוזורוב. 

נסעתי כביכול לכיוון הבית, בדרך שנראתה בכלל לא כמו תל אביב, אלא כמו כבישים בטרומסו. לקחתי פניה מסוימת שמאלה ואז ראיתי שכל המכוניות נוסעות לפתע בכיוון ההפוך. בהתחלה אני חושבת שפניתי לא נכון, ואז מבינה שנראה קרה משהו וכולם הסתובבו, כי אני רואה מכוניות נוסעות על שולי הכביש. אני יוצאת לרגע מהאוטו כדי להבין מה קרה ופתאום רואה את האוטו נוסע. אני חושבת בהתחלה שהוא הידרדר במורד, אבל אז מבינה שהוא לא נוסע ברוורס, אלא שהסתובב, ושגנבו לי את האוטו. וגם הטלפון שלי בפנים. אני מתחילה לרוץ בעקבותיו לעבר כביש ראשי יותר והוא נעלם לי. 

אני עוצרת אוטו שבו חבורת סטלנים שנראה שחזרו ממסיבה וגורמת להם לקחת אותי לתחנת המשטרה. גם יתר הכבישים והתחנה עצמה לא נראים בארץ, שמתי לב לזה אפילו בחלום. הם נראים ציוריים כאלו, כמו באיזו עיר אירופאית קטנה לחוף הים התיכון. כשאני בתחנת המשטרה אני קולטת שאין לי אפילו מספר רכב לתת, כי האוטו חדש ואני לא יודעת מה מספרו. אני מנסה להתקשר ל-ר' מהטלפון בתחנה ולא מצליחה לתפוס אותו. בשלב מסוים אני מתחילה לחשוד שכל ההתרחשות המוזרה של המכוניות שנסעו נגד הכיוון הייתה תחבולה שמטרתה לגרום לי לצאת מהאוטו כדי לגנוב אותו. כשאני יוצאת מהתחנה אני מופתעת לגלות שהסטלנים שהסיעו אותי חיכו לי. אני לא מופתעת לראות שאחד מהם מקיא באיזו ערוגה.

stars fading, but I linger on

יומן החלומות סטרייקס באק. מעניין שבתקופה האחרונה כולם היו מפחידים ו\או לא נעימים. התיאורים של כולם נכתבו בזמן אמת, בבוקר שלאחר החלום, ותועדו ביומן שאני מנהלת.

30/5/16:

חלמתי חלום ממש מבעית, אם כי הוא לא העיר אותי בבעתה ונזכרתי בו רק עכשיו ולא כשהתעוררתי.

בחלום עיוותי לעצמי איכשהו את הפנים (לא סתם בהעוויה מוקיונית, הפנים שלי הפכו ממש לפנים של מישהי אחרת, מכוערים מאוד) ולא הצלחתי להחזיר לעצמי את הפנים הקודמות שלי. 

זה הזכיר לי (יכול להיות שאפילו בחלום עצמו) סיטואציה מפחידה שמתוארת ב"יצר לב האדמה" של שהרה בלאו. 

29/7/16:

חלמתי שאני עדה לאיזשהו מקרה בעל חשיבות חדשותית. אולי תקרית ירי או משהו כזה.

ואז מתחילים לבוא אליי בדרישות מאיזה כלי תקשורת שעבדתי בו פעם. שאדווח להם, או משהו כזה. כל מיני גברים מבוגרים וזועמים מראשי מערכת החדשות דורשים שאעביר להם מידע, מזמנים אותי לשיחות וכו'. נוזפים בי. 

בהתחלה אני מרגישה אשמה או לא בסדר, אבל בשלב מסוים בחלום התעשתתי והבנתי שאני לא חייבת לאף אחד כלום ופשוט יצאתי בנאום תוכחה מטורף ושוצף על מי שהיה בחלום ראש מחלקת החדשות.

ואז התעוררתי וגיליתי שלא התעוררתי בזמן לפגישה חשובה :(

(זה אמנם היה חלום לא נעים, אבל יצאתי ממנו בתחושת העצמה מטורפת)

via GIPHY

(אני מתה על הסרט הזה וזה לגמרי empowerment moment)

מתישהו בתחילת אוגוסט:

חלמתי שאני ישנה ומתעוררת במפתיע, אחרי שנזכרתי שארגנתי לעצמי מסיבת פרידה באיזה בר ביפו, לציון העזיבה שלי את אחד המקומות שעבדתי בהם השנה. 

אני מתעוררת מודאגת במיוחד, כי בכלל לא בא לי ללכת למסיבה הזאת (בחלום גם חורף וקר בחוץ), מה גם שבכלל לא ייחצנתי אותה ואני חושבת שאף אחד לא יבוא (חוץ מא' הג'ינג'י, שאני יודעת שיגיע).

כשאני יוצאת מהמיטה, אני רואה שהבית שלנו נהרס לגמרי מסופה שהתחוללה. 

(חלום בתוך חלום! אין לי הרבה כאלו)

10/8/16

חלום מפחיד ומבעית במיוחד שהבליח לי בזכרון עכשיו.

חלמתי שאני שוכחת תינוק באוטו. 

אני חושבת שהייתי עם עוד אנשים באוטו והתינוק היה במושב האחורי.

הבנתי רק בדיעבד ששכחתי את התינוק (או תינוקת?) ונתקפתי באימה טהורה.

אני חושבת שבשלב הזה התעוררתי. 

הלילה (16/8/16):

חלמתי שאני מנסה לתפוס מונית ולא מצליחה.

אני עומדת ליד איזו כיכר גדולה ומנסה בהתחלה להזמין באמצעות אפליקציה כלשהי. אני רואה באפליקציה שבמונית שתגיע אליי יש נהגת וזה משמח אותי בקטע מגדרי כמובן. אבל אז מגיעה המונית (שאגב, היא בצבע שוקינג-טורקיז), אני מזהה אותה לפי הנהגת (יש לה שיער שחור ארוך, אסוף לקוקו גבוה, ותווי פנים לא ממש יפים, אבל עוצמתיים כאלו), והיא לא עוצרת לי. פשוט חולפת על פניי. בנקודה ההיא ישר חשבתי לעצמי "טוב זה בגלל שהיא אישה", ובו זמנית כעסתי על עצמי שנפלתי להאשמות מיזוגניות חסרות שחר שכאלו. אחרי הפספוס הטורקיזי המשכתי בנסיונות לתפוס מונית, ניסיתי לשנות מיקום ביחס לכיכר. אגב הכיכר הזאת - היא הזכירה לי בגודלה ובשיממון שלה את הכיכר הגדולה בכניסה לגן יבנה, אבל הייתה ממוקמת ליד ירידה לכביש מהיר. אולי לאיילון. ככלל, כל סיטואציית הנסיון הכושל למצוא מונית הזכירה לי חוויה שהייתה לי בסוף השבוע שעבר, עת נסעתי ליומולדת של נ'. 

זרם תודעה

אני חולה כבר כמה ימים. אני חושבת שמחר זה יהיה כבר היום שבו מרגישים בריאים אבל נשארים תחת הגדרת החולים ליתר ביטחון.

למחלה היו שתי השלכות עיקריות - (א) חלמתי חלומות מוזרים (אם כי, כשחושבים על זה, לא יותר מהרגיל). (ב) יצא לי לצפות קצת בסדרות. לרוב אני לא חובבת גדולה של סדרות כי זו מרגישה לי מחויבות גדולה מדי (זה לא שיש לי אקסטרה זמן פנוי, אז למה לעזאזל שאחלוק אותו עם לינה דנהאם ובריאן קרנסטון) וכי יש משהו בבינג'ינג שגורם לי לאי נוחות מוסרית (אולי זו נשמתה הפוריטנית של סבתא-רבתא שבנתה את הנמל בחיפה שהתגלגלה בי. תכל'ס הלוואי. נשמע מגניב). 

בטח יש לי איפשהו תמונה של סבתא פרומה, אבל התעצלתי לחפש.
במקום, זאת תמונת מוועידת הפועלות בחיפה. לא מתאים לה לא להיות שם

את רוב חלומות המחלה הספקתי לשכוח (הייתי רצוצה מכדי לתעד אותם ביומן החלומות המהולל), אבל אחד נשאר איתי - חלמתי שאני מאמצת את ק' ו-נ', שני תאומים חמודים שאני פוגשת באחת המסגרות שאני נמצאת בהן כיום. במסגרת המבחנים לבדיקת כשירותי לאימוץ, נדרשתי להכין פתיתים. אפילו בחלום חשבתי לעצמי איזה מזל שאני טובה במיוחד בפתיתים (במיוחד עם בצל מטוגן). הבוקר סיפרתי לחבר שלי על החלום. כשהוא שמע את השורה הראשונה שלו הוא נבהל. צחקתי עליו שהוא מגיב כמו קלישאה של גבר וסיפרתי לו את אנקדוטת הפתיתים כדי להרגיע אותו. זה עבד. 

אחת הסדרות שצפיתי בהן בכהונתי בתור חולה הייתה 'אבודים באפריקה'. נראה לי שהיא הכניסה לי לחלום את תמת האימוץ. בגדול זו סדרה די משעשעת, אבל היא סובלת מפגם שמפריע לי בסדרות רבות. היא שונאת את הדמויות שלה. אין שם אף דמות לא מאוסה. אני בטוחה שיש אנשים שאוהבים את המיזנתרופיה הזאת (נגיד, כל מי שאוהב את הסדרה הזאת של סת' מקפרלן ששכחתי את שמה). אני שונאת את זה. בהתחלה זה מתיש אותי ואחר כך מדכדך אותי. 'אבודים באפריקה' קצרה, אז לא זלגתי למחוזות הדכדכת. 

לעומת זאת, צפיתי גם ב'אחיות המוצלחות שלי' וזאת סדרה ממש חמודה שלגמרי לא שונאת את הדמויות שלה. לכאורה גם היא מיזנתרופית, שנונה ומתנהגת כאילו למדה במגמת תיאטרון בעירוני א', אבל בפועל יש בה איזושהי חמלה. לפחות בשני הפרקים שראיתי. חבל שאין לי מושג איך משיגים עוד פרקים מזה. 

אגב, יש לה גם פסקול ממש טוב. הפרק השני, למשל, מסתיים ככה:

ידעתי שאני מכירה את השיר כששמעתי אותו, אבל הייתי חייבת לחפש את הקליפ. כשראיתי אותו נזכרתי שהוא רץ בלי הפסקה ב-MTV כשהייתי קטנה. קצת פחדתי אז מפי ג'יי הארווי. היא נראתה לי לא ממש אישה ולא ממש גבר. בדיעבד אני מבינה שהיא פשוט קצת דומה פה לאיגי פופ (בימי השיער השחור שלו). וגם השיר נשמע איגי פופי. כל הכבוד לה. באמת שיר מצוין. 

last night i dreamt - פוסט חלומי חודשי

הלילה נהניתי (ולמעשה, סבלתי) מחלום כה הזוי ומטלטל, שנראה לי אין מנוס מפוסט חלומות חדש לחודש זה.

זה הקודם - ינואר 2016

אני לא מפרטת פה דווקא חלומות מהחודש האחרון, אלא סתם כאלו שהצטברו לי ביומן החלומות המקוון שלי ובא לי להעלותם על הכתב גם כאן.

יוני 2011:

חלמתי שאני טסה לאנשהו ויושבת בטיסה ליד ג'ון לנון, הוא לא נראה ממש כמו עצמו בימי הביטלס, אלא אולי קצת אחרי הפירוק‬. ‫בכל מקרה הוא מאוד נחמד ואנחנו מאריכים בשיחה על כל מיני דברים, בעיקר על כמה קשה ומבאס לקום מוקדם בבוקר. ‫בסוף גם החלפנו מיילים‬. johnl@gmail.com. בחיי.

נפגשנו בתדר

*******************************

מאי 2011:

הייתי חולה. חלמתי ששכבתי עם האקס שלי. זה היה נורא. לא האקט עצמו‬, ‫אבל זה הגיע אחרי שהוא הכריח אותי או משהו כזה‬. רציתי לקפוץ מהחלון, כי לא ידעתי איך לספר לבן הזוג הנוכחי שלי. התעוררתי שטופת זיעה ובוכייה‬. כשהתעוררתי חבר שלי בא לבדוק למה אני בוכה ונורא התביישתי לספר לו. 

אבל סיפרתי.

*******************************

החודש (פברואר 2016):

חלמתי שאני זקוקה לתמונת דיוקן של עצמי ובמציאות של החלום, מקבלים דיוקנאות במספרות. בכל מספרה יש קומת גלריה שבה יש צייר דיוקנאות שמצייר פורטרטים לפי דרישה. אז אני הולכת למספרה\דיוקניה שכזאת.

בחלק אחר של החלום אמא ואני יושבות באולם קונצרטים. תוך כדי קונצרט אני קוראת ספר - לא כי המוזיקה לא מעניינת אותי, אלא כי זה משתלב טוב בעיניי. פתאום אני שמה לב להתרחשות מחוץ לאולם. מבעד לדלת הפתוחה של המקום אני רואה כלב ענק (ממש ענק. בגודל של קליפורד הכלב האדום הגדול) שוכב על גבו על מקלט מבטון.

הכלב מנסה להתהפך על הבטן, מתפתל נואשות ולא מצליח. כל התפתלות שלו כמעט מזיזה את המבנה שתחתיו מרוב שהוא עצום. בסופו של דבר הכלב מצליח, מתהפך על הבטן ואז קופץ בכבדות לקרקע. זה מרגיש כמו רעידת אדמה. כשהוא עושה את זה, כולם - כל יושבי אולם הקונצרטים וגם כל עוברי האורח בחוץ - עומדים ופותחים במחיאות כפיים סוערות. 

*******************************

הלילה:

אני אקצר, כי הוא ארוך ומפורט במיוחד.

חלמתי שסוף העולם מגיע בחתונה של חברתי הטובה. החתונה מתרחשת בבניין אפלולי עם כמה קומות, שבכל אחת מקומותיו מתרחש משהו אחר (החתונה מתקיימת בקומה העליונה אני חושבת). 

ציורים של אדוארד הופר מבטאים חלומות טוב יותר ממילים. ככה החלום הזה הרגיש. הציור נקרא sheridan theater

בתחילת האירוע, עוד לפני החופה, אני יוצאת החוצה. כשאני בחוץ אני רואה כדור אש ענק יורד מהשמים. אני נמלטת חזרה אל הבניין, סוגרת את הדלת ובפס הצר שמתחת לדלת אני רואה להבות. משיחות עם אנשים בפנים, מתברר לי שכדור האש הזה פגע איפשהו בארץ ויצר מכתש. בפנים חברתי כבר מורידה את שמלת הכלה שלה וחוזרת לג'ינס וטישרט. היא אומרת שלא בא לה ללבוש את השמלה יותר.

אנשים מתחילים ללכת הביתה ואנחנו נותרים בקבוצות קטנות מכונסות. אני יוצאת למרפסת ורואה שבניין ענק, שלא קיים במציאות אבל בחלום מדובר בארכיון הראשי של המדינה, מתעופף באוויר. כאילו התנתק מיסודותיו ועף עד שנעלם מן העין. אני המומה וקוראת לכולם לבוא לראות. אחריו עוד בניין מתנתק מהיסודות וממריא לאוויר - הפעם זה בניין אדום ענק שדומה בצורתו למגדל האופרה בתל אביב. 

כזה, באדום ובשמיים

אני מנסה לפתוח אתרי חדשות ורואה שבאף אחד מהם לא כתוב כלום על האפוקליפסה. אני יוצאת שוב החוצה ומשום מה מתרחצת באיזה מאגר מים ואז רואה שמסביבי יש שלל מאגרי מים קטנים שמתחילה לצאת מהם לבה. אני נמלטת חזרה לבניין, מתרוצצת בין הקומות שלו ומנסה לתקשר עם האנשים שם, אבל כולם אדישים אליי לחלוטין. 

*******************************

לא בא לי לצרף לכאן את השיר שבכותרת, כי הוא כבר היה פה פעם מזמן.

במקום זה, קבלו את ירח-שלט-החוצות. אין שום קשר לנושא הפוסט, אני סתם ממש אוהבת את השיר הזה. שמעתי אותו אתמול באיזה בר שישבתי בו עם חברה והם הרוויחו אלף נקודות אצלי.

Thunder only happens when it's raining - פוסט חלומי לסופ"ש

העבודה והחיים (או המתים) מתבלבלים לי בחלומות. הלילה חלמתי שדיוויד בואי היה בשבי המצרי. לא זוכרת אם כשבוי ישראלי או לא. בבוקר החלום היה שקוף וברור כמו בדולח (סליחה על העיברות החופשי שעשיתי ל-crystal clear), עכשיו יש לי רק תמונה מטושטשת שבה בואי המבוגר מחליף חוויות עם פדוי שבי אחר.

פרויד מגחך בקברו על החלומות שלי. אני ממש קלישאה של סטודנטית לפסיכולוגיה. אבל מאז ומעולם היו לי חלומות ציוריים ועזי פרטים, לא פיתחתי אותם במהלך התואר. במחלקה הקלינית של בן גוריון יש חוקרת שעוסקת בחלומות. בתור הצָפְנַת פַּעְנֵחַ שאני, נראה לי שזה כמעט מחויב המציאות שאעשה את המאסטר שלי אצלה.

זאת נראית לי כמו הזדמנות טובה לחלוק כאן קטעים מתוך כמה מחלומות העבר שלי. חלקם מצחיקים, אחרים מטרידים. יש כאלו שאני זוכרת לאורך שנים, יש כאלו שנשארים איתי רק כי שלחתי לעצמי (הוריי ג'ימייל) מייל על תוכנם מיד כשהתעוררתי. בכל מקרה, כל הקטעים מובאים כלשונם (למעט שמות שצונזרו) מתוך יומן החלומות שאני מנהלת.

1. (ינואר 2016)

"דנה קסלר ועוד בחורה שהיא אושיית מוזיקה באות להתארח בבית של ההורים שלי. וגם ג'רוויס קוקר, שעושה שם הרואין. דנה יושבת לכתוב בחדר העבודה לשעבר של אמא ומגלה לי על קיומה של מרפסת שלא הכרתי בבית - ממש גדולה, פינתית, שממוקמת מחוץ לחדר האמבטיה של ההורים. היא מלאה חבלי כביסה עם בגדים שנראה שתלויים שם כבר שנים ואני חושבת לעצמי שהם בטח של הדיירים הקודמים (שגרו שם בשנות ה-90).

דנה שואלת אותי אם אוכל לפנות לה שם כמה חבלי כביסה, כי היא חייבת לכבס ולא רוצה לתלות על החבלים שאנחנו משתמשים בהם (שזה קצת מגעיל ומעליב בתכלס). אני לא מפנימה את העלבון, כי אני מתלהבת נורא לגלות את החלק הנוסף בבית שלא הכרתי ומנסה לחשוב איך אפשר להגיע אליו (אין יציאה לשם מחדר האמבטיה, אז אני מניחה שיש איזשהו גרם מדרגות חיצוני שלא ידעתי על קיומו, או מעבר מהמרפסת השניה)"

קסלר. הכותבת שהכי הערצתי ב"תרבות מעריב" של תחילת האלפיימז

************

2. (ספטמבר 2014)

"פורצים לבית של אבא ואמא כשאני שומרת עליו (כל המשפחה בחו"ל) ואני מגלה את זה רק ביום שאחרי, כשאני לא מוצאת את הארנק שלי. מישהו (חבר של אחי) אומר לי "מה, לא שמעת שפרצו לבית שלכם בלילה?" ואני נבעתת מהמחשבה על כך. אבא ואמא חוזרים מחו"ל בגלל התקרית ומסתבר שהם ידעו מזה, אבל לא הודיעו לי (למה?)"

************

3. (יולי 2014)

"ר' ואני צריכים לצאת להצגה עם סבא וסבתא, לפני זה אני מראיינת בטלפון (לא יודעת במסגרת מה) שני כוכבי ילדים (נראה לי שאלו היו יון תומרקין ועמית פרקש, שמשחקים באיזו סדרה בערוץ הילדים. לא יודעת מאיפה הבקיאות). הטלפון שדיברתי ממנו לא היה אלחוטי והתהלכתי איתו ברחבי הבית, כך שהחוט שלו נמתח ונמתח. בשלב מסוים ר' אמר לי - "לא שמת לב, אבל החוט התנתק ולא הקלטת כלום". נורא הצטערתי, כי זה אמר שהראיון הלך לשווא. תוך כדי חלום חשבתי שזה נורא מוזר, איך ייתכן שהחוט התנתק ובכל זאת שמעתי את מי ששוחחתי איתו? ואיך בכלל מקליטים בטלפון קווי?"

************

4 ואחרון לפוסט זה (גם מיולי 2014! מה קרה לי אז?)

"הלכתי ברחוב תל אביבי שנראה יותר כאילו הוא ממוקם בירושלים (היו שם בתי אבן והרבה צמחיה ירושלמית. זה הזכיר לי את בית הכרם) ולפתע נכנסתי לתוך הבניין שמתגורר בו יהודה לוי (השחקן, לא הפייטן), עם עוד שותף, שאין לי מושג מי הוא, אבל בחלום ידעתי שהוא מפיק מסיבות.

הם ישבו בלובי הבניין ואכלו ארוחת בוקר בסגנון אירופאי (עם ביצים ובייקון, משהו לא בריא במיוחד), ואני חשבתי שזה מוכיח שיודלוי עובד על כל מדורי הרכילות, כי אחרי הפרידה מנינט הוא מנסה לשדר תדמית של מישהו בריא (זה נכון - במציאות הוא בעל חדר כושר מפונפן) ובעצם ברור שהוא רק מתקרחן עד השעות הקטנות של הלילה, כי מי אוכל ארוחה כזאת אם לא מי שצריך לספוג באוכל מושחת את כל הכימיקלים שהוא צרך.

כשהמשכתי ללכת הצטרפה אלי עוזרת הבית של יהודה לוי ושותפו, שהייתה לא צעירה במיוחד, בעלת שיער בלונדיני ומבטא רוסי, והתחילה לספר סיפורים מסמרי שיער על הדירה. זה הזכיר לי ממש (גם תוך כדי החלום!) את הקטע בשטן במוסקבה, עם עוזרת הבית החטטנית גרוניה ב"דירה המשוקצת" ברחוב סדוביה 10. אפילו אמרתי לה את זה בחלום - אבל לא קראתי לה חטטנית. היא מצדה מאוד שמחה על ההשוואה לסצנה הבולגקובית והמשיכה לספר לי סיפורים עסיסיים (אולי חלקם היו אפילו על-טבעיים. אני לא באמת זוכרת).

וזו הדירה האמיתית ברחוב סדוביה

************

תוך כדי כתיבה נזכרתי שבואי באמת גילם פעם שבוי מלחמה, בסרט "חג שמח, מיסטר לורנס". אני מניחה שפריט המידע הזה ישב לי איפשהו בתודעה וליהק את עצמו לחלום. התמונה שבראש הפוסט היא מתוך הסרט. 

אמש

חלמתי הלילה שחברה שלי גילתה את הבלוג. זה היה חלום עתיר פרטים, הגבתי בו מאוד בנונשלנט והקצתי עם הרבה מחשבות. מצד שני, בהמשך הלילה חלמתי שהסבתות שלי נותנות לחבר שלי חתיכת פיצה עם בייקון. אולי אני לא צריכה להקדיש כל כך הרבה מחשבה לחלומות.

תקופת המתנה

בערך שבוע לא הייתי כאן- חופש שהתחבר עם חג שבועות ששפע יותר מדי גבינות קישים ובכלל-אוכל (זהו, סופית בא לי להשיל איזה 4 קילו ממשקלי.)

אני מעלה עוד פוסט כדי לא להתייבש לחלוטין, אבל מרגישה שהמצברים היצירתיים שלי עייפים קצת. כמו שכתבתי בראשית העמוד- מין תקופת המתנה. הדברים הכי משמעותיים אצלי בימים האלה זה חלומות הזויים במיוחד שפוקדים אותי כל לילה (התחלתי לנהל יומן חלומות באדיבותו הרבה של חשבון הג'ימייל שלי. ממש הייטק פרוידיאני :P )

מגריט. אם כבר בקטע חלומי.