little lies

בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה - נתקלתי באוניברסיטה במישהי שלא מורידה שיערות מהרגליים. מפגר מצדי להודות בכך, אבל קצת התפלאתי שזה לא קרה עד עכשיו. (חשוב לי להבהיר - אין לי שום כוונה ללעוג בפוסט זה לבחורה ההיא. להיפך.)

זו הייתה שעת אחה"צ רדומה ולא הייתי מרוכזת במיוחד, כך שבהתחלה חשבתי שיש לה גרביונים מעניינים. עד שהתאפסתי, יצא שבהיתי בה וברגליה כמה שניות (אופס). אחר כך קצת כעסתי על עצמי, כי ישר צפו בראשי כל מיני הגדרות קלישאתיות להפליא ("ברור, אני ליד גילמן..", "היא בטח לסבית/טבעונית/מפגינה בבילעין/מעצבנת" וכו' וכו') שאני לחלוטין לא מאמינה בהן, אבל הזכירו לי עד כמה חברת בני האדם נוהגת לתייג את יושביה באדיקות.

לפני כמה שנים באמת היה סיפור עם גרביונים שנראו כמו שיערות על הרגליים
(בטעות, כמובן. הם של רשת אול-אמריקן שכזאת ולא איזה יוזמה רדיקלית).
תזכורת - כאן: http://www.mako.co.il/women-fashion/whats_in/Article-df996cfcf99bb21006.htm

היא הייתה רזה, מה שגרם לי לתהות אם היא עושה איפַה ואיפַה בין מוסכמות היופי - מצמחת מתוך אג'נדה את שערות רגליה אבל מקפידה לא להכניס לפה אוכל משמין - או שהיא סתם בת מזל עם גנים טובים (או אפילו - מהאנשים האלו שאוכל לא באמת מעניין אותם).

אפרתה ואני

הבטחתי אתמול פוסט על בגדים, והנה אני מקיימת:

כבר הרבה זמן מתחשקת לי איזו שמלת חורף. לא משהו סופר טרנדי, פשוט שמלה כיפית, נוחה ועם זאת מלאה בסטייל. קצת נמאס לי מקניונים וגם אין לי זמן לשוטט ולצוד, אז החלטתי להיות ממוקדת ומפוקסת - יש לי חברה שמתה על אפרתה ועושה שם פעם בשנה קניית-ענק. הדברים שלה נראו לי כמו מה שבדיוק מתחשק לי עכשיו - בדים איכותיים ולא סינתטיים, גזרות מפרגנות ומידות שגורמות לך להרגיש טוב עם עצמך. אמנם קראתי כתבה שהשמיצה את אפרתה כמעצבת שמצאה נוסחה מנצחת וממשיכה למחזר אותה שוב ושוב, אבל חשבתי לעצמי שאם אין לי עדיין אף פריט מאותה נוסחה מנצחת אני לא חוטאת במיחזור ואולי שווה לבדוק.

אתמול היה לי קצת זמן, לקחתי קו 289 מהאוניברסיטה שהוריד אותי בצפון אבן גבירול, ממש לפתח החנות. בפנים, חיכו שלוש מוכרות בערך בגיל שלי. בעוד אני מעמיסה שמלות וחולצות, לא הצלחתי שלא להקשיב לשיחה שלהן. הן דיברו - כמה אופייני - על דיאטות. בשלב מסוים, הקצ'קיאדה הסטנדרטית ממש צרמה לי באוזן. נושאי השיחה החלו בחברה משותפת שרזתה המון לפני החתונה "ובטוח תשמין מלא אחר כך", ועברו אל שיטות ההרזיה המנצחות של המוכרות - אחת מהן הפסיקה לאכול בבוקר, למרות שאבא שלה מנסה להכריח אותה, אחרת לא אוכלת שום דבר עד ארבע אחר הצהריים, השלישית - אוכלת רק ארוחה אחת ביום.

אולי זו רק אני שצדקנית וטרחנית, אבל בחנות שחרטה על דגלה מוטו של "בגדים מעוצבים לגוף נשי", שמבטיחה באתר הבית שלה שהמוכרות בחנויות שותפות לתפיסה העיצובית של בעלת הבית ובעלות תודעת שירות גבוהה (ושגובה פאקינג 300 שקל לשמלה בסופונה!), הייתי מצפה למשהו קצת אחר. שירעיבו את עצמן, שידסקסו את זה עד כלות - אבל כשהחנות מלאה לקוחות? זה לא קצת מטריד?

הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי לא היה אפילו דיאטות ההרעבה, אלא סתם עניין של תודעת שירות מחורבנת. בעודי מסתבכת בתא ההלבשה התקשרה אחת המוכרות ללקוחה שהזמינה דגם מסוים. "שלום, מדברת ^&%^& מאפרתה, החולצה שלך כאן", אמרה לה בקול נוטף דבש. ברגע שהניחה את השפופרת, היא פצחה בחיקוי מלגלג של אותה לקוחה. בחיי, זה היה לא נעים. אין לי ספק שלקוחות יכולים להיות מתסכלים, אבל חכי שנייה עד שאצא מהחנות. הרגשתי כמו באיזה סרט תיכון אמריקאי. עוד שנייה הן היו מצלמות אותי ומכניסות ל-BURN BOOK. סגרתי מאחורי את וילון התא ויצאתי מהחנות בידיים ריקות וראש מלא סימני שאלה.

אם למילה קוניס זה קרה, מי אני שאתבכיין?

אבל השמנתי. ארבעה קילו, ליתר דיוק. ובגובה הזעום שלי זה המון. למעשה, המשקל הנוכחי הוא משקל השיא שלי אי פעם  (54.5 קילו על 1.58 מ'. או יה).

מה שכן, אני יודעת בדיוק מה הסיבות. נורא קשה לשמור על המשקל כשמתנזרים ממוצרי חלב. זה אמנם טוב לעור הפנים, אבל טחינה ואבוקדו (תחליפי הגבינה שלי) הם פצצות קלוריות קולוסאליות. חוץ מזה, אני אוכלת הרבה יותר מדי סנדביצ'ים ויכול להיות שאוכלת יותר מדי באופן כללי (עייפות של לימודים+עבודה תמיד עושה תיאבון). כלומר - יש לי את הכלים לשנות את המצב, אבל זה לא יהיה כל כך פשוט, כי אני עדיין מתכוונת לא לאכול מוצרי חלב וצריכה לצרוך סידן איכשהו.

תוך כמה זמן בכלל יורדים ארבעה קילו? בטח לא מהר כמו הזמן הזעום שלוקח לצבור אותם..

מצחיק, בדיוק קראתי מאמר על הפרעות אכילה לשיעור האחרון במבוא לפסיכולוגיה. היה שם מחקר שהוכיח שדימוי עצמי בעייתי פוגע בהישגים של נשים בלימודים, על סמך איזה מחקר שנעשה על סטודנטיות. עכשיו אני ממש צועדת אל תוך הקלישאה - מחר יש לי בוחן אמצע בסטטיסטיקה, ובמקום ללמוד אני כותבת פוסט על התסביכים שלי. מה שכן, אני חייבת לציין שאני לא מרגישה יותר מדי מוסחת וגם לא נכנסתי להיסטריה בסדרי גודל שקרו לי בעבר מעניין ההשמנה הזו. אני מתכוונת לנסות לטפל במצב באופן אנליטי.

big girl (not), you are beautiful

סתם שוקולד

אזרתי אומץ, והחלטתי שאם כבר נמנע ממני הספינינג הערב, אכין את עוגת הפאדג' המדוברת (נטולת השמן וכו')- נראה לי שיצא משהו משהו. גדול הטריק הזה עם הרסק תפוחים במקום שמן.
עוד בענייני תזונה-פגשתי היום מישהי שעושה דיאטה מסקרנת ומאתגרת, שכוללת הימנעות מחיטה, סוכר, בשר אדום ומוצרי חלב. יש מי שיגיד שאלו כל מנעמי החיים, אבל יש מי שיגיד שאוכל זה לא הכל. בכל מקרה-הבחורה נראית מצוין ואפילו רזתה (איך לא). אני מתפתה לנסות.
יהיה מאתגר במיוחד להתחיל את העניין מחר, כי יש לי עוד ארוחת-משרד-במסעדה. הפעם, הלוקיישן הנבחר הוא לחם-יין (שוב ביהוד, פנינת הקולינריה הישראלית), ולפי הדיאטה הסגפנית איזו פרגית דלה תמצא את עצמה על צלחתי. חשוב מאוד לא להתפתות לאי-אלו פוקצ'ות בלתי מרגשות.
ולכבוד סיום הפוסט, אנקדוטה שנתקלתי בה - הגיוני שבאיחור רב אחרי כולם:
מסתבר שיאיר לפיד הוא צ'אק נוריס הישראלי...