חפש בבלוג זה

יום שישי, 29 בדצמבר 2017

ברניס מסתפרת

ההישג הגדול שאני רושמת לעצמי על שנת 2017, הוא שלא הסתפרתי במהלכה. 
זה לא שאני לא אוהבת להסתפר. פעם באמת לא אהבתי, אבל מאז שמצאתי ספר לטעמי זו בדרך כלל חוויה נחמדה. פשוט היו לי כמה סיבות טובות להאריך. 

קודם כל, עברו מבחינתי הימים שבהם תספורת הייתה מהלך אמיץ ונועז. פעם, כשהרגשתי שספריה של תל אביב ושל המדינה כולה לא מבינים תלתלים, ההליכה למספרה הייתה אקט הרואי וריסקי שהציף אותי באדרנלין. היום כשאני הולכת להסתפר אני יודעת בדיוק איך אצא. זה לא מרגש וגם לא מסוכן. במקום, אני שואבת את הריגוש מהתחושה של השיער הארוך שמדגדג אותי בין השכמות. זה לא הרואי או ריסקי, אבל נותן לי תחושה מלכותית. 

למה אני יודעת בדיוק איך אצא מהמספרה? כי כבר ניסיתי כמה ספרים וכמה תספורות. הבנתי שיש ספר אחד שאני מסתדרת איתו ותספורת אחת שעובדת מבחינתי. אחרים הם פשוט לא. התספורת שעובדת לי היא חמודה מאוד ואני תמיד מרוצה ממנה, אבל הטקס כבר קצת משעמם אותי. לדבר עם הספר על נפח מלמעלה, להראות לו תמונת השראה של ריף כהן, לצפות בו מגלגל קווצות שיער וחותך כל מיני אלכסונים ולצאת עם אותה תסרוקת תלתלים מדורגים. השבלוניות גורמת לי להרגיש כמו הסבתות שלי, שנאמנות כבר עשרות שנים לאותן ספריות (אם כי סוזי פרשה לאחרונה בנסיבות עגומות) ומתחזקות אצלן את "הקבוע" שלהן. השיער הארוך (והמתארך. סטיל קאונטינג) מעניק לי תחושה בריאה של חוסר וודאות. יום אחד הוא גולש וגלי, יום אחר הוא מתכווץ ומתולתל וביום השלישי הוא בכלל מתיישב על שביל באמצע. 

אני חושבת שסיבה נוספת היא פשוט נוסטלגיה. לא הלכתי עם שיער ארוך ופזור מאז התיכון. אני מרגישה שמאז התיכון די השתניתי. זה לא שאני נראית מבוגרת מאוד, אבל אני שונה - הפנים שלי התחדדו (בקטע טוב, לדעתי. אני ממש אוהבת את עצם הלסת שלי, חלק בגוף שמעולם לא חשבתי שאפתח כלפיו רגשות), יש לי קצת קמטוטים, אני מתלבשת אחרת, אני חושבת אחרת. את הפנים, הקמטים והמחשבות אני לא יכולה להחזיר לאחור. את הבגדים כן, לפעמים אני עושה את זה ומתלבשת כמו שאהבתי אז, אבל לעתים כבר מרגישה קצת פתטית. לעומת כל אלו, את השיער אני יכולה להחזיר. הוא על-זמני, ב-2006 כמו ב-2018. 

הסרט הקצר הזה, 'ברניס מסתפרת', מבוסס על סיפור קצר של סקוט פיצג'רלד. הוא מקסים ממש, הרבה יותר מהיצירה היחידה הנוספת של פיצג'רלד שאני מכירה, שהיא כמובן גטסבי הגדול והמעט משמים. 


2 comments:

נועה אמר/ה...

בתור את מהעבר רק בהווה הרי שגם אני לא הסתפרתי השנה, כל תספורת ב-3 השנים האחרונות לא צלחה ויצאתי עם משהו שרק בעבור שבועיים-שלושה הצלחתי לאהוב. עכשיו השיער התארך ונופל יותר טוב ולחלוטין שינה טקסטורה (למרות שאני לא מתולתלת).

הסרט נראה טוב, גטסבי הגדול הכי משמים.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

וואו, אני לא מצליחה לדמיין איך שיער לא מתולתל בכלל יכול להיות בעייתי ולא להסתדר. אבל מעולם לא הייתי בלתי מתולתלת, אז כנראה שאף פעם לא אבין.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...