יום שני, 29 ביולי 2013

כשאת הופכת להיות אמא שלך

זה מתחיל סתם במחשבות שעוברות לך בראש, ממשיך בדברים שאת אומרת לאחים שלך, או לחבר שלך, וקולטת באמצע שזה ממש כמותה, ומגיע גם לאוכל שאת מכינה. והשבוע אני חושבת שהגעתי לאיזושהי נקודת שיא בהפיכה לאמא שלי: לבשתי חולצה הפוך.

כשהייתי קטנה אמא שלי נהגה לעשות נסיונות יצירתיים עם בגדים - ללבוש חולצות הפוך (הפוך של המחשוף בגב, לא הפוך של הפתקית והתפרים בחוץ), לגזור בהם חורים גיאומטריים, לצבוע אותם, לצייר עליהם חיפושיות ופרפרים... את רוב הדברים האלו חיבבתי, אבל את היפוך החולצות ממש שנאתי. בתור ילדה קצת חנונית זה נראה לי פשוט לא בסדר, שינוי התכלית הזה של החולצה, וחוצמזה זה נראה לי חונק.

20 שנה עברו מאז (הולי שיט, אני זקנה) והשבוע רציתי ללכת לחברה לציון עונת המבחנים שהסתיימה עליי לטובה. התלבטתי מה ללבוש, ובגלל מזג האוויר המדמנתי בחרתי בחולצה דקיקה ונוזלית במיוחד עם צווארון סירה נשפך. ואז - רגע לפני שיצאתי מהבית - הייתה לי הארה. באבחת יד סובבתי את החולצה, הסתכלתי על המקדימה הסגור והמאחורה הפתוח וחשבתי לעצמי: "וואו, אמא ידעה מה היא עשתה. זה נראה הרבה יותר טוב".

------------------------------------------------------------

על החיים ועל המוות

בדרך חזרה היה לי מקרה לא נעים. מול אחד הקיוסקים של צפונאבנגבירול שכב לו חתול שחור לבן בלא נוע. אני די משוכנעת שהוא מת - אמנם הגיוני בעיניי שחתולים על ערש דווי בוחרים להתבודד, ולא למות בראש חוצות, אבל אין לאף חתול סיבה לשכב ככה באמצע הלילה (אלו שעות הפעלתנות שלהם, לא?), מה גם שעברתי לידו והוא לא זז במיל.

אני לא יודעת למה, אבל זה ממש החריד אותי. אני לא כזאת חובבת חיות גדולה (סליחה לכל מי שכן. אני מעריצה אתכם), אבל פיסת המוות הזאת באמצע החיים זעזעה אותי לחלוטין.

כל פעם שאני רואה חיה מתה יש לי דה ז'ה וו לגיל שמונה. באחד הימים בתחילת שנת הלימודים, אחי הקטן ואני ראינו קיפוד דרוס על הכביש בכניסה לרחוב שלנו. מאז, במשך רוב השנה, חזרתי מבית ספר בדרך עיקוף הרבה יותר מדי ארוכה רק כי חששתי שהקיפוד (או רוח הרפאים הקיפודית שלו) עדיין שם.

את הבחור הזה ראיתי יום אחר כך והוא עשה לי מצברוח טוב, כי הוא היה כזה שופע חיוניות.
גם הוא לא זז בכלל שהתקרבתי אליו, אבל סתם כי הוא בפוזת קינג אוף דה קאסל

------------------------------------------------------------

היכל הכלים השבורים

שברתי כל כך הרבה דברים בתקופת המבחנים הזאת: צנצנת כורכום גדולה בבוקר המבחן בסטטיסטיקה, בקבוק מים גדול (ומלא..) בגיחה אל ההורים שלי, ספל קפה גדול (וריק, לשמחתי) כשחזרתי לדירתי. מזל שהמבחנים נגמרו, לא חושבת שהייתי יכולה לממן את כל הנזקים שיצרו הידיים הרועדות שלי.

------------------------------------------------------------

גילוי לא נאות

מגעיל: ללכת על אבן גבירול בערב קיץ מהביל ולהרגיש זרזיף מיץ מזגנים על הרגל
הכי מגעיל: שלרגע, לפני שאת מתעשתת, את קצת נהנית מהקרירות הזאת.

5 תגובות:

Kettercat אמר/ה...

יכול להיות שהחתול הזה היה מול קיוסק שצמוד לחנות נעליים?
אם כן, רוב הסיכויים שאת יכולה לקחת נשימה עמוקה. יש שם קיוסק עם חתול שחור-לבן קבוע שנוהג לשכב על הגב ולא לזוז. בפעם הראשונה שראיתי אותו נבהלתי, וראיתי שגם אנשים אחרים כמעט בודקים לו דופק. הוא פשוט ישן ככה...
הייתי שם עוד פעמיים מאז ובפעם אחת מהן הוא שוב ישן ככה. בפעם השניה הוא סתם אכל :-)
אפילו צילמתי תמונה שלו בזמנו ישן ככה באיסנטגרם (חפשי kettercat אם יש לך חשבון), תראי אם הוא מוכר לך. מקווה שכן ושהחתול ההוא לא באמת מת כי זה מזעזע :(

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

זה היה בדיוק שם! תודה לך! (ובהחלט אחפש את התמונה)

Kettercat אמר/ה...

בשמחה! :-) ישר צלצל לי מוכר... החתול הזה הזוי למדי

Mirelle אמר/ה...

מאוד מתחברת למגעיל והכי מגעיל. ממש כך.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

ממש אתמול ראיתי שמישהי שאני מכירה כתבה משהו בפייסבוק על זה. כנראה שאנחנו לא לבד, מיראל.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...