יום שבת, 11 בפברואר 2012

ולחדשות בהרחבה

לפחות מה שאספיק -

קודם כל, הדרת מתולתלות. הגמוניית השיער החלק בטלוויזיה היא נושא ישן וטחון, אבל יצא לי לחוות אותו מקרוב לא מזמן באמצעות חברה טובה, מה שהעניק לכל העניין משמעות שונה לחלוטין בעבורי. העובדה שהכי מקוממת אותי היא (באופן לא מקורי במיוחד) שנאת הנשים שנודפת מכל העניין. אף אחד לא חולם להגיד לנוסבאום משהו על גבותיו העבותות שלחלוטין לא עוברות מסך. גם צבי יחזקאלי, בחור חתיך לכל הדעות, מתהדר בימים אלו בזקן א-לה חג הקורבן. אז שלא יחרטטו לי כל מיני שטויות על טיפוח, ייצוגיות וכו' - אפשר לבקש מאדם בתפקיד ייצוגי להקפיד על הופעה ייצוגית, אבל תלתלים הם לחלוטין לא שם נרדף להזנחה. בחורות מתולתלות מתקלחות, חופפות ראש ואפילו (תאמינו או לא) עושות שופינג. בזארה.

הרבל אסנס. כשהייתי קטנה השמפו והמרכך שלהם היו שם נרדף לפינוק אולטימטיבי. יכול להיות שהיו לי נעורים ספרטניים-משהו (בכל זאת, לא גדלתי בעיר הגדולה אלא במושב שרק בשנים האחרונות עובר איזו שהיא אורבניזציה), אבל באמת שהבקבוקים השקופים עם עיטורי הפרחים נראו לי כמו שיא הדקדנס.. צעד אחד לפני ספא. השבוע נתקלתי בבקבוק הרבל אסנס ששוכן אי שם במעבה חדר האמבטיה שלי ונזכרתי למה אני כבר לא מתלהבת מהם - האריזות החדשות שלהם כל כך מבאסות. צבעוניות מדי, זרחניות וזולות למראה. אין זכר לציורי הפרחים. פתאום תקף אותי גל של געגועים לתקופה שבה חפיפה בהרבל אסנס עשתה לי את היום (היינו קונות אותם, כל הבנות, למחנה קיץ - כדי למקסם את ההנאה מהמקלחות המשותפות ולהרגיש כמו ונוס העולה מהרחצה). נורא מפגר מצדי, אבל באמת נתקפתי נוסטלגיה לשנות התבגרותי. בדמיוני הן נראו עטופות באיזו הילה של אנטי-חומרניות והסתפקות בהנאות פשוטות באמת.

הבחורה הבולימית. הדבר היה ככה: באמצע משמרת הלכתי לשירותים ושמעתי קולות מחשידים מהתא הסמוך. אחרי לא מעט זמן יצאה משם בחורה דקיקה למראה (מיכל - היא דווקא לא הזכירה לי שום אלמנט שואתי. הייתה מתוקתקת ממגף ועד ראש) ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מעולם לא נתקלתי בתופעות כאלו במציאות - התיכון היה רדוף שמועות והיו בחורות שנראו כמו הוכחה חיה להפרעות אכילה, אבל אף פעם לא נתקלתי בזה בפעולה. כל היום היו לי רגשות אשם, כמו אדם שיודע שהשכנים מרביצים לילדים שלהם ולא מדווח לרשויות הרווחה.

שוב אין לי זמן, אז על ג'ירף ופוראבר אספר אחר כך. מה שכן עלה בראשי ואני רוצה לחלוק לפני שיברח משם - האווירה האפוקליפטית שמשרה השביתה ברחובות תל אביב. אין יותר אבסורד מלראות אנשים יורדים על קרואסונים בבראסרי כשמסביבם הררי זבל. ממש אמירה אומנותית עלאק-מתוחכמת למתחילים.

10 תגובות:

חנה אמר/ה...

הפסקונת האחרונה נהדרת ממש.

עוד בעניין הדרת נשים: כתבי חדשות שמנים בטלויזיה יש למכביר. כתבות שמנות? זה כמעט אוקסימורון.

sefi אמר/ה...

בולימיה זה לא כיף ולא מרזה, רק הורס את הגוף. אני הייתי מנסה לעשות משהו, אולי רק לשלוח לה חומר במייל על איך זה עושה שיניים רקובות, הורס את הוושט ועוד. זה מאוד כואב לראות דבר כזה מהצד.

ולגבי תלתלים, זה באמת מוזר, בעיקר בישראל, מדינה מתולתלת יחסית. אבל ניראה שכולם רוצים להיות אמריקה. זה גם עצוב, אבל פחות מהבולימיה.
בסוף לא סיפרת את הסיפור שלך על תלתלים.

הסיפור שלי עם תלתלים הוא מאוד מוזר. הייתי מתולתלת ברוב ימי בית הספר שלי אבל הם פשוט עברו בשלוש השנים האחרונות. לא ידעתי שזה יכול לקרות.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

חנה - כרגע עולות לי בראש שתיים. נגה ניר נאמן מערוץ 10 ואיילה חסון, שמצד אחד קשה לי להגדיר אותה כשמנה, ומצד שני היא באמת התעבתה לא מעט בשנים האחרונות. את רשימת הגברים הלא אטרקטיביים קשה למנות - יש לא מעט.

ספי - אני בקושי מכירה אותה. בטח שלא בשם, אולי מושג קלוש לאיזו מחלקה היא משתייכת. סיפור התלתלים לא קרה לי, אלא לחברה שלי שהתבקשה להחליק את מחלפותיה בשל תפקידה הכה-ייצוגי. אגב, גם השיער שלי משמעותית פחות מתולתל בהשוואה לשנים האחרונות. דווקא הסתפרתי לא מזמן, מה שאמור לגרום לתלתול-יתר.

Dush אמר/ה...

אפשר ליחס לעניין הדרת הנשים בטלויזיה גם את עניין הגיל - מגישת חדשות צעירה אל מול מגיש חדשות מזדקן. זה יותר נפוץ על המסך האמריקאי, לנו היה את מיקי אז זה איזן קצת.
לגבי הבולימית, נתקלתי בזה בעצמי פעם אחת, אבל גם לא הכרתי את הבחורה באופן אישי וגם זה הרגיש לי די מוזר להתערב. מה אני כבר יכולה להגיד לה? למצוא עזרה? לא יודעת, זה נושא בעייתי.

טל אמר/ה...

בשנה א' ללימודי הייתה איתי בחורה אנורקטית בכיתה. היא הייתה ממש ממש מפחידה, ומוזרה כל כך. באחד הימים כשהיינו צריכות לעשות עבודה יחד, הגעתי אליה הביתה יחד עם חברה נוספת. על השולחן עמדה חבילה של "מקס ברנר", חברה שלי שאלה אם היא יכולה להתכבד והאנורקטית פתחה עליה פה וצעקות כאילו איימה להרוג את אמה שלה.. תוך כדי מבול הצעקות היא צעקה עליה שקוביית השוקולד הזו היא ארוחת הערב שלה (אחת ליום..) ואיך היא מעזה לבקש ממנה את הארוחה שלה. כל זה בבית מלא ספרי גרמניה הנאצית, שואה והיטלר. המחזה היה מטריד, אנחנו ישבנו מפוחדות, בחיים לא הייתי יעילה כל כך בעבודה בקבוצה כמו באותו היום. נסנו משם במהירות האפשרית, לא מביטות לאחור.
אלה אנשים קצת חולים. אין הרבה מה לעשות עם זה כי בדרך כלל הם רק נסגרים ומתחילים לתקוף כשמנסים לעזור להם (בטח אנשים זרים). אם את מכירה אולי משהו שעובד איתה, אולי כדאי לערב אותו או לפחות לידע אותו.

תסביך התלתלים הוא אחד הקשים. בימים אלה ממש אני מנסה ללמוד לאהוב את התלתלים שלי וללכת איתם פזורים יותר מפעמיים בשנה. זה קשה.. וחם (האזניים שלי מתות מתחת לשמיכת הצמר הזו!).

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

טל, זה סיפור מבעית. אני באמת צריכה לברר מי זו הבחורה, פשוט לא נעים לי לפתוח תיבת פנדורה של שרצים ורכילויות בעבודה.

דולורס והענבים אמר/ה...

כל עניין משטור התלתלים הוא ביזארי בעיניי, אני חלקת שיער שתמיד תמיד שאפה לתלתולת פראית וסקסית. מצאתי את עצמי לא אחת מקנאה למדי בחברותיי עם הררי השיער המרדני. שיער חלק ממוצב אצלי על סקלת השעמומון.
באשר למופרעת האכילה - לא בטוחה שהייתי מתערבת, במיוחד אם זה עלול ליצור שמועות ורכילויות. מלבד זאת, אולי היא בהריון, לא ייתכן? בהריון לפעמים הבחילות הורגות אותך ואת נאלצת לגרום לעצמך להקיא. ממש כמו חתול שנתקע לו גוש שיער בקיבה..

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אז זהו, ששיער חלק הוא בעצם פתח לתסרוקות הכי מגניבות ויצירתיות שמפיחות קצת עניין בשיממון היומיומי. אם היה לי שיער חלק כשהייתי בתיכון הייתי הבחורה הכי מגניבה. אין לי בכלל ספק בזה.

אנונימי אמר/ה...

אני מתה על הכתיבה שלך. ממש. גם אני גדלתי במושב וגם אצלנו הרבל אסנס היה מותרות... אני עם שיער חלק מקלות ותמיד רציתי מתולתל... עכשיו אני מאריכה ועשיתי פוני ומקווה להפוך לאלו ש"המלבישה" מראה אצלה.. (: אין סיכוי...

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אולי אנחנו מאותו הכפר :-)
תודה על המחמאות, באמת מרגש אותי לשמוע פידבקים טובים למשהו שאני כלכך נהנית לעשות.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...