יום רביעי, 1 בפברואר 2012

דצמבר המר, זעקו כותרות בעיתון

האמת שינואר הוא החודש שאני רוצה לדבר עליו (בקצרה, כי זמני לוחץ). והוא לא היה מר, אלא יותר נמהר. ובעצם - מהיר. בין ערפילי הגשם החודש הזה פשוט טס ואני נותרתי בלי זמן פנוי בכלל. התחושה היא בגדול של תרדמת חורף - עושים את כל הפעולות ההכרחיות, אבל לא יותר מזה. אין לי כוח להתלבש מוצלח וכו' (וגם לא לנקות באמת או ללכת לחד"כ מספר פעמים הולם), פשוט קר לי מדי ויש לי תלפים עבודה.

בהזדמנות הזו אני רוצה להודות למשפחת רוטר (לא טעיתי, נכון?) על כינונה המבורך של רשת קסטרו-מן. חצי מהסוודרים שקניתי שם לחבר שלי הפכו לפרטי יוניסקס שאנחנו חולקים. ללבוש סוודר של החבר זה הגבול המושלם בין cozy לבין הזנחה. כמעט נוח כמו סווטשרט המוטורהד הקשוח שאני אוהבת לאמץ, אבל יותר ייצוגי ועם פחות גולגולות עליו. כשלובשים מתחת חולצה מכופתרת (של בנות!) זה בכלל ניפוץ מוסכמות.

לא שברתי יותר מדי את אמברגו הקניות שהזכרתי פה. כמעט קניתי סוודר מנצנץ, הוא היה ממש זול ובצבע מקסים - אבל הגזרה הייתה לוקה משהו. במקום קניתי ספק שכמייה-ספק פונצ'ו מטוויד כחול כהה, שמשמש/ת אותי נאמנה. היא גם קצת מתוחכמת בעיני עצמה וגם כרבולית להפליא.

טיפת אקטואליה לסיום - בזמן האחרון אני יותר ויותר בקטע של איראן. האיום מפחיד אותי AS HELL, אבל התרבות שהייתה שם לפני האייתוללות ומתאמצת במובנים מסוימים להשתמר גם עכשיו מרתקת אותי. כמו פלצנית אמיתית אני מתכוונת ללכת לראות את פרידה כשהוא יעלה על מסכינו. זה כבר יהיה הפרסי השני שלי.

4 תגובות:

danra אמר/ה...

הזכרת לי נשכחות!
כשהייתי בצבא היה לי חבר שממש אהב לקנות בגדים (ברור רק של מותגי על...) כך שתמיד היו לו בגדים יותר שווים משלי, אז התחלתי לאמץ אותם....
ואני איתן בעניין אירן... אגב, לפני כמה שנים קראתי ספר קליל שנקרא "רעלה של ורדים" מנקודת מבט של צעירה ליברלית אירנית על מה שקורה שם. מרתק.

Michal מיכל אמר/ה...

וואו! בדיוק השבוע הלכתי לקסטרו עם החבר וקניתי בפעם הראשונה בחיי פריט משם. ויותר מזה, הלכתי למחלקת גברים וקצת פזלתי לעבר הסריגים שלהם... אבל היו שם יותר מדי ערסים בכדי שארגיע נעים לחמוס מהם פריטים. כל הכבוד על האומץ

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אין דבר שיותר רחוק מחבר שלי מאשר מותגי על. מה שכן, הכל נראה טוב עליו ועושה חשק לאמץ. דווקא קסטרו מרגישה לי כמו רשת שהיא הכי נחלת הכלל ולא פונה דווקא לערסים (בניגוד לקרוקר, למשל). הסניפים שלהם תמיד הומים, בין אם באלנבי ובין אם בקניון רמ"א.

טל אמר/ה...

האהוב שלי שונא את קסטרומן... הגזרות שלהם יושבות עליו זוווועה. לא ברור למה ואיך אבל משום מה אין כימיה בינו ובין הרשת. ועל כן אין לי סוודרים של קסטרו מן. מה גם שכל הזמן חם לו אז אין לו כל כך סוודרים באופן כללי, מה שמשאיר אותי בעיקר עם פיג'מות חולצות טריקו שלו שלגמרי שולטות על החצי המוזנח מהצמד cozy & מוזנח.
אגב איראן לגמרי פריקס דה הל אאוט אוף מי.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...