יום שני, 12 בדצמבר 2011

החטא הראשון

החטא הראשון הוא הגרגרנות, כמובן. אולי כי הוא הופיע ראשון בסרט ההוא של דייויד פינצ'ר ואולי כי באמת כולנו חוטאים בו בלי הפסקה.

כשעברתי לתל אביב, לפני כמה שנים, הייתה בי תשוקה של ממש לאכול בחוץ. בעיקר בבתי קפה - בכל זאת, מדובר בחובבת מושבעת של אוכל-של-בנות. התלהבתי מההיצע האינסופי שסביבי, מהזמינות כמעט בכל שעות היממה וגם מהעובדה שלא צריך לשטוף כלים. בסופו של דבר, מחסור חמור בזמן הוביל אותי לאכילה בעיקר בפיצוציות (קרטיב דובדבן, מישהו?) וב-בר גוריון הסמוך לדירתי דאז.

עם הזמן הבנתי שארץ האפשרויות הקולינריות הבלתי מוגבלות מוצלחת פחות משחשבתי. התחלתי לחשוד בהרגלי הניקיון של המטבחים, מחירי הסלט הלכו והאמירו וגם יכולות הבישול שלי השתדרגו. הצלחתי לקלוע לטעם שלי ולהכין לעצמי מאכלים מפנקים והרבה יותר משתלמים. היום אני מעדיפה לאכול בחוץ רק דברים שאני באמת לא יודעת\אין לי זמן להכין בבית. משוחרת בתי קפה נהייתי למאיר שניצר שלהם. די פלצנית, עם אמות מידה שלפיהן אני בוחנת כל מקום שאני נקלעת אליו.

ומה החוקים?

  • אסור שיהיו חלק מרשת. פלצנות פלצנות, אבל לא גיליתי כאן את אמריקה ויש עוד אלפים כמוני, שמעדיפים לפרנס עסק קטן ולא את בעלי הלנדוור. זה באמת עושה משהו, האקלקטיות.
  • מוזיקה טובה.
  • שירותים יפים ונקיים. את השירותים של קפה מיכל בדיזנגוף, למשל, הייתי מוכנה לייבא אלי הביתה.
  • סלטים מפנקים ומנות קטנות ומעניינות (אם יש להם יציאות מוצלחות עם דגים, בכלל להיט).
  • קפה טוב עם אופציה לסויה.
  • כמה שפחות התיפייפויות והתחכמויות בתפריט. זה עושה לי רע (בלי "הפוכיניו", "סלטיניו" ו"חרטאניניו").


הנבחרים שלי עד כה הם אורנה ואלה (שמעתי שיש גם סניף בהרצליה, אבל זה עדיין לא נופל להגדרה של "רשת"), פועה בשוק הפשפשים, התחתית בלינקולן וכאמור - קפה מיכל בדיזנגוף פינת ז'בוטינסקי. כל אחד מהם מתבלט במשהו קצת שונה, חלקם פלצניים נורא, אבל באמת טעים ונעים בהם.

עוד מקום שהתרשמתי ממנו, אבל הביקור האחרון והיחיד שלי בו היה לפני שנתיים כמעט, הוא "ליימך ברחוב" בשוק הפשפשים. הוא אמנם נופל בקטגוריית השמות המתחכמים (ליימך? תעשו לי טובה) אבל יש שם ארוחות בוקר כיפיות ואחת מוצלחת במיוחד משופעת בדגים מלוחים ושאר מעדנים של קשישים מזרח אירופאיים.

שני מקומות שנחשבים מוצלחים ואני מתקשה להתלהב מהם - נחמה וחצי מול כיכר הבימה בתל אביב (אוכל לא מדהים, למרות הדילים הנחמדים על אלכוהול בזול בשעות אחה"צ-ערב), סוניה געצל שפירא בסמטה אלמונית (פשוט מרגיש לי ג'יפאי וצפוף נורא)

כל ההגיגים העמוקים האלו, על הנושא הקל כנוצה, עלו לי בעקבות שיחה שניהלתי (באיזה בית קפה, אבל לא אחד מהרשימה) עם חברה שטענה שבתי הקפה בתל אביב הם המוצלחים ביותר. הבחורה היא מומחית בתי קפה רצינית ביותר, דווקא חיפאית אסלית במקורה, וציפיתי ממנה להצהרה הפוכה לחלוטין. בכל זאת, מדובר באחת מוותיקות "קפהנטו" החיפאי המיתולוגי. אבל לא, היא טענה בתוקף שבעיר הלבנה מקבלים את התמורה הטובה ביותר לכסף, השירות מוצלח לאין ערוך וגם הפרש המחירים לא כזה דרמטי.

 עוד לא גיבשתי דעה בעניין, אבל לפני שבוע ישבתי עם חברה באורנה ואלה ובאמת הרגשתי שקיבלתי תמורה מצוינת. היה לא זול, אבל כל כך טעים וכיף. מרגישים שזה מקום מלא בביטחון עצמי, שלא מזלזל בלקוחות או נכנע לטרנדים מאוסים  שפוקדים את העיר (התפריט היה חף מהתחכמויות ולאף מנה לא קראו "מאזט"!)

6 תגובות:

danra אמר/ה...

פוסט מעניין ומעולה!
אני ממש יכולה להזדהות עם הדברים, לצערי עדיין אני לא יכולה לומר שאני ממש אוכלת בבית. עדיין בעיקר בחוץ. אין לי שום הנאה מלהכין אוכל, קליל ככל שיהיה.
מסכימה בנוגע לנחמה, עוד בית קפה לפגישות וזהו. לסוניה יש קסם אבל הוא אכן ג'יפתי.
לאורנה ואלה שהפכו למעוז קולינרי מפורגן אני לא מתחברת, לא רק בגלל האוכל שהוא בסדר, אלא כי אני לא מרגישה תמורה למחיר כשאני שם. המנות לא שוות את התמחור שלהן לטעמי.
ומסכימה לגמרי בנוגע למנות המופלצות במקומות, לפעמים זה מרגיש שמשקיעים יותר בקונספט מבאוכל.

דולורס והענבים אמר/ה...

גם אני שונאת רשתות! אני חיפאית שעוד זוכרת את קפה גרג כשהיה רק במרכז הכרמל.. את אורנה ואלה אני ממש אוהבת למרות שהמנות שם קטנות לטעמי וגם את סוניה כמובן בניגוד אלייך, אין כמוה לבקרי חופשת לידה, עם העגלה והעיתון בגינה.

Dush אמר/ה...

איזה כיף היה לקרוא ולהתחבר ל 99% מהדברים שכתבת פה. אני מה שמכונה "אכלנית סנובית", אני מאוד בררנית במקומות שבהם אני אוכלת ואני שמחה לקרוא שגם את מייחסת חשיבות לרמת בית השימוש במקום [מתברר שיש אנשים שלא ברור להם למה זה חשוב]. אני מאוד אוהבת את "פועה", גרתי שנים ליד המקום ואני אוהבת לחזור לשם גם היום. לצערי, דווקא ל"קפה מיכל" אני פחות מתחברת, יש שם משהו שלא מוצא חן בעיני ולא הצלחתי לשים את האצבע על מה זה.
נחמה וסוניה...לא אומרים איכס על אוכל, אבל ... תמיד בנחמה אני רואה אנשים עצובים שמחטטים בסלט בחוסר חשק, כל כך לא כיף.
בתקופה האחרונה אני מרגישה שדווקא שאין מבחר טוב של בתי קפה שאני נהנית לשבת בהם, למרות שזה אחד מהתחביבים שלי. אני יותר ויותר מוצאת את עצמי ב"ביתא קפה" ברמת אביב. קצת יקר בשביל בית קפה אבל האוכל פשוט נהדר והשירות גם כן.

סטודנטית חיפאית אמר/ה...

לפי ההגדרות כאן בטוח לא היית אוהבת את קפה נטו החיפאי- המקום הוא יותר שם ופחות בפועל (שירות סטלני, אוכל פשוט- פשוט מדי ומתומחר יקר, ג'יפאי ביותר ובלי לדבר על השירותים המזוויעים). בקיצור, רק אם את היפסטרית.

עוד עובדה קטנה לגבי חיפה- ככל שארוחת הבוקר מוצלחת יותר, כך השירות גרוע יותר (לדוגמא: לואיז וגל בייקרי). אני מסבירה את זה בהעדר תחרות אמיתית (לעומת ת"א).

Efrat אמר/ה...

חלום חיי הוא לאכול יום יום בחוץ, כמו הפריסאים שיוצאים לחטוף משהו באמצע היום בחוץ. לא יהיה קניות סופר, לא יהיו כלים, יגישו לי ויפנו בשבילי. באוכל אני לא בררנית, טוסט או סלט והפוך עשוי כהלכה ואני מסודרת.

כירושלמית עד לפני חודש כנהגתי להגיע ליום כיף בתל אביב נהגתי לשבת או באלתרנתיב בויצמן (עוברים דירה, חבל) או ברשתות שהיו במקומות מרכזיים ובקניונים.

את התחתית אני מכירה ומאוד מחבבת, לחפש חניה שנוא עלי, אז לא מרבה להגיע לשם לבדי.

אורנה ואלה זה מוסד (למרות שאני מלביבות הבטטה לא נופלת :)

בקפה מיכל לא ישבתי, אבל זה יתוקן ובהקדם, שירותים נקי אומר הכל.

בסופו של יום תמצאי אותי בארקפה, קפהנטו ואפילו בג'ו, כשהירות טוב והקפה עשוי כהלכה אני מסתדרת עם השאר.

נהנית לקרוא את הפוסטים שלך מזכירים לי את הבלוג שפתחתי בתפוז וזנחתי די מהר קראתי לו "הגיגים" וזה מה שאת מספקת לנו בעיני, רגעים מהחיים

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

דנרה ודולורס - לקחתי לתשומת לבי, אבל אני לא מצליחה להרגיש את הקסם של סוניה. ככלל, אזור קינג ג'ורג' בעיקר גורם לי לרצות להתרחץ, לא לאכול :P

מיראל - פעם קראתי שמצב השירותים במקום משקף את מצב המטבח, מאז זה לא יוצא לי מהראש :) ברור שיושבי הנחמה עצובים - הרי מדובר ברוב ברור של ברנז'איסטים רעבים לפת לחם (שיפון).

סטודנטית - דווקא יצא לי לבקר בנטו לפני כמה שנים, לא זוכרת את השירותים אבל הקפה היה טוב. האמת, לא חשבתי על המקום כ"היפסטרי". מרכז הכרמל נתפס בעיני תמיד כבורגני מדי בשביל הגדרות כאלה, שמתאימות יותר לרחוב מסדה והסביבה.

אפרת - מאוד נהניתי לשמוע, תודה. מה שאת מתארת הוא בדיוק מה שאני מחפשת כשאני נתקלת בבלוג או טור בעיתון שמוצא חן בעיני.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...