השמש שנשברת רק על חלקו התחתון של אחד המגדלים החדשים שנבנים מול תחנת רכבת ארלוזורוב. אני מנסה להיזכר מה היה שם לפני מתחם המגדלים הזה. אולי חניון? כרגע אני מרגישה כאילו הפיגומים האלו היו שם מאז ומעולם, אף שיש לי זיכרון של עצמי הולכת שם בצד הכביש והנוף הוא אחר.
מישהו עם מכנסי צ'ינו בקאמל, חולצה מכופתרת לבנה סלים פיט, מעיל שחור עד הברך ועגיל בגבה. הוא לא היה יפה, אבל היה לו סטייל כל כך לטעמי. אני אוהבת כשגברים לובשים מראה שהייתי מוכנה ללבוש בעצמי.
מי שישבה מולי ברכבת הבוקר, שלבשה שמלה עם פאטרן גיאומטרי בשחור לבן ומעליה קרדיגן אדום מכופתר רק בכפתור העליון. זה בעיקר היה כִּפְתוּר הכפתור המסוים הזה שהפך את המראה למקסים כל כך.
השמיים היום ב-16:59.
מי שמחכה איתי עכשיו בתחנה, שלובשת מכנסיים כהים, באגיים וסמי-מחויטים עם פינסטרייפס וסוודר חרדלי (gen Z yellow?) שממנו מבצבץ צווארון של חולצת כפתורים לבנה (+ שרשרת דקיקה עם תליון קטן מאוד ומנצנץ מאוד). הארנק שלה הוא בדיוק בצבע של הסוודר וזה נהדר.
הגרפיקה אולי לא מפתה, אבל זו מוזיקת הרקע המושלמת לערב חורפי בבית או למסיבת בית חורפית (נוסה ונבדק בשני התרחישים)
2 תגובות:
מה שכל כך יפה בעיני
שאת מצליחה להעביר רגש דרך תיאור הבגדים,
תודה רונה! איזה דבר יפה מצדך לומר.
הוסף רשומת תגובה