חפש בבלוג זה

יום שבת, 25 בינואר 2014

בלוג הבישול הישראלי הראשון

אתמול יצאתי לסופ"ש בבית הוריי, עמוסת קלסרים כבדים וחששות כבדים לא פחות שמא לא אצליח להתרכז בחרישה למבחנים. 
אל דאגה, הצלחתי.

נכון לעכשיו, אני לבד פה. כולם הלכו למופע של אחיי הקטנים ואני נותרתי בבית ללמוד כמו החננה שאני. אבל מה - אני לומדת (עם הפסקות קצרות לצורך אכילה וחִברות) החל מ-10 ומשהו, ויש גבול עד כמה בחורה יכולה לקרוא על מספרי צ'רץ' (קורס אחד) ותוקף כלי המדידה (קורס אחר בתכלית). רוצה לומר: הפסקתי רשמית להיום סביב שמונה והלכתי להכין לעצמי ארוחת ערב.

ירדתי למטה, הנדסתי משהו מהיר ושלפתי ספר בישול מהמדף, שיהיה לי משהו לקרוא (אני חושבת שכבר חלקתי כאן מיליון וחצי פעמים את החיבה שאני רוחשת לקריאת ספרי בישול תוך כדי ארוחה). הפעם, בגלל שאני אצל ההורים, היה מבחר יותר גדול. החלטתי ללכת על הספר הסבנטיזי והמשעשע של פיליס גלזר, "חגיגה צמחונית", ופתאום זה הכה בי - הספר הזה הוא ממש בלוג!

פיליס רולז! וגם - הצצה בלעדית אל שולחן המטבח של משפחת מ.
ברור שהוא אנלוגי לחלוטין, אפילו די ארכאי (במובן הרטרואי והנחמד), אבל כמעט כל מתכון מלווה באיזה סיפור קצרצר ומשעשע (לא בהכרח בכוונה.. היא סתם מצחיקה, פיליס הזאת) משובץ בפרטים מחייה.

אני יודעת שרוב ספר הבישול היום גדושים בחפירות, החל בזיכרונות מבית אימא וכלה בהתפייטות על יופיו של מרק סלק, אבל כאן זה אחרת - אישי, מצחיק ונטול התפייטויות מזויפות. לפעמים היא אפילו לא מסבירה מי הן הנפשות הפועלות ופשוט מניחה שהקורא יודע מי הן דבי, קארן, אילזה, מייק וכו'.. הכי בלוגרי מצדה. טוב שהיא לא קוראת לחבר שלה א' או משהו :)

חוץ מזה, כל פרק נפתח בציטוט מספר - לפעמים אפילו מתוך "אליס בארץ הפלאות". היש חמוד מזה?

סתם לצורך הדוגמה:

נשות הדסה רוקס! או יה! הסיטואציה המתוארת פה כל כך מצחיקה אותי. נשמע כמו סרט של וודי אלן או פרק של סיינפלד (או פרק במרג'ורי מורנינגסטאר, אגב יהודים אמריקאים). בכל פעם שאני נתקלת במתכון הזה בא לי להיות מוזמנת לארוחת-נשות-הדסה בניו ג'רזי.

עוד סיפורים משעשעים: על מייק, הברוקר מוול סטריט שהפך למטיף לצמחונות, על הסלט המשולב שהיא המציאה לו את הרוטב, קארן את המרכיבים ואמא של קארן חיברה את הכל, על המסעדות היווניות שאכלה בהן בקולג' ועוד כל מיני שטויות.

חוץ מזה, כנראה בגלל שאו-אז היא הייתה די חדשה בארץ, אפשר ליפול פה על שמות ממש מצחיקים למתכונים (ולא בכוונה). המנצח שלי, בלי שום התלבטות, הוא "רוטב פטרוסלינון נאה" (בתחרות קשה עם "הממרח הטוב של ליזקה"!)
my kingdom for a beautiful parsley dressing!
מעבר לכל זה, אני חייבת לציין שמדובר בספר סופר-אינפורמטיבי (במיוחד היום, לכל המטבענים\מצטמחנים) עם מידע תזונתי על כמעט כל ירק, פרי ואגוז שבעולם ושילובי מזון מומלצים. מה שכן, בחיים לא ניסיתי להכין ממנו משהו, אני סתם נהנית לקרוא. בתכל'ס - ככה אני גם ביחס לרוב בלוגי הבישול החביבים עליי. ממש אוהבת לדפדף, לא מוצאת את הזמן ליישם (אבל תמיד מבטיחה לעצמי לנסות מתישהו).

9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אחלה פוסט, ורק תיקון קטן - חיבה רוחשים, לא רוכשים :)

marjorie morningstar אמר/ה...

תודה (X2), תוקן.

nona אמר/ה...

טוב זה היה ממש מצחיק הקטע עם נשי (??) הדסה. גם מצחיק להסתכל על סגנון הכתיבה הבלוגרי מבחוץ, בעיניים אובייקטיביות

marjorie morningstar אמר/ה...

נעה, לגבי החלק השני של תגובתך - לא צריך את פיליס בשביל זה :)

ולגבי החלק הראשון - אני חושבת שמותר לומר "נשי". זו סתם צורה לא כל כך מקובלת.

אנונימי אמר/ה...

ככה זה בספרי סבנטיז - גם באלמותי של נירה שויער, "עוגות לכל עת", יש "עוגטל" (עוגת טל? מי זה טל? אולי מי זו...).

marjorie morningstar אמר/ה...

עוגטל זה חמוד, נשמע כמו חמוטל או רויטל :-)

Very Big Glasses אמר/ה...

יש לי תחושה שאף אחד לא באמת משתמש בספרי בישול.

נועם אמר/ה...

ממש עשית לי חשק לחפש את הספר הזה ולקרוא אותו תוך נשנוש פופקורני.

marjorie morningstar אמר/ה...

מיה - יש לי תחושה שאת צודקת.
נועם - מעניין אם אפשר למצוא אותו בחנויות יד שניה. תכלס בא לי גם לקנות אותו לעצמי.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...