יום חמישי, 10 ביולי 2014

shhhh

מה מהבאים הכי מפחיד תל אביבי.ת בועתי.ת בקיץ 2014:

א. סירנות
ב. ג'וקים
ג. שהבלוג הסודי שהיא מתחזקת מזה 5 שנים (והאלטר-אגו הנלווה אליו) ייחשפו ככה סתם, באמצע יום שגרתי. 

איך יכולתי להיות כל כך לא זהירה? אני מרגישה שהעור שלי שקוף (וגם קצת כמו לינדזי בקטע של גילוי ה-burn book בילדות רעות. although I did nothing wrong!).



5 תגובות:

Odellia Mantzur אמר/ה...

קרה לי פעם עם בלוג שהיה לי, מאוד לא נעים אבל יותר מאוחר זו הייתה סוג של הקלה.

לא הצלחתי להיסגר האם זה פחד שלך או שאכן קרה, בכל אופן, מקווה שתמשיכי לכתוב כאן, זה יהיה מאוד מבאס אם לא.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

למה זו הייתה הקלה?

Odellia Mantzur אמר/ה...

כי זה לא היה קרוב ללהיות נורא כמו שדמיינתי את זה (ועוד מדובר בתקופת סוף התיכון, בה הכל נראה כמו סוף העולם).
בסופו של דבר, מי שלא הכיר אותי מאוד לעומק, לא הבין חצי ממה שכתוב שם מבחינת נפשות פועלות ובעיקר כולם התפנו להחמיא לי על הכתיבה שלי ופחות התעסקו בכל השאר.
הפריע לי מצד אחד שנחשפו שם צדדים באישיות שלי שפחות בא לי לחשוף בפומבי, מצד שני הצדדים האלו התקבלו בחיבה ואני דווקא למדתי שאין במה להתבייש.

אנונימי אמר/ה...

בתקופת סוף התיכון הכל נראה כמו סוף העולם...
כמה נכון :-)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אצלי דווקא תחילת החטיבה הרגישה כמו סוף העולם. סוף התיכון הייתה אחת התקופות היפות בחיי (כמו שאומרת עדן אברג'יל).

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...