יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

סלח לי אבי כי יישרתי



עוגה.
עוגת גבינה.
עוגת גבינה ביום כיפור (האמת - הכנתי שתיים. הראשונה אזלה כבר בערב יום כיפור).
מזל שהיו לי שותפים ליישור, אחרת הייתי רוקדת לבדי (ובכבדות-מה) בלהבות הגיהנום.
ומזל שלמעט החמאה, מדובר בעוגה שפויה יחסית (גבינה חמישה אחוז, ציפוי יוגורט שלושה אחוז ואפילו המרתי חלק מכמויות הסוכר בסוכרה-לייט - הסוג שניתן לאפות איתו).


וידוי קצת נורא: שיר יום הכיפורים האהוב עליי (יש דבר כזה בכלל - שירי יום כיפורים? זה הרי לא חג. אין שירי צום גדליה, או תשעה באב. מצד שני, "ונתנה" הוא בכלל תפילה..) הוא "ונתנה תוקף". כן כן. שמעתי אותו בעבודה בשישי בצהריים ומאוד נהניתי.


7 תגובות:

IsraelMakeup אמר/ה...

החיים לא הוגנים. עוגת הדבש שהכנתי בטרם הצום כדי לשבור איתה את הצום - נאכלה על ידי נמלים במהלך היום. זה כאילו בזמן שכל הבית היה עסוק בלהימנע מכניסה או אפילו מחשבה על אזור המטבח, הנמלים היו עסוקות במיוחד בנשנוש מכל הבא ליד.
אני דורשת שידור חוזר כדי לשבור את הצום שוב כמו שצריך!

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

ממש צדיקה ורע לה, רשעית וטוב לה.

הודיה יפית מלכא אמר/ה...

ההחלטה שלי לשנה החדשה היתה להתבייש פחות, אז הנה אני מגיבה :)

אני ממש התלבטתי אם לצום, ובסופו של דבר החלטתי ללכת עם הרגש, ולצום..

את מכירה את הסיפור שמאחורי השיר?

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תתחדשי, אני מברכת על ההחלטה :)
מה הסיפור שמאחורי השיר?

הודיה יפית מלכא אמר/ה...

אוקי, אז אני אספר לך את זה כמו שסיפרו לי ביסודי (זה יצא קצת ארוך):
בתקופת מסעות הצלב (אולי קצת לפני, זה לא לגמרי מדויק) חי באזור גרמניה של היום, רב בשם רבי אמנון ממגנצא. (מגנצא היתה אחת משלוש הערים שבהן התרכזו היהודים האשכנזים) לרב הזה היו הרבה יתרונות כמו מראה יפה במיוחד, אופי אצילי ומוח חד. הנסיך ששלט באותו אזור אהב מאוד את הרב והם היו מתראים לעיתים תכופות כדי לדון במדע ובדת. יום אחד, הנסיך הפציר ברבי אמנון להתנצר, וכך להפוך לאח מאומץ לו. ר' אמנון לא ממש ידע איך להגיב להצעה בלי להעליב את הנסיך והוא ביקש ערכה של שלושה ימים. אחרי שלושה ימים הוא חזר עם שליח הנסיך והודיע לו שהוא מסרב, בתקיפות. הנסיך מאוד כעס והחליט להעניש את הרב שדחה את ההצעה המכבדת שלו. רבי אמנון אמר: תלוש את לשוני (אני נורא הצטמררתי בקטע הזה אבל חברה שלי לחשה-כן, זה היה עונש די מקובל)בגלל שלא סרבה מיד. והנסיך אמר, לא. אני אחתוך את כל החיבורים של מפרקי ידיך ורגליך, עד שתסכים להתנצר.
ובאמת, הוא חתך את כל מפרקי ידיו ורגליו של ר' אמנון, שבכל זאת לא הסכים להתנצר.
זה היה לפני יום כיפור. וביום כיפור, ר' אמנון התפלל עם כל הקהל הקדוש של מגנצא (הביאו את המיטה שלו, עם על החתיכות של הידיים והרגליים לביה"כ), וכתב בגסיסתו את השיר הזה שאותו אומרים מאז ביום כיפור.
אני לא יודעת אם זה אמיתי או לא, אבל הוא השאיר עלי רושם בל יימחה.
יש עליו גם ערך ויקיפדיה- http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%A3)

חנה אמר/ה...

סליחה שאני נדחפת כך לתגובה של הודיה, אבל ללחן הספציפי של השיר יש אנקדוטה משלו: יאיר רוזנבלום הלחין את התפילה לזכר נופלי קיבוץ בית השיטה במלחמת יום הכיפורים, אחד-עשר במספר אם איני טועה.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה לשתיכן על הסיפורים, זה היה מאלף. האגדה על רבי אמנון היא ממש סיפור של מרטיר. לא פלא שלא סיפרו לנו על זה בבית ספר - זה הארדקור מדי בשביל ילדים קטנים.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...