יום חמישי, 25 במרץ 2010

מין ניוון שכזה

נפל עלי בשבוע-שבועיים האחרונים.
נכון, זה קורה לי בערך פעם בחודש, אבל עכשיו זה מרגיש לי כבד ובלתי-הפיך.
אולי זה האלטר-אגו החנוני שלי (בכוונה לא אמרתי פולני. למה להתגזען שלא לצורך?) שמכה בי ודורש ממני להיות אדם יצרני ועובד. אבל איפה אותו אלטר אגו כשאני צריכה לאזור כוחות ולעשות עם עצמי משהו? בינתיים, הכל נשאר בגדר ההתמרמרות.
ברור שאני מתוסכלת וממורמרת כי עבודתי הנוכחית לא מתאימה לי, אבל אני כועסת על עצמי גם בגלל התחושה שאין לי שום משמעת עצמית, ואני פשוט מכלה את זמני.

התקפי הבטלה והכעס על עצמי הם אחת הסיבות בגללן פתחתי את הבלוג הזה, ובאמת בלי כל הסבר הגיוני, שמתי לב שאחרי כמה ימי בטלה שתיעדתי בפוסטים שונים איכשהו נפלה עלי עבודה.
אני מקווה שזה מה שיקרה גם עכשיו. אבל מתקשה להיות אופטימית.

דסטי ספרינגפילד אמרה את זה יותר טוב:


או שאולי הווייט סטרייפס? אני מתקשה להחליט.


תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

בנווה עצלנות:

http://false.blogli.co.il/archives/196

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=418617&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3760548,00.html

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...