פוסט נישתי מאוד

אני קוראת עכשיו בפעם השניה או השלישית את 'טוהר' של ג'ונתן פראנזן. לא יודעת אם זה ספר ש'ראוי' לקריאה חוזרת, אבל הוא מהנה מאוד ולכן זכה לכך. אני גם לא יודעת למה אני מרגישה צורך להתנצל ומי זו היישות שאני דופקת מולה חשבון קטנוני על יומן הקריאה שלי. לא משנה.

תוך כדי קריאה נזכרתי שלפני כמה שנים דובר על עיבוד הספר לסדרה, עם דניאל קרייג בתפקיד אנדראס וולף. אני זוכרת שדי התלהבתי מזה בהתחלה. יש לי חיבה מסוימת לדניאל קרייג על התפקיד המושמץ שלו ב'נערה עם קעקוע דרקון'. הוא היה עצי באופן נוגע ללב :) אח"כ חשבתי שבעצם הליהוק לא ממש יושב ואני לא יודעת להסביר למה. מאז הסדרה נגנזה וג'ונתן פראנזן אפילו הפך קצת (ואולי מאז ומעולם היה?) לפרסונה נון גראטה בעולם התרבות.

היום פתאום נפל לי האסימון. דניאל קרייג חסר את הכריזמה הנכונה. אמנם יש לו ברזומה תפקידים של אנשים רעים, אבל הם רעים מהסוג החד ממדי. אנדראס וולף הוא בול, אבל בול, מייקל פאסבנדר. הלוואי שג'ונתן פראנזן קורא את הבלוג. יש לי את כרטיס הזהב שיושיע את הסדרה מהמגירה האחורית שבה הוטמנה. קח את פאסבנדר ותתבייש שלא חשבת על זה בעצמך. הוא כל מה שוולף. כריזמטי, מאיים, מתוסבך, גרמני-בריטי וזאבי. אפילו הייתה לו תקופת בלונד, שמאפשרת לראות איך יושב עליו התפקיד שייעדתי לו.

זו קצת תמונת המלט, מה שבעצם הופך אותו למתאים עוד יותר

אנדראס ופיפ, הצעת הגשה