חפש בבלוג זה

יום רביעי, 6 בינואר 2016

הכללים

לפני כמה חודשים נכנסתי לבינג'ינג עמוק על הבלוג של ענבל אביזמר. אחד הפוסטים שלה עסק בקוד הלבוש הקיבוצניקי של נעוריה ובעקבותיו ניסיתי לחשוב מה היה הדרס קוד המובהק של גיל ההתבגרות שלי. אני חושבת שניסינו להתלבש קצת כמו קיבוצניקים, אבל אפילו לא ידענו שאנחנו מנסים.

כשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת לפלח הצופיפניקי בתוך היישוב שבו גדלתי. היינו חבורת ילדי שמנת, אבל דגלנו במראה הכאילו לא מתאמץ. כביכול מוזנח אבל בעצם בעל כללים ברורים מאוד. 

זה מה שהצלחתי לדוג עד עכשיו מנבכי הזיכרון שלי:
שיער: ארוך ארוך ארוך, עם שביל באמצע. שביל בצד נראה לי אז כמו תחפושת. אני זוכרת שפעם (לפני איזה מופע של הצופים לדעתי) ניסיתי לסרק את השיער הצידה ונראיתי לעצמי כמו דמות ממחזמר. כמובן שהיום אני הולכת אך ורק עם שביל בצד.
שיער 2: ראסטות. בעיקר לבנים, אבל היו גם כמה בנות. אני עדיין חושבת שזה יפה. יש בזה משהו עוצמתי, ביכולת הזאת לפסל את (ועם) השיער.
איפור: עפרון שחור בתוך העין. זהו. אודם נחשב של זקנות (אודם באופן כללי היה די פאסה בתחילת שנות האלפיים, לא?)
מכנסיים: מתרחבים בגזרה נמוכה. there's no other way.
מכנסיים 2: מתרחבים שמעליהם מכנסי חאקי גזורים עד הברך (גם מחמם, גם סמל סטטוס. איזה סטטוס? שאלה מצוינת)
מכנסיים 3: מכנסי דייגים. איך אהבתי. אני עדיין לא מצליחה להפנים שזה בעצם מכוער (ולראיה: מכנסי הפיג'מה האהובים עליי ביותר הם זוג מכנסי דייגים מהוהים ביותר שהיו של מי שהיה חבר שלי בתיכון).
מכנסיים 4: בוקסרים של בנים בתפקיד שורטס.
סווטשרטים: גדולים של בנים.
המחשה: אני עם סווטשרט גדול של בן מגודל כלשהו. וואו, איזה שיער ארוך היה לי!
חולצות: גזורות, מטיולים של השבט (והכי נחשק: של שבטים אחרים. כמו שמוזיקאי לא ילך עם חולצת ההרכב של עצמו, כך ראשג"ד מנווה מגן יעדיף ללכת עם חולצות מיום צופה של שבט רכ"ס). ציירתי המון מהחולצות השבטיות של אותה תקופה, ללבוש אותן היה ממש היבריס מצדי.
גופיות: זעירות מאוד מאוד, או גופיות סבא. מאוד אהבתי ללכת עם חלק עליון זעיר ומכנסיים ענקיים, הרגשתי ככה כמו גוון סטפאני או לפחות ספורטי ספייס.
גופיה קטנה, מכנסיים עצומים. אפילו קיילי הפנימה את המסר אי שם ב-2001

תכשיטים: עגיל חישוק באף. אני עדיין אוהבת, אבל כבר לא נוח לי איתו.
תכשיטים 2: צמידי חוטים.
נעליים: שטוחות. עדיף נעלי וונאבי-סקייטרים, כאלו שלא צריך לפתוח את השרוכים בהן אף פעם ואפשר לדשדש בהן כמו בכפכפים (אני התקמצנתי על ואנס אז היה לי את החיקוי של לי קופר).
חצאיות: מעטפת הודיות בגזרה נמוכה. הולכות מעולה עם הגופיות הזעירות הנ"ל.
שמלות: רק פעם בשנה. היה לנו "נשף" של הצופים ולכבודו נאלצתי בכל פעם להשאיל שמלה ממישהי ולהרגיש כאילו יצאתי מעורי. הרגשתי כל כך מוזר בשמלה. שמנמנה יותר, כאילו הירכיים שלי מודגשות בצורה מוגזמת (לעומת המכנסיים העצומים שלבשתי ביומיום הן אכן היו יותר מודגשות). ל"נשף" סיום התיכון, שהיה באיזה פאב קיבוצי באזור, קניתי שמלה ביום שלפני המסיבה. למעשה קניתי שתיים ועם אחת מהן אני הולכת עד היום. 
תעוזה אופנתית: ללבוש ג'ינס מתרחב ומעליו קומבניזון. לחתום את הלוק עם ד"ר מרטינז. זה כמובן היה מראה חגיגי שנשמר אך ורק לשישי בערב. בדיעבד זה קצת מראה נוער הגבעות, אבל יש בו משהו נוסטלגי ומקסים בעיניי. 

כיום אני מבינה את המוגבלויות שבמראה הזה, אז לא חשבתי שאפשר בכלל להיראות אחרת. נראה לי שעד היום זה ה"קומפורט לוק" שלי, שבו ארגיש הכי בנוח ובתוך העור של עצמי. אולי מינוס חולצות הצופים. אף פעם לא התלהבתי יותר מדי מבגדים שטשטשו לי את קו המותן. 

14 תגובות:

Life by B אמר/ה...

מעוניינת לשמוע עוד על הנשף של הצופים, כי אצלנו - הכי קרוב לנשף שהגענו היה הפורימון והדרס-קוד לא כלל שום דבר פאנסי :)

Yael Rozenvald | Provincial Chnana אמר/ה...

ערפילי הזכרון שלי התפזרו בזכות הפוסט הזה.
קוד הלבוש התנועתי שלנו כלל הרבה מאד ג'ינסים קרועים, גזורים, מקושקשים ורקומים (טוב האחרון היה רק אצלי כי רקמתי את כל הכיסים של הג'ינסים שלי). החולצות היו גם הם גזורות ומקושקשות בכל מיני אג'נדות שהרגשנו שמבטאות אותנו.
א. אחלה פוסט!
ב. אחלה נוסטלגיה.
ג. אני מרגישה קצת זקנה כי אצלך יש מאפייני סטייל של אחותי הקטנה :(

בלוג אופנה - Blonde Bleach אמר/ה...

חבל שהתקמצנת על תמונות מלאות.
:)
פוסט מחייך

marjorie morningstar אמר/ה...

הנשף של הצופים היה די חסר תוכן. העניין העיקרי בו היה הכניסה - לראות מה כל אחד לבש, להצטלם, לגלות סוף סוף (אחרי גל שמועות עסיסיות) מי הגיע עם מי ובעיקר לתת לנו אפשרות להתעסק קצת באיך שאנחנו נראים (ולא במטרות, ערכים וסנדות) בלי להיות מואשמים בשטחיות ובפרחיות.

marjorie morningstar אמר/ה...

אני חושבת שגם התמונות המצונזרות בקפידה שלי מעבירות את התוכן לא רע :)
ג'ינסים רקומים לא היו אצלנו. זה משהו שזכור לי במעורפל משלב יותר מוקדם, כשהייתי באמת קטנה. ומאוד מזדהה עם עניין האחיות הקטנות - כשאני מסתכלת היום על אחותי, שמתלבשת קצת דומה לאיך שהתלבשתי אז, אני מרגישה בת מיליון ובא לי לחזור להתלבש בבגדים מהתיכון.

הילה לוי אמר/ה...

אני לא יודעת באיזה יישוב את גדלת אבל זה ללא ספק מתאר גם את הקו האופנתי שרץ ביבנה בשנות ההתבגרות שלי

marjorie morningstar אמר/ה...

לא ביבנה :)

נגה אמר/ה...

תארת בדיוק את קוד הלבוש אצלנו, כמובן שגם אני הייתי בצופים. מעולם לא היו לי וואנס, אבל זה היה נפוץ. בסידור האחרון האחרון שלי העפתי את שאריות החולצות צופים שנשארו, שמרתי אותן יותר מעשר שנים... לפני כמה זמן חשבתי איזה הזוי שזה מה שהיינו לובשים, בוקסר של בנים שמגלגלים את הגומי שלו כדי שיהיה בגזרה נמוכה, ומכנסי שרוואל שצריך להיות בעל תואר כדי להבין איך לקשור אותם, ומכנסיים מתרחבים שנגררים על הרצפה ונקרעים לאט לאט ובכל גשם הם נרטבים למטה והמים מטפסים עד גובה הברך. אני זוכרת שלב בתיכון שקניתי חצאית והחלטתי ללכת איתה לביצפר וכולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים. נראה לי שזו הייתה נקודת מפנה ביחס שלי כלפי בגדים ואופנה וציות לקוד לבוש. אח"כ קניתי נעלי בובה כשכולן הלכו עם סנדלי קשירה וכל החברות שלי צחקו עלי שיש לי נעליים של סבתות. מיותר לציין ששנתיים אחר כך כולן התהלכו בנעלי בובה בעצמן...

marjorie morningstar אמר/ה...

אני מעבירה הדרכות בקשירת שרוואלים (בתור אחת שישנה איתם עד היום). גם אני באתי פעם עם חצאית וגברי ברך לבצפר וזכיתי למבטי זעזוע נהדרים. נעלי בובה אני לא אוהבת עד עצם היום הזה, למרות שבאחרונה קצת התרככתי (ועכשיו אני נזכרת שאפילו רציתי להקדיש לזה פוסט!)

marjorie morningstar אמר/ה...

גרבי ברך, כמובן! לאוטוקורקט יש טעויות פרוידאניות.

nona אמר/ה...

איזה נוסטלגיה! זו הייתי אני! בעיקר: חצאיות הודיות, שרוואלים (בכלל רחב למטה צר למעלה. אני חושבת שזה גם משהו עמוק יותר. לכסות את הרגליים ולהבליט את הציצים ואת הבטן. באמת חשבתי שזה הדבר הכי יפה שאני יכולה ללבוש).
מתרגשת מאיזכור שבט רכס, והערה בעניין: היו את השבטים האלה (אנחנו) שהתלבשו כמו שתיארת, אבל היו גם את השבטים של השוות שהתלבשו יותר צמוד, ובאופן כללי יותר יפה.
זה ממש מדהים בעיני איך קוד הלבוש היה כל כך ברור. ואז לא היה פייסבוק, כשידעת איך כולן מתלבשות. אני חשבתי שהסגנון הזה היה מין משהו של שוליים, שרק הסקייטרים או הצופיפניקים או הפריקים בכפר סבא התלבשו ככה.
ואני רוצה לציין שהפוסט הזה חימם לי את הלב, כי אני נורא נוסטלגית ועכשיו אני גם מרגישה שאנחנו עוד יותר דומות ממה שחשבתי כי גם את הלכת עם בוקסרים של בנים במחנה קיץ, ובטח גם עם המטפחות הצבעוניות עם הפסי כסף במקום הכובע.

marjorie morningstar אמר/ה...

ברור שהבלטת המותניים וטשטוש הירכיים נעשו בכוונה תחילה וברור שהלכתי עם מטפחות סבתא ג'מילה(!)
לגבי השבטים של השוות - אני זוכרת אותם גם. נראה לי שהם היו בעיקר מהנהגת תל אביב. כולן שם נראו לי גבוהות, רזות, עם שיער חלק ובהיר וחאקי צמוד. הרגשתי לידן כמו הוביט קטן ופרוע שיער. הפעם האחרונה שהרגשתי ככה שוב הייתה בברלין, מול כל האמזונות הטבטוניות.

Tana אמר/ה...

וואו, איזו נוסטלגיה!
כשהייתי בגיל הזה והיו אומרים לי שיום אחד הבגדים שלי לא יהיו באופנה הייתי עונה שאני אתלבש ככה לא משנה מה.
חייבת להוסיף שאצלנו היו גם נעלי הפלטפורמה ההו כה עדינות וצמידי פלסטיק דקים בכל מיני בכל מיני צבעים (הכי מגניב היה ללכת עם מלא צמידים שכיסו את כל הפרק של היד).

marjorie morningstar אמר/ה...

באחד המחקרים שעשיתי בתואר עסקתי בדיוק בזה - בקושי שלנו להפנים דברים שהם מעבר ל-right here, right now.
עם פלטפורמות וצמידי פלסטיק הלכנו בשלבים יותר מוקדמים, כשהייתי בסוף היסודי. בתיכון הפכנו ליותר מהוהים ומגניבים בעיני עצמנו. לפני כמה ימים סיפרתי לאחת המגיבות כאן שבתכל'ס אנחנו המצאנו פטנט על i woke up like this.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...