אי אפשר ככה לא לכתוב ארבעה חודשים ואז לחזור בתירוץ של איזה פוסט על מכוניות ובריטפופ. אז הנה ההסברים להיעדרותי הממושכת.
1. סיימתי את התואר
![]() |
דו חוגיים נהנים יותר |
2. עשיתי מתא"ם (שזה המבחן שנדרש עבור רוב התארים השניים בפסיכולוגיה). חשבתי שאני עושה אותו סתם כדי לא לחסום אפשרויות, אבל מפה לשם נכנסתי לתוך הסחרור של להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. אני שואלת את עצמי שבע פעמים ביום אם אני בדרך הנכונה.
3. אני נאבקת עכשיו עם שלל הדרישות התמוהות יותר ופחות של המגמות לתואר שני. רובן ככולן רוצות קורות חיים מתוארים בצורה נרטיבית וגדושת תובנות. חבל שלא התמדתי בכתיבת הבלוג בחודשים האחרונים, כי עכשיו אני מרגישה מגה-חלודה בכתיבה על עצמי.
4. אני הולכת כמו טטל'ה לשלל ימים פתוחים. זה כבר יוצא לי מכל החורים ואני לא מסוגלת יותר לשמוע את המילה פרקטיקום, אבל בעקבות אירועי סוף השבוע אני חושבת שאולי נועדתי להגיע לכל אחד ואחד מהם.
אני אסביר: ב-31.12 נזכרתי שיש למחרת יום פתוח במרכז הבינתחומי. ממש לא רציתי ללכת, כי בניתי על שישי רגוע שיתחיל בחד"כ וימשיך בקניית חזיות בדיזנגוף. כמובן שבסוף נסעתי לבינתחומי בעיניים טרוטות, השקיתי את עצמי בקפה על חשבון משלמי שכר הלימוד המופרך ומשם נסעתי צפונה להורים. בדיוק כשעמדתי לפרוש לשנ"צ שמעתי מה קרה בחנות שבה קניתי שמן קוקוס ממש לפני שבוע. זה גרם לי להרגיש כמו תותי בפרק של פלורנטין על הפיגוע בסנטר (פרק 11 עונה 1, for whom it may concern).
10 תגובות:
בא לי שתהיי חברה שלי.
כיף שחזרת.
מזל טוב על כל ההצטיינויות. בקצב הזה, אולי תהיי המטפלת שלי (:
תודה, תודה :)
אם את מגיבה פה אז את כבר חברה שלי.
ולגבי טיפול - ככל שאני עומלת יותר על קורות החיים שלי כך אני מתבוססת יותר עמוק בספקות.
שאפו גדול על ההצטינות
כיף שחזרת
חסרת
תודה ותודה!
אני עדיין מפחדת לתת פה כותרות של "חזרה", מרגיש לי גדול עליי ואני חוששת לא לעמוד בציפיות. בואי ניתן לזה לזרום.
באמת המון מזל טוב על ההצטיינות.
יום שישי היה בהחלט יום טראומטי. בתור מישהי שהייתי בצפון דיזינגוף כשזה קרה, זאת הפעם היחידה שהרגשתי חוסר נוחות בתל אביב.
משום מה זכור לי שאת לא אוהבת את צפון דיזנגוף.
אני בטוחה שעכשיו את אוהבת את האזור עוד פחות.
אז קודם כל את גאון !!
אם לא היה לך חבר הייתי אומרת שמכל הימים הפתוחים האלה לפחות תמצאי איזה בחור, אבל יש לך אז לפחות את זוכה בקפה של מליינים.
ואפרופו חזיות: תזמיני מהאינטרנטטטט אני אשלח לך קישור סוף
ככה את מזמינה חזיות בלי למדוד? איזו אמיצה. לא בטוחה שיש לי אומץ.
הא!! חרשנית!! יש לנו כמעט את אותו ממוצע בתואר ראשון, רק שאני פחות טובה ממך (94 ו-96) ובתואר השני כבר זרקתי לגמרי ורק התזה הצילה לי את הממוצע.
איך אני מקנאה בך עם כל ההחלטות בנוגע לתואר השני.. אני זוכרת שבאחד המקומות דרשו ממני קורות חיים אינטלקטואליים בנוסף לקורות החיים השגרתיים.. אוי, ממוריז ממוריז.
אין כמוך (כל מי שמזכירה את תותי+ ציון הפרק והסצנה, אני שלה לנצח) כיף שחזרת!!
את מקנאה בי? בינתיים זה די סיוט. גם כאן דורשים קורות חיים סיפוריים, הצהרת כוונות והצעות מחקר שונות ומשונות.
הוסף רשומת תגובה