נראה לי שהסתיו הגיע

אתמול בערב היה לי קריר במרפסת, גם הבוקר הצלחתי לשתות קפה לוהט בלי לסיים אותו מיוזעת כולי.
אפילו האור מבחוץ נדמה עמום יותר, שונה מהקרניים המרתכות של החודשים האחרונים. או שאולי הגזמתי קצת.
הנהנים העיקריים מהשינוי הזה הם כנראה ילדי בית הספר. יש לי זיכרונות מתוקים במיוחד מהרגע בו התלבושת האחידה מפסיקה להידבק לגב והריח העיקרי שנישא במסדרונות הוא של קלמנטינות (במקום ארומת מתבגרים מיוזעים).

וקצת קיטש באותה הרוח:

כשזיפזפתי לי בין גרסאות השיר השונות ביוטיוב, נזכרתי באיום הממשמש ובא לעוד רטרו לסבנטיז. מצפיה בג'ו דאסין וחבורתו אני חוששת שאני לחלוטין לא מוכנה להשלכות העניין.