חפש בבלוג זה

יום שני, 26 בספטמבר 2011

back to the 90's

שירת הסירנה הוא אחד הספרים האהובים עלי. כתבתי כאן לא פעם על החיבה התמוהה שלי ליצירה, שבאה לידי ביטוי בעשרות קריאות חוזרות וצבירת אינספור עובדות טיפשיות מהעלילה במוחי חובב האינפו-מאניה.
היום נקלעתי לסיטואציה שלקוחה היישר מדפי הספר - הלכתי לקחת ערכות מגן. עם זאת, הקשר בין החוויה שלי לעלילותיה של טלילה כץ מקרי בלבד. אני לא סופרת כאן את השוני בפרטים טכניים כמו מיקום (שתינו אספנו את הערכה המדוברת במוסד תל אביבי, טלילה בגימנסיה הרצליה ואני בדיזנגוף סנטר) או עונת השנה (ינואר בואכה פורים לעומת ספטמבר פינת ראש השנה), האווירה עצמה היא שהייתה שונה בתכלית.

ב-91' הסוערת ההמונים צבאו על העמדות (זכור לי הציטוט האלמותי "אני הורג אותם! נגמרו להם הברדסים!") ואילו אני הגעתי למשרד פתוח לרווחה, נטול תור, אל שלושה פקידי דואר משועממים למראה.
האמת - כמעט שכחתי לקחת את הערכה. זה בטוח לא היה קורה בימות המפרץ. לפני כמה ימים קיבלתי 4 התראות בדואר - שתיים מופנות אלי ואל בן זוגי, השתיים האחרות מופנות אל דיירים שכביכול מתגוררים גם הם בצל קורתנו (אולג, יגאל, אני מצטערת. אם אתם אכן כאן - לא היה לי מושג). מעבר להודעה הזו - כלום. אולי יש איזה קמפיין מודעות טלוויזיוני שלא חדר לתודעתי, כי אין לי טלוויזיה, אבל יש לי תחושה שאף אחד לא מתרגש במיוחד מהמבצע הלאומי.

אחרי האיסוף המהיר להדהים, הלכתי בקינג ג'ורג' חמושה בקופסאות הקרטון והרגשתי כמו נביא זעם - "הא לכם תל אביבים מנותקים עם שקיות השופינג שלכם! אני מצטיידת בדברים החשובים באמת!"
היו כמה שבהו בי בבלבול, הרעפתי מטובי על איזו אימא מבולבלת ועודדתי אותה ללכת לאסוף גם ("אין תור בכלל, זה ממש מעבר לפינה")
ואז - קניתי נעליים חדשות (לכבוד היום הראשון בעבודה, מה גם שהן היו בסייל. טלילה כץ לא הייתה מצטדקת על שופינג)

אגב, בסנטר יש איזו תערוכה של סטודנטים לעיצוב. משהו על דמויות איקוניות. לא מבינה איך יש שם שלוש אופרות ווינפריות ואף לא דייויד בואי אחד.

11 תגובות:

בלוג אופנה - Blonde Bleach אמר/ה...

נראה לי שרק אני לא קיבלתי הזמנה לקחת ערכת מגן.
מישהו רוצה את מותי? :)

ולגבי תערוכת הסטודנטים - באמת שווה לבקר בה, למרות שלא ברור איך אישרו להם להתפזר ככה עם אופרה.

שנה אייקונית שתהיה!

marjorie morningstar אמר/ה...

אני די משוכנעת שיקבלו אותך שם גם ללא הזמנה. בסנטר, ליד קפה גרג. לא אקסקלוסיבי בכלל (אבל רק עד ה-29!)

לגבי אופרה - יכול להיות שניתנה איזו רשימת דמויות מראש, אחרת אין לי הסבר לזה. את יודעת מה, גם אם גובשה רשימה מראש - איך היא לא כללה את דייויד בואי? אני מוחה.

אנונימי אמר/ה...

אני פשוט מתה עלייך ועל הכתיבה שלך. את כל כך חדה שלפעמים אני אומרת- זה מה שאני חושבת רק טוב יותר... שנה טובה

marjorie morningstar אמר/ה...

וואו, תודה! חג שמח.

EFRAT ITAH אמר/ה...

משירת הסירנה אני זוכרת רק שלא הפבקנו לקרוא לכולם "נוח ונוח"

את מזכירה לי בשנת 91 עת הייתה מלחמת המפרץ, חילקו לנו מסיכות שהצטרכנו לשאת לכל מקום ובסוף התברר שהןפגומות, מי שידע...ישב בבונקר ולא בחדר ה"אטום".

שנה של שלום!

marjorie morningstar אמר/ה...

נכון.. "נוח ונוח" - זה מהסרט. גם אותו ראיתי מלנתלפים פעם, אבל סצנת חלוקת המסכות היא מהספר.
אני הייתי קטנה מאוד ב-91, אבל גם לי סיפרו שבאמצע המלחמה נתגלה שהמסכות לא אוטמות כלום. התלבטתי השבוע אם לפתוח את הערכה שלי ולבחון את העניין - בסוף החלטתי להיות ילדה טובה וקונפורמיסטית ולהותיר אותה חתומה.

אנונימי אמר/ה...

מצחיק שאת אומרת... אני אחת הסטודנטיות שהציגו שם, קיבלנו רשימה של אייקונים שממנה היינו צריכים לבחור.. ביקשתי לעשות את דיוויד בואי אבל לא אישרו את זה:)

marjorie morningstar אמר/ה...

באמת? באיזו עילה?

אנונימי אמר/ה...

לעוס

שונית אמר/ה...

אני מתה על עירית לינור, קראת את "שתי שלגיות"?

marjorie morningstar אמר/ה...

ברור, יש לי אותו בבית. אבל הוא פחות טוב משירת הסירנה או מהסנדלרית, לדעתי.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...