הכנות לנסיעה

אז ככה יהיה בברלין בימים הקרובים-

מעורר קנאה וקצת זדוני מצדי, אני יודעת.

בעיקר כשהאייקון לתיאור מזג האוויר בתל אביב הוא גולגולת מזיעה-

חם למוות. ליטרלי.

ההיגיון מאחורי המעשה הנבזי שלי, נעוץ בעובדה שאין לי מושג מה לארוז. בכרתים זה היה קל- השלכתי למזוודה את שמלות הקיץ הדקיקות שהצטיידתי בהן זה מכבר. עכשיו זו בעיה- 19 מעלות זה קר? חם? אני לא יכולה להרשות לעצמי לפשל ולנטוף זיעה מול כל האירופאים נוטפי הסטייל.

בקיצור- אשמח לקצת עצות. כבר שכחתי מה זה עונת מעבר.

going underground

זה היה עניין של זמן עד שמישהו ינסה לפתוח שם מועדון-
הבלוק ייפתח מחדש בתחנה המרכזית בתל אביב

מעולם לא הייתי בבלוק בגרסת יד חרוצים שלו (אני כזאת אנ-קול), והכתובת החדשה מעוררת המון סימני שאלה.
(בעיקר- אם הלוקיישן הטעון יבריח את החוגגים)
מעניין אם מיקום המועדון יעשה טוב לאזור הדפוק ביותר בעיר, או יוריד אותו לתהומות חדשים.
נכון לעכשיו, גם המשטרה חוששת לסייר במקום. מאסה כלכך גדולה של אנשים (שהם לא סוחרי סמים, ג'אנקיז, עובדים זרים או זונות, מהם אפשר להעלים עין בקלות...),  תחייב אותה כנראה להגביר נוכחות באזור.

ולביזאר המחייב (בכל זאת מדובר בתמח"ת)-
http://www.canyon-telaviv.co.il- האתר הרשמי של "קניון תל אביב". מעודכן לקיץ 2002. לא יאומן, אבל יש אפילו סיור וירטואלי.

אה, כן- והרצפה רועדת כל פעם שעובר אוטובוס. מעניין איך יסתדרו עם ההגברה של הבלוק.

אין ספק- הארדקור לפנים.

חזרתי (הפוגה קצרה בין חו"ל אחד למשנהו)

היה מדהים, אם כי חם ממש כמו פה.
אין מה לקנות בכרתים, אז לא קניתי כלום חוץ מטובלרון- בקטע של קאלט.
(דווקא נורא כיף שאין מה לקנות, זה ממקד את הנופש בהירגעות מוחלטת.)

וזאת הזריחה, ממרפסת החדר שלי. כלכך מוזר ויפה לראות את השמש עולה מהים.

עוזבת על מטוס סילון

בשבועיים הקרובים לא ממש אהיה כאן, אני יוצאת לחופשה מיוחלת (לכבודה גם קניתי מצלמה).
בימים האחרונים גם צמצמתי את נוכחתי האינטרנטית לקריאה ותגובות בלבד, אני קצת שקועה בכתיבה לאיזשהו פרוייקט (ושוקלת אם להעלות לכאן את תוצרי).
נשארתי כרגע עם כתיבת הפרק האחרון, ולא כל כך זורם לי. הדמות שעליה מושתת הטקסט פשוט לא מעניינת אותי במיוחד, בניגוד לדמויות הקודמות שהיו צבעוניות ופיקנטיות יותר. תוך חיפושי אחר השראה נזכרתי שכדאי להשאיר פה איזו הודעת "תיכף אשוב".

אז נתראה בקרוב, מבטיחה לחלוק חוויות מהנכר.

המורה אירנה

איזה סרט מקסים.
אולי זו קלישאה נוראית מצדי להתרגש ככה, אבל התרגשתי.
זה רק 50 וקצת דקות (ובחינם אפילו) מה אכפת לכם לראות?

http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8515,00.html

אירנה. לגמרי WE CAN DO IT גרסת שנות ה-2000.

קטנוני מצדי, אבל אהבתי גם את העובדה שהבמאי עשה לעצמו את התחקיר. יפה שהוא לא קטף את התהילה על חשבון תחקירניו.

מחסום כתיבה

קצת נתקעתי. ליתר דיוק- אני קצת מתקשה להתניע. אני פשוט רגילה לקמץ במילים, לא לכתוב כל כך הרבה מהן.
ממש קליפורניקיישן (רק בלי הסקס, האמריקנה והדייויד דוכובני).

חדשות

בחיפושי אחר ג'וב נפלה לחיקי איזו חלטורה עיתונאית, שתכסה-אני מקווה- את המצלמה החדשה שלי

הוורודה, כמובן.

נו מור תמונות מהפלאפון, לרווחת כולנו.

-------------
תוספת מאוחרת- ככה היא נראית פור ריל:

משכירה שטח למפרסמים- מסתבר

עוד תגובה מוזרה שהגיעה לשערי, וכמובן- לא נכנסה, כללה לינק (סמוי בעאלק-תחכום) לאתר של מגה בעיר.

אגף הגלידות, אם תהיתם.

מה הקטע? זו גם תגובה לפוסט עתיק נורא, שלא באמת תענה על כוונת המשורר.

בוקר מחוצ'קן

מישהו השאיר לי תגובה ארוכה (ארוכה זה אנדרסטייטמנט. 7 פסקאות ככה) באנגלית, שמסבירה באריכות על תרופות נגד אקנה.
אז אני מצטערת, לא הבנתי.
או שזה רמז (למרות שכבר כמה שנים אני לא מחוצ'קנת. ואם כבר פותחים את הנושא- לא הייתי מהכבדים, שמצריכים הסברים מפורטים ומרובי-פסקאות באנגלית כדי להיגאל.)
או שזה שנון מדי בשבילי ועבר מעלי
או שזה ספאם- אבל למה לטרוח לספאמפם בבלוג שהתגובות בו עוברות אישור וסינון?

ההנאות הקטנות בלהיות מובטל

להיתקל בקליפ של מקרנה בVH1 קלאסיק. הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה במצעד העשור. של הניינטיז.
כלכך נדיר שאפילו לא מצאתי ביוטיוב קליפ ראוי להורדה, אז צירפתי במקום את פנינת הניינטיז הזאת (זה היה הקליפ הבא בSMELLS LIKE THE 90'S, והזכיר לי נשכחות)


מילה למדריכת הספינינג- שימי את זה בשיעורים במקום סימפולים ל"ערב טוב לך". אם כבר זבל, שיהיה טראש.

קצת מייאש, החיפוש אחר ג'וב ראוי, אבל גם מאוד מסקרן.
לפעמים נראה לי שבנות מחפשות עבודה רק בשביל לקנות בגדים רציניים-אך-מאגניבים שכאלה לעבודה (וכמובן, בשביל הכסף לשופינג).

אגב מוזרויות אורבניות

אני מתקשה מאוד להבין למה מגדל המאה קיבל את שמו.
-זה לא שהוא בבניין מס' 100
-אין בו מאה קומות
-הוא גם לא נבנה בשנת המאה לתל אביב

אז מה הקטע? אני יכולה להבין מקומות שהדביקו 2000 לשם שלהם (ימית אלפיים- כבוד. זה כבר כלכך ארכאי שזה מצחיק), אבל למה מאה?

מי שיודע יקבל פרס

-----------------------------------------
10 דקות אחרי:
לא בא לי להיות ספאמרית-פוסטים, אז אני פשוט אוסיף את הדבר ההזוי הזה כאן בהמשך:

השארתי בכוונה את התמונה גדולה מאוד, כי גוד איז אין דה דיטיילז, בייחוד כאן.

כן כן, זה מה שאתם חושבים. לא צריך יותר K300, ג'יין אלרידג' מתנדבת לענוד אותם.

http://seaofshoes.typepad.com/ יש אצלה עוד תמונות וקלוזאפים של הדבר המבחיל הזה. 

תהיות מנסיעה בכבישי ארצנו

חשבתי על זה, ואני באמת לא מצליחה להבין את ההיגיון של "מים בטעם ערק". זה נועד לצ'פר נהגים תורנים מתוסכלים? כי זו ממש לא הדרך...

פאתט.

הרי הטעם האניסי הוא הבעיה- אנשים מוכנים לסבול אותו רק כי זה דופק את הראש כמו וודקה, אבל בלי לדפוק את היום שאחרי..

ועוד פרסומת תמוהה- סדרת "המטבח הגלילי" של טבעול. ארז קומרובסקי מתנוסס לו על האריזה, תוך שהוא מרחרח פרחי ברוקולי או משהו בסגנון. למרות הכוונות הטובות, הקציצות האלה מעוררות תיאבון בערך כמו גרבר כוסברה אפוי.

ככה בדיוק דמיינתי את הפשטידות של "טבעונית" בשירת הסירנה.

והתהיה הכי רצינית- איך ולמה מסריח כלכך באוטובוסים של קווים? מזל שבד"כ אני לא נזקקת לשירותיו של קו 55.


------------------------
בדרך חזרה מהספינינג נתקלתי שוב בטבעונית. הפרסומת הרבה יותר מגוחכת ממה שמצאתי באינטרנט

בעיקר המרק, אבל הכל נראה ממש בלתי אכיל.