אין לי מושג מי אחראי לקלישאה השחוקה שבחרתי לכותרת הפוסט (או מה משמעותה. חבר שלי ואני ניסינו לפצח אותה בלי לגגל והגענו למסקנה שכנראה מדובר סתם בחגיגות המילניום), אבל במקרה היא התאימה לי היום בול.
(תוספת מאוחרת: גיגלתי וגיליתי מה הרפרנס)
(תוספת מאוחרת: גיגלתי וגיליתי מה הרפרנס)
נסעתי היום להורים, אי שם הרחק מתל אביב. האם הפכתי להיות תל אביבית מתנשאת שמדירה את רגליה מהלילה הלבן בשאט נפש? יכול להיות. אני כבר שבע שנים בעיר, אולי רכשתי את הזכות הלגיטימית לכך. אבל האמת שבכל מקרה לא תכננתי לצאת. לא בגלל התנשאות, אלא כי אני כזאת חננה מהגיהינום ואני מנסה לצבור פור על תקופת המבחנים הזאת.
התמקמתי בחדר של אחותי הקטנה, שיצאה לה לקורס הדרכה\חלוץ הנהגתי\רפסודיה\ווטאבר, ושם ביליתי חצי שעה מעניינת במיוחד בעיון ביומנים שלי מכתה ד' - ט'. זה מתחיל כמשהו מגוחך ובלתי נסבל במתקתקות שלו (יש לי חשד סביר שהושפעתי מ"דפי תמר" וניסיתי לחקות את סגנון הכתיבה של דבורה עומר שם. חננה נשארת חננה) והופך עם השנים לקובץ טקסטים כתובים לא רע, אבל מדכאים למדי. כבר שכחתי כמה זה איום להיות בחטיבה. נראה לי שאלו היו השנים הגרועות בחיי סו פאר (בתחרות צמודה עם השנה הראשונה בצבא).
בכל מקרה, לא בגלל זה העליתי את הנושא. לפני אי-אלו פוסטים חלקתי את ההרגל המגונה שהיה לי בילדותי, של לעשות "משטרת האופנה" במסיבות כתה. ובכן, הנה קטע מאחד הדו"חות (ממסיבת יומולדת בשנת 99' האמורה. הייתי בת 10, רחמו עליי) -
 |
| לא חסכתי בסופרלטיבים |
היום זה לא נראה לי כל כך נורא, האמת. איי לאב פדלאפונים, גופיות ספגטי ושוונצים. מעניין מה לבשתי לאותה מסיבה (אני אפילו זוכרת של מי הייתה היומולדת!) ואיזה טעם מגובש היה לי אז, שגרם לי להיות כל כך נחרצת בדעתי.
9 תגובות:
אוי את פשוט מעולה!
החזרת אותי לילדות וצחקתי ממש.
לפעמים אני שמחה שלא כתבתי יומנים בתקופות ממש רעות, כי ככה הכאב שלהן דוהה עם הזמן עד שרק זוכרים שהיא הייתה תקופה רעה אבל לא בדיוק זוכרים מה היה שם...
כן, ממש הרגשתי רע בשביל הילדה הזאת שהייתי. פתאום דברים שממש שכחתי מהם צפו מחדש.
אח, היומן היומן...
לי היו כ"כ הרבה והם עסקו בכ"כ הרבה תיאורים של חיים שלמים- משעשע :)
אז התחברתי וחייכתי כשקראתי אותך 'מדברת' דרך היומן.
עינבל
האמת, לא היו לי הרבה. שניים בסהכ. נראה לי שהחל מגיל מסוים, כתבתי בהם רק ברגעים קשים (ולכן תמונת המצב הקודרת שעולה מהם).
"ילדות נראות חמודות וקטנות רק לעיני מבוגרים. זו בעיני זו הן אינן חמודות. הן בגודל טבעי."
מרגרט אטווד - עין החתול
קראתי את הפוסט והתנגן לי בראש בלופ: גאוןגאוןגאוןגאון
היומנים שלך ממש הצחיקו אותי. אני חושבת בעיקר כי השילוב בין הילדותיות לילדה הבוגרת שמבקרת את צו האופנה הוא פשוט מתוק ומוכר להחריד.
לגבי הלילה הלבן בתל אביב: אני הכי פרובנציאלית ועדיין מרשה לעצמי להתנשא בקטע הפגנתי על הלילה הלבן בתל אביב.
נועה, איך את יכולה להגדיר את עצמך כפרובינציאלית אם גרת בפאקינג פארי(ז)?
בכל מקרה, תודה. בעיני הילדה ההיא נקראת בעיקר מעצבנת, אבל כנראה שזה עניין של פרספקטיבה :)
היומנים-!
גם אני קראתי יומנים ישנים לא מזמן. זה לקח לי לילה שלם וגרם לי לרצות לבכות על עצמי הכל כך מיוסרת מהחטיבה והתיכון.
אני דווקא מאוד רציתי לבוא ללילה לבן, פשוט כי אף פעם לא יצא לי. גם לא הפעם.
אני חושבת שלא פספסת יותר מדי. תלכי סתם להופעות, זה שווה לא פחות, אולי אפילו יותר.
הוסף רשומת תגובה