יום ראשון, 18 בינואר 2015

don't stop thinking about tomorrow

עוברים על המשפחה שלי בתקופה האחרונה דברים לא קלים ואני מרגישה שקצת קשה לי לכתוב. אני יודעת שהכל יהיה בסדר, אבל צריכה איזה שבוע ומשהו כדי לשכנע גם את הבטן שלי בזה (הראש כבר משוכנע).

בסופ"ש האחרון הייתי אצל ההורים. לאחד מאחיי, התיכוניסט שביניהם, היה טקס שמיניסטים (למרות שהשנה רחוקה עדיין מלהסתיים). בדרך כלל האירועים האלה לא מזיזים לי את פינת העפעף (וגם לא הזיזו לי כשהייתי בעצמי שמיניסטית), אבל הפעם - גם בגלל שאחי מסיים וגם בגלל הקונטקסט המשפחתי המורכב - הייתי קצת מוצפת רגשית. 

הצפות רגשיות באירועים טפשיים מזכירות לי תמיד סיפור מצחיק שחבר שלי נוהג לספר, על מישהי מהחבורה שלו בתיכון שבכתה ב"יחצ"ן המסיבות". האמת שאני בכיתי ב"ביג דאדי", אז כנראה שאני מקרה אבוד מראש.


כמובן שהטקס הנוכחי כלל שיר שמיניסטים. שיר שמיניסטים זה תמיד ביג דיל, לוקח זמן לבחור אותו ויש סביבו ויכוחים עקרוניים (שמגיעים בסופו של דבר בד"כ למחלוקת רבת השנים סביב שלמה ארצי). כשאני הייתי שמיניסטית הצעתי לשכבה שלי שניקח את don't look back in anger כי הוא מושלם מבחינת הקשר, איכויות הבלדה הקיטשיות שלו וגם כי אבא שלי ממש אוהב אותו, אבל הם לא רצו ולקחנו שיר אחר. כשאחי הצעיר היה שמיניסט הוא הציע את אותו שיר בדיוק, אבל הם לא רצו ועלו עם שיר אחר. השנה, שיר השמיניסטים היה don't look back in anger. כמובן שאחי הצעיר יותר הציע אותו (לשמחתו של אבא). 

כמה שבועות לפני הטקס ולפני ההתרחשויות המשפחתיות המורכבות שפקדו אותנו, רצתי בחד"כ והקשבתי לפליטווד מק. פתאום נפל לי האסימון - מצאתי עוד שיר שמיניסטים. מזל שיש לי עוד אחים שמסיימים ולא מדובר בשמיניסט האחרון במשפחה. 


כמה עובדות לא חשובות על Don't Stop:
- פעם קראתי איפשהו שזה היה אמור להיות השיר המוביל באלבום, והם אפילו חשבו לקרוא לאלבום על שמו, ולא rumors
- זה היה שיר הקמפיין שהצעיד את ביל קלינטון לנשיאות ב-93'
- אחותי מאוד התלהבה מהעובדה הקודמת. היא קוראת מעכשיו לשיר "השיר של ביל" (אגב, אחותי ממש אוהבת לתת כותרות מטופשות לדברים. כשהיא הייתה קטנטונת היא קראה לסולן של ואן היילן "הגמיש" ולרובי וויליאמס "המסומם"). 
- אם הייתי חיה בסרט אמריקאי, זה השיר שהיו משמיעים ברקע כרגע (בקטע קלישאתי ודביק עד אין קץ).

עריכה מאוחרת: היום (שני) ישבתי בקפה המצ'וקמק מחוץ לאוניברסיטה ו-don't stop התנגן שם. אם זו לא חשיבה מאגית, אני לא יודעת מה כן (ואולי אני באמת חיה בסרט אמריקאי). 

6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מאחלת ומקווה שהכל יהיה בסדר!
ומזל טוב לאח

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה רבה. בטוח יהיה בסדר.

sefi אמר/ה...

זה שיר מעולה, הכי זורק אותי לתיכון ואני בכלל לא זוכרת איזה שיר היה לנו, חוץ מלילה, לילה בריקוד הסיום.
היום חבר סיפר לי שפגשתי את סבתא שלו לפני עשר שנים ואני לא זכרתי את זה. מוזר לחשוב על העבר.
בהקשר של תיכון באמת אין מה להפסיד כשמסתכלים אחורה.
שהכל יהיה טוב במהרה.
נשיקות

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

בעיקרון גם אני בתחושה שאין מה להפסיד ושהכל הולך ומשתפר, אבל השמיניסטים האלו היו כל כך יפים ומאושרים (לפחות נראו ככה) - ממש פרסומת לשמיניזם. אז לא יכולתי לשלוט בזה והיה לי עצוב, מתוק-מריר כזה, שזה נגמר בשבילם.

nona אמר/ה...

לסיים את התיכון זה עצוב, זו התקופה שאני הכי מתגעגעת אליה.
אני ממש בטוחה שהכל יביב לכם סבבה במשפחה ואני איתך בליבי למרות שאני אפילו לא יודעת אם השם האמיתי שלך.
חוץ מזה, אני שמחה שמשפחתך נקמה בשמיניסטים ושהשיר של אבא שלך ניצח.
ופליטווק מק- אני אוהבת אותם מאז הפרק ב׳גלי׳ וגם: לייטון מיסטר מגוסיפ עשתה קאבר לאחד השירים והוא מהמם

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה נועה,
לא צריך לדעת את השם האמיתי של מישהו כדי להזדהות איתו (as we already know)

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...