יום שבת, 23 בפברואר 2013

end of an era

תקופת המבחנים כמובן. היא הגיעה לסופה ומחר אני חוזרת, די בעצב, לעבודה. לא זוכרת בכלל איך עושים את זה, ובסידור המשמרות רשומים כלמיני אנשים שמעולם לא חזיתי בזיו פניהם.

עם סופה של תקופת המבחנים נפלה עליי תשישות רצינית, מלווה בקצת צינון, אבל בעיקר תחושת ריקנות. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי ואני מרגישה קצת מדוכדכת. לא מצליחה להתרכז בספרים, לא מצליחה לכתוב כמו שצריך (נראה לי שבזבזתי את כל יכולות הכתיבה והעריכה שלי על סיכומי העל שהכנתי בחודש האחרון) ומרגישה קצת נכה חברתית.

העובדה שלא התחפשתי לשום מקום ורק בהיתי בתמונות אחרים מחופשים בכלמיני רשתות חברתיות די תרמה לתחושה הזאת.

אז עכשיו אני ממקסמת אותה - יושבת לבד בבית, שומעת שירי אייטיז קיטשיים (מ-8TRACKS כמובן. מצאתי שם פלייליסט אגדית - http://8tracks.com/_227/new-wave-80s) ומתגעגעת קצת להיות תיכוניסטית שגרה אצל אבא ואמא.

מה שכן, עם כל תועפות הקיטש שבעולם, אי אפשר באמת להיות מדוכדכים כשרואים קליפים מפגרים ומלאי פאתוס כמו זה:

** הרגע החמוד של החג: דיזנגוף סנטר, רביעי בערב, חנות פריקים בצד האפל של הסנטר. בחור צרפתי לא צעיר מציק למוכרת בניסיון לאתר אביזרים שמתאימים ל"תחפושת של בילי איידול" (עכשיו תגידו את זה במבטא צרפתי).




3 תגובות:

yulz אמר/ה...

ברגעים כאלה מומלץ להתחיל לצפות בסדרות טלויזיה :) - אני מייעצת לך לבדוק את הסדרה "יומני קארי" - מבוסס על הדמות של קארי ברדשאו מסקס והעיר הגדולה.

Michal (Skeletons Out of Closet) אמר/ה...

מרגישה בדיוק כמוך. אבל בדיוק. ממש מחכה שיתחיל הסמסטר, רק בשביל השגרה/מסגרת.

אנונימי אמר/ה...

אני זוכרת שכסטודנטית ממש לא יכולתי לקרוא "סתם" ספרות יפה (ואני תולעת-ספרים שטוחנת ניירת ללא הבדל דת-גזע-צבע-מין: בלשים, רומאנים, ביוגרפיות, ספרי בישול). זה כי הלימודים מזיזים איזה כפיס במוח.

ותיהני מהלבד. יש תקופות שמתגעגעים אליו :-)

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...