יום רביעי, 6 ביוני 2012

עקרת בית נואשת

מתחשק לי לכתוב אבל יש לי מעצור קל, אז אתחיל - כהרגלי - בנקודות אסוציאטיביות. בגלל השעה המעט-מאוחרת הפוסט מסתמן כמשהו די רחוק מיצירת מופת, אבל כאמור, בא לי להעלות משהו על הכתב, ולשם שינוי אין לי כוח לערוך את עצמי.

באוקטובר הקרוב אני מתחילה ללמוד. כל הסימנים (כלומר - טופס ההרשמה ומכתב הקבלה. די חד משמעי..) מראים שהמסלול שלי הולך להיות לא ריאלי להחריד. מדובר בפסיכולוגיה ובלשנות - שילוב של מדעי החברה והרוח.

התלבטתי ארוכות לפני שהכרעתי ובחרתי בדו-חוגי הנוכחי ועכשיו אחד הספקות המרכזיים חוזר לכרסם בי ביתר שאת: מה לעזאזל אעשה עם הבי.איי שלי ברגע שאצא מבין כותלי החממה האוניברסיטאית? יש לי רתיעה עמוקה ממסלולי לימודים שמצעידים אותך ישירות לקריירה (משפטים, חשבונאות, הנדסה, רפואה), ואני ממש לא בטוחה שאני רוצה להמשיך למסלול מקצועי כפסיכולוגית.

אז מה לעזאזל עושים עם השילוב הזה? מתעצם בי החשש שאהפוך להיות מעין סטודנטית נצחית, או סתם בחורה שעובדת במשרה מטופשת (כמו העבודה הנוכחית שלי), מחזיקה באיזה תואר לא שימושי ונשענת על בן זוגה בעל הג'וב הכה-מכניס. זה נשמע לי כה פיפטיזי - כאילו הלכתי ל"בראון" או איזה קולג' בנות אחר כדי לעטות על עצמי אצטלה מודרנית, ובתום שלוש שנות התפלפלות אקדמית (עאלק) אשוב לתפקידי האמיתי - כמפרנסת שנייה - אצטייד במדי עקרת הבית מהפיפטיז (מכנסי קאפרי ונעלי פיפ-טואו, אלא מה?) ואהיה מתוסכלת כל חיי.


ניסיתי בהתחלה לשכנע את עצמי שאוכל "להישאר באקדמיה", אבל זה נשמע לי כמו בריחה - לאחר שלא אצליח למצוא עבודה אלך ללמד סטודנטים קלולסיים איך לעשות את מה שאני עושה, כך שבתום לימודיהם גם הם לא ימצאו עבודה וישובו בלית ברירה אל חיקה של האקדמיה? לא משהו בעיניי.

שני דברים חיזקו אצלי במיוחד את החששות הללו:

1) לא מזמן הלכתי עם חבר שלי למפגש של המסלול שלו בלימודים. כל המהנדסים האלו, שכבר מסודרים להם טוב-טוב בחיים, גרמו לי להרגיש ביתר שאת את הווירטואליות וחוסר הפרקטיות של הבחירה האקדמית שלי. (מצד שני חוץ מחבר שלי החמוד, שהוא ממש לא הבוק הממוצע שהולך ללמוד בשביל לעשות בוכטות, היה שם ריכוז דושבאגים מפחיד).

2) הפוסט הזה: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2326228, של הבלוגרית הזו שכותבת באמת טוב ומעניין, אבל הצליחה להעיר מרבצם את השדים שלי. "שוב ללא מקצוע", ו- "שוב ללא מקצוע", ותואר על גבי תואר - כולם לא פרקטיים בעליל. אמאל'ה.

עד עכשיו נקטתי בעמדה שאני הולכת ללמוד מה שמעניין אותי וזין על ההשלכות - משרת חיי מחכה לי מאחורי איזה עיקול בדרך שאני עדיין לא רואה. אחרי קריאת הפוסט הנ"ל, התחלתי לחשוש שהעיקול הוא לא יותר מפרי הדמיון שלי.

לפני כמה חודשים חשבתי שפסגת שאיפותיי היא לכתוב למחייתי - להפוך את הבלוג לטור ב#$%#$^# ולהתפרנס ממנו. די ברור לי שזה לא אפשרי: השוק מוצף באנשים שמשוכנעים (כמוני) שבשורת הניו-ג'ורנליזם טמונה בעט הפרקר שלהם (או במקלדת ה-DELL), ולהיות אחת מאלף זה אף פעם לא טוב. חוץ מזה, אני רוצה להרוויח כסף והתקשורת הישראלית (שמגעילה אותי מקרוב ומרחוק כבר כמה שנים) לא מסתמנת כמקום טוב לפרוח בו כלכלית (אפילו אם אתה טייקון שמחזיק בערוץ\עיתון).

12 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני מבינה אותך.בתור אחת שעברה מהנדסה למערכות מידע ובסוף -כעבור 6 שנים- סיימה תואר במדעי הרוח,זה בהחלט לא פשוט.הנחמה היחידה שלי שגם בן הזוג שלי וגם אחותו עשו הסבות מקצוע אחרי תואר "פרקטי" לקראת סוף שנות העשרים שלהם והם מרוצים.

sefi אמר/ה...

כבר אמרתי לך פעם שלדעתי את עושה טעות בבחירה שלך. בעיקרון אפשר למצוא עבודת חלומות כמעט עם כל תואר, פשוט יש תארים שמקלים על זה ואת די מקשה. תקראי על סיגנלינג של מייקל ספנס. http://en.wikipedia.org/wiki/Signalling_(economics)
וחוץ מזה שאת כבר יודעת מראש מה מחכה לך :)
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!
אני מתחילה לחשוב על לימודי תואר שני וזה בטוח הולך להיות משהו שיצעיד את הקריירה שלי לאנשהו ולא רק לכיף. אבל גם לכיף.
לילה טוב

קרן אמר/ה...

כשהייתי צריכה לבחור מה אני רוצה ללמוד היו רק שתי אופציות בראש שמאוד מנוגדות. מדעי המחשב/חשמל או עיצוב/אדריכלות. את שני התחומים אני מאוד אוהבת ולשניהם נמשכתי. בסופו של דבר בחרתי בפרקטי, שיאפשר לי חיים נוחים כלכלית עם אתגר בעבודה. היום מצאתי דרך לשלב בין שתי האופציות ואני מתפעלת גם את הצד היצירתי שבי, אבל לקח לי זמן להגיע לשם. עד לפני שנתיים היתה בי מעט תחושת החמצה על שלא הלכתי ללמוד עיצוב, היום למדתי לשלב.

אני חושבת שאת צריכה להסתכל על הדברים מכיוון טיפה אחר. נניח שבמהלך התואר, בתום השנה הראשונה תגלי שאת לא רואה את עתידך באקדמיה ומתחשק לך לשנות כיוון, מה הדבר הגרוע ביותר שקרה? "בזבזת" שנה? אף אחד לא רודף אחרייך ואף אחד לא אמר שיש חובה להחליט מה אתה עושה בחיים עד גיל מסויים. יש לי חבר טוב שלמד מנהל עסקים, התחיל את התואר "מאוחר" יחסית, בגיל 27, סיים את התואר בהצטיינות ואז החליט שהוא רוצה להיות אח סיעודי. עכשיו בגיל 31 הוא התחיל מסלול חדש.

אני לא יודעת אם קל לראות את הפואנטה בתגובה הארוכה שלי, אבל השורה התחתונה שלי היא שאת פשוט יכולה לדחות את ההחלטה ואין שום סיבה להילחץ במחשבות פרקטיות מדי. תמיד אפשר לשנות כיוון.

kerenmk אמר/ה...

תלמדי מה שטוב לך. שילוב של פסיכולוגיה ובלשנות לא יוציא אותך עם פרופסיה, אבל יתן לך כלים שכרגע קשה לחשוב עליהם.
(מבוגרת ספרות השוואתית-בלשנות אנגלית שעפה על עצמה, מרוצה בעבודה ומקללת את הרגע בו החליטה להכנס לתהום הידועה כMBA)

אנונימי אמר/ה...

זו אכן בעיה.. עם רוב התארים היום אין הרבה מה לעשות- חוץ מ... מנגד, הכל תלוי בשאיפות וברצון של אדם להצליח.

אני גם התלבטתי הרבה בזמנו (לפני 3 שנים)-גם הומנית וגם ריאלית. רוצה משהו כללי- אך מפחיד לבחור במשהו לא מוגדר.
פיזוטרפיה עניין אותי גם- אבל נראה לי מאוד מגביל.

בסוף בחרתי במשפטים- גם קצת כללי (אפשר לקחת 20 נק חוץ- יש לי חברים שלקחו קורסים בציור וקולנוע), מאוד מעניין ובעיקר- מקפצה להמון תחומים אחרים.
לפחות לתחילת הדרך יש לי מקצוע ביד, ולהמשך- אם ארצה, יש הרבה אופ' אחרות (השמועות מספרות שמחצית מבוגרי הפקולטה לא עוסקים בתחום כעבור מס' שנים).

טל אמר/ה...

הלוואי ויכולתי לעודד אותך...
מעטים האנשים שיודעים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים (אחותי החצופה כזו ואני מקנא בה עד מאוד). ממרומי גיל סוף העשרים עם עבודה מרתקת + לימודי תואר שני, אני יכולה להגיד לך שזה לא משתפר... מצד שני, כולם בסוף מוצאים את הפינה שלהם. את העבודה שלהם. בסוף איכשהו, הפאזל מסתדר ומתחבר. יש לי חברה טובה שלמדה פסיכולוגיה ושילבה עם בי איי כללי. היום היא עובדת בסטארט-אפ. זה קשור למה שהיא למדה? לא. היא מתחרטת על זה שהיא למדה? גם לא. כי לימודים הם הרבה מעבר ל"רכישת מקצוע", ובעיקר בחוגים שאת בחרת, אלה לימודי אינטלקט. ואינטלקט כידוע, לא ממש מביא לחם לשולחן אבל הוא מביא אנשים טובים יותר לעולם... וחוץ מזה, אז מה אם המשכורת שלך תהיה נמוכה יותר? את באמת מודדת את עצמך לפי המספרים שכתובים לך על התלוש? נראה לי לא מתאים לך (ממה שיצא לי להכיר אותך דרך המילים), העיקר בסופו של דבר זה שתרגישי שאת ממצה את עצמך, אם מקצועית ואם אינטלקטואלית ואם יתמזל מזלך, הם יהיו משולבים אחד עם השני.

*מיומנה של אחת שמרוויחה פחות מידי על עבודה שהיא יותר מידי אוהבת וקורעת את התחת על לימודים שיש סיכוי שלא יביאו אותה לשום מקום...

אנונימי אמר/ה...

אין רע בהתלבטות, אבל היא לא אמורה "להקפיא" אותך במצב צבירה מהסס. אז צאי לדרך, כך תוכלי להתקדם לעבר העיקול ולראות מה מסתתר מאחוריו.

על פי מודל ה-SIGNALING של מייקל ספנס, מומלץ ללמוד את תורת היחסות הכללית, גם אם מתכוונים לעבוד בקופה בסופרמרקט... (-:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%A1

BeautyBitch אמר/ה...

אני מסיימת תואר בפילוסופיה השנה, כך שעצות פרקטיות אין לי לתת לך כל כך. אני מכירה את המגבלות שלי, ועבודה של תשע עד חמש תשאיר אותי עם נפש חלולה. עניין הכסף תמיד בעייתי, לכן אני נאלצת למלצר לעיתים, לעבוד במשרדים מזדמנים, גלריות. להיות ענייה מרודה בקיצור. זו הכרעה שאני חושבת שעשיתי בעברי, לעיתים מתחרטת עליה, אבל לא באמת יכולתי אחרת.

banallit אמר/ה...

אני למדתי פסיכולוגיה והמשכתי בזה, בעלי למד בלשנות (כן, אף אחד מאיתנו לא בחר בדרך עם כסף, לא קל). מצד אחד זה מאוד לא פשוט, מצד שני אם אין לך איזו משאלה ספציפית ש "זה אני רוצה להיות שאהיה גדולה" אני בעד שתלכי ללמוד מה שמעננין אותך ובסוף זה יסתדר.. (ואני קוראת קבועה אך סמויה)

אנונימי אמר/ה...

אין חוקים בעניין - אפשר ללמוד משפטים או רפואת שיניים ו"להצליח" פחות ממי שלמד היסטוריה סינית. מה גם שלימודי פסיכולוגיה הם לא בדיוק "תלושים", יש להם חיבור מקצועי. זה דורש ממוצע שואף לאינסוף ובכל זאת זה אפשרי.
מה שבטוח זה שבהתלבטות אינסופית יש משהו הרסני. אי אפשר להריץ כל הזמן תסריטים אלטרנטיביים בראש, זה מכניס לפניקה.

joe אמר/ה...

אני מקווה שאת קוראת תגובות מאוחרות..
אני למדתי גם את השילוב של רוח וחברה- מקצועות לא פרקטיים בעליל. אני בת 30+ ולפעמים אני מצטערת על זה בייחוד שכמו כלב אני מנסה לחפש עבודה משמעותית , אבל, וזה האבל הגדול, ללמוד משהו שלא יתאים לך פשוט יהרוג אותך לאט.. זה יגמור אותך ופשוט ישאיר אותך עצובה ומרוקנת. הדברים בסוף מסתדרים- אני אומרת את זה לך ולעצמי.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אני קוראת הכל ומתרגשת מכל תגובה (רודפת תשומי נולדתי וכנראה אשאר כך לנצח).

בדרך כלל, אני אוהבת להגיב באופן אישי. הפעם קצת קשה לי - כל תגובה שונה כל כך ואני מבולבלת קלות. תודה לכולם וכולן על ההתייחסות. אני שמחה שפתחתי את הנושא, כי אני רואה שזה עניין שממשיך להעסיק גם הרבה אחרי גיל (כמעט) 23.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...