יום ראשון, 3 ביוני 2012

בייגה ואני

אתמול הלכתי לשוק האקססוריז בתל אביב. התחשק לי מאוד ללכת אבל כמעט נמנעתי בדקה התשעים ממגוון סיבות טיפשיות:
א. אני אף פעם לא הולכת לדברים הללו. תמיד יש משהו שמונע ממני.
ב. בזבזתי לא מעט כסף השבוע, והספירה נמשכת (בתכנון: קוסמטיקאית+מתנת יומולדת לאחי)
ג. לא היה לי עם מי ללכת.

באורח פלא, הצלחתי לפתור את כל הבעיות החמורות האלו (החלטתי לא לקנות כלום ונזכרתי שהרבה יותר כיף לשוטט לבד) ולהתייצב בשבע בערב בבית ציוני אמריקה בתל אביב. ממש ממש נהניתי, אין ספק שאחד משיאי הערב היה בייגה שוחט משוטט בין הדוכנים המצויצים והפאשניסטות (והעאלק פאשניסטות) המצייצות.

כשלא בהיתי בשר האוצר לשעבר, בהיתי בהיצע של המעצבים. היו דברים מאוד יפים - במיוחד התלהבתי מהדוכן של אווה טפנר, אבל לא יכולתי שלא לשים לב למגפת ההעתקה. זה היה ממש מקרה קלי וברנדה - כל מעצב עמל על דגמים מקוריים, ובסוף כולם הגיעו לנשף עם נעליים בחיתוכי עור אלכסוניים ושרשראות עם שלל תליוני עיגולים וטרפזים.

לדוגמה:
דגם "לין" של מיכל מילר. אני חושבת שהיה הכי מחמיא לי מבין השלושה


דגם "פרנצ'סקה" של שלומית אופיר
דגם "רוז" של מיקה
"רוז" הכי מוצאת חן בעיניי, אבל אני מנועה מלנעול אותה בגלל רצועת הקרסול המעצבנת שמקצרת רגליים כאילו הייתה מכשיר אינקוויזיציה. היו המון דגמים עם רצועות קרסול ואני מתקשה להבין מדוע. מדובר במעצבים ישראלים, שמכירים את הלקוחה הממוצעת ואת מבנה הגוף שלה. לרוב הנשים בארץ אין רגליים שלא נגמרות - למה להתעקש על הרצועה הזו? 

חוץ מאווה טפנר, שמתי לב לתכשיטים של "דוברמן" שהיו מעניינים. המעצב מכין אותם מחלקי שעונים, שזה משהו שכבר ראיתי בעבר יותר מפעם אחת (כרגע קופצים לי לראש רק התכשיטים של "רובי סטאר", אבל אני בטוחה שנתקלתי בעוד דוגמאות) ובכל זאת היה מרענן. קצת מגובב מדי, אבל מגניב.

דוברמן - חמוד, אבל השרשרת הפשוטה יחסית מפריעה לי ומוציאה את התכשיט מאיזון
רובי סטאר - פשוט נראה יותר טוב, לדעתי

אם נחזור לנושא החיקויים, היה משהו שפשוט הרג אותי. באחד הדוכנים הייתה מעצבת שמכרה תכשיטים שעשויים משילוב של מתכת וחבלי וילון. הסתכלתי, חשבתי לעצמי כמה שזה מקורי, ניסיתי להיזכר באיזה בלוג ראיתי כבר דברים שלה והמשכתי הלאה. שלושה דוכנים משם הייתה מעצבת שמכרה - איזו הפתעה - תכשיטים שמשלבים מתכת וחבלי וילון. ביצת העיצוב הישראלית היא די קטנה. אני בטוחה שרוב המעצבים מכירים זה את זו ותוהה איך הדברים הללו קורים.

7 תגובות:

לובה אמר/ה...

אני חושבת שזו אחת הבעיות הכי בולטות בשוק העיצוב הישראלי- ההעתקות הבוטות. למרות זאת, גם אני נהניתי מאוד משוק האקססוריז השנה וזה הפתיע אותי, כי לרוב אני לא מוצאת את עצמי במקומות האלה.

כשזה נוגע לתכשיטים, ניסיתי לשאול את עצמי האם זה באמת ייחודי וזה לא משהו שכל אחד יכול לייצר בבית. לפעמים גיליתי שהתשובה היא חיובית וקניתי ולפעמים דילגתי הלאה לדוכן הבא. מה שבהחלט לא היה חסר השנה הוא השפע.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

בשנים קודמות ההיצע היה דל? באמת התרשמתי במיוחד מהשפע. היה נורא כיף לסיים מתחם ולגלות פתאום עוד דלת שמאחוריה יש המון דוכנים.

sefi אמר/ה...

אני חושבת ששנים לא הייתי שם. אני חושבת שזה בעיקר כי נמאס לקנות כל הזמן.
אבל הדברים שהראת פה הם נחמדים. כיף לשמוע שממש נהנת.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

גם לי נמאס לקנות כל הזמן, וזו נראתה לי חוויה שיש בה גם משהו מעבר - מעין ערך אמנותי נקרא לזה. זו גם הסיבה שנהניתי: זה לא היה עוד שיטוט תפל בסנטר.

אנונימי אמר/ה...

אהבתי מאוד את הכותרת: בייגה ואני, אני ובייגה. מה הוא קנה?

BeautyBitch אמר/ה...

אני חייבת להסכים בנוגע לתכשיטי הסטימפאנק. כשזה נוגע לעדינים יותר, רובי מוצלח יותר, אבל לדוברמן יש כמה תכשיטים מאסיביים עוצרי נשימה. מן הסתם לא ללבוש יומיומי, ואני עדיין תוהה מהי הסיטואציה המתאימה לענוד אחד כזה, אבל אין ספק שהם מהפנטים.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

בייגה קנה מחוך, זה לא ברור?

וביוטיביץ' - את הבחורה עם הבלוג החדש והמגניב! איך אני שמחה שאת פה. השילוב הראשון שקופץ לי לראש לסטימפאנקס האלו הוא טישרט אפורה (מהסוג האיכותי) וג'ינס, אבל בטח אפשר לחשוב על רעיונות יצירתיים יותר.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...