יום שני, 29 בנובמבר 2010

צהריים בטאטי

בד"כ לא יוצא לי להגיע למקומות שמצריכים אוטו, אבל היום - במסגרת איזה אירוע של העבודה - אכלתי צהריים בטאטי ביהוד. נתקלתי בכמה ביקורות מפרגנות על המקום, שהכתירו את אזור התעשייה של יהוד כ"אימפריה קולינרית". אז אולי זאת אני, אבל האימפריה לא דיברה אלי במיוחד.
יכול להיות שלא הזמנתי את הספציאליטה שלהם (מאפים, אם אני לא טועה), אבל עדיין - הסלט הירוק של הפתיחה היה ממש לקט חסות  בשקית מהמקרר של שופרסל, וגם הרגיש טרי כמותו. החזה עוף הגיע על חציל, כמובטח, אבל החציל היה שרוף כמעט לגמרי. גם המלצרית היתה לא סימפטית בלשון המעטה. בקיצור - הכי סתם.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

הלו יעקב

אויש, איזה שבוע מחורבן מקצועית. אני חושבת שמעטים הג'ובים בהם עובדים על תוצרים, ו-50% מהם פשוט הולכים לזבל.
(אולי רק בתור כתבים. וגם- תלוי איפה)
התחלתי את הבוקר ברמת עצבנות גבוהה, יחסית לעובדה שאני עדיין לא מרגישה הזדהות ונאמנות טוטאלית למקום בו אני ממוקמת, וכבר תכננתי איך אפרוק את כל עצבי בשיעור קיקבוקסינג. בסוף יצאתי כלכך מותשת שלא הצלחתי לגרד את עצמי לכיוון החד"כ. אבל זה בסדר. מחר אני שם, והשבוע עוד בשיאו כך שהאידאה לביקור תלת-שבועי לא צפויה להתמסמס.
(הלוואי שלא)
השבוע החלטתי לנסות את השיעור שמוגדר "ספינינג ישראלי". באמת שלא ברור ממש למה. אז בהתחלה היה נורא, אבל אח"כ זה הפך לחוויה הזויה ואף משעשעת. בין הפנינים שהועלו מהאוב- אדם עם "נוסע רחוק", וללדין עם "הלו יעקב". עצם הניסיון לרדת לפשר המילים בשיר הסיח את דעתי מהדופק המואץ והשריפה בפולקעס.
הקליפ האורגינל. יש כבוד(?!). ממש הגרסה הישראלית ל-there must be an angel


יום שבת, 20 בנובמבר 2010

the commitments

לשבוע הבא עלינו לטובה, לפחות.
  1. לא להתפחמם שלא לצורך
  2. ובאותו עניין- לאכול רק דגנים מלאים
  3. לעשות 3 שעות בשבוע (לפחות) של פעילות אירובית
  4. לא לכסוס ציפורניים
  5. לנסות לקנות כמה ספרים
  6. להשתדל למעט במוצרי חלב. הייתה לי מגה-בחילה היום. (טו מאץ' אינפו, אבל אף אחד לא מקריא לכם בקול רם..)
  7. לא לגעת בנוטלה שבמקרר. כבר נגעתי, וחשוב לזכור שלכפית הבאה יהיה בדיוק את אותו טעם (וזה אפילו לא שוקולד מריר! אין צורך באמת לחטוא)
רואים את אותותיו של המנוי לחד"כ- ירכיי עוד לא הצטמצמו פלאים בהיקפן, אבל כבר אני מדקלמת את המנטרות ששמעתי באימון של יום שישי ומבטיחה לעצמי הבטחות.
ברגע זה למשל, מתבשל אצלי תבשיל גריסים (לא מעובדים!), פטריות וטימין. לא נראה לי שיש אוכל יותר של בנות מזה.
ולעניין סעיף 5 ברשימה - זה מוזר, אבל פתאום (עם המעבר לדירה וסידור חפצי במדפים המרובים שכאן) הבנתי שאין לי כלכך הרבה ספרים כמו שטעיתי לחשוב בעבר. יכול להיות שהרבה מושאלים לחברות וכבר לא ימצאו את דרכן חזרה, אבל בכל מקרה אני חשה צורך להצטייד (כדי לשוות לדירה נופך אינטלקטואלי יותר, אלא מה?)

אגב התחייבויות, לחם לא הכנתי בסופ"ש. התמקדתי בניקיונות וכאלה, שזה חשוב ומרזה יותר. אני בונה לשבוע הבא מתישהו להכין את הלחם בירה הזה מבייקינג.סיאו.אייאל
לא כלכך מתאים לסדרת ההתחייבויות הנ"ל, אבל חבר שלי בטוח יתלהב.

כנראה שיעשה לי את השבוע:
-נסיעתו לחו"ל של שותפי הקנדי והמקשיש למשרד. שבועיים נטולי מצגות פטריוטיות-עד כדי ימניות סהרוריות שיפציצו לי את המיילבוקס.
-האלבום השני של לינרד סקינרד (הזה עם סוויט הום אלבאמה..). אתמול תוך כדי נקיונות הדירה שמענו את הראשון, ועכשיו בעמל רב אני מורידה את השני. נכון שלהוריד זה רע, אבל היי- הם היו מתעטפים בדגל הקונפדרציה בהופעות, וזה גם לא משהו.


באווירה הנוגה של סוף הסופ"ש, המנון קיטש למהדרין. לי זה נשמע כמו הכלאה של קרידנס קליווטר ואירוסמית', ויש מי שיגיד שזו תמצית הטראש האמריקני. אני אוהבת טראש. שבוע טוב.
--------------------
סיימתי את הפוסט, לא נגעתי בנוטלה. יופי.

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

ladylike

אני הולכת כבר יום וחצי עם לק אדום, ואיכשהו לא מרגישה פולניה ברמות סבתאיות.
מדהים. אני אפילו די מרוצה מהלוק- על אף שציפורני לא נורא ארוכות כרגע.
כרגיל, אני מתעצלת לצלם, אבל זה הצבע- brick wall שמו
הרבה יותר כהה במציאות
ואם כבר ליידילייק, המשימה הקולינרית הבאה שאני לוקחת על עצמי (לקחתי כבר כמה, אבל לא טרחתי לתעד אותן וחבל) היא אפיית לחם.. התוודעתי היום לבלוג הנהדר הזה: http://www.baking.co.il/
ואני הולכת לנסות את כוחי בסופה"ש. הלחם בירה אפילו לא נשמע כזה משמין.

יום שני, 15 בנובמבר 2010

האמנם, מרכז תל אביב?

אז תל אביב הוגדרה כעיר חובה בלונלי פלאנט. מקום שלישי בעולם, תוססת, עולצת וכו' (אם כי סוכם כבר שלונלי הלכו על רשימת ערים פריפריאליות לאללה)
אבל בשבוע שעבר, כשהזדמן לי להגיע לרחוב העבודה השוכן בטבור הכרך (קינג ג'ורג' בואכה שנקין), המקום הרגיש הכי סלאמס שיש:


התמונות לחלוטין לא מעבירות את התחושה, אבל זה נראה פשוט רע. מוזנח, שיכוני רכבת אפורים, ואפילו קצת מפחיד. מעולם מעולם לא הרגשתי לא נעים להסתובב במרכז ת"א בשבע בערב.
פעם מזמן, לפני ששנקין נהיה מגניב והרבה לפני שהוא נהיה קניון, כל האזור היה דמוי פלורנטין של לפני כמה שנים, ואולי אפילו דמוי יד אליהו- באמת מרכז בעלי מלאכה ועסקים קטנים ולא זוהרים. רחוב העבודה נראה כאילו שום דבר לא השתנה, ואפילו הדרדר.
ישר נזכרתי איך פעם כמעט שכרתי דירה במרתף (משופץ אמנם) ברחוב בעלי מלאכה הסמוך, ושמחתי שהצפנתי לעבר הבורגנות הכיכר רבינית.

יום שני, 8 בנובמבר 2010

אקטואליה קשה

YNET: בגלל הג'וינט ב"מחוברים": רן שריג נעצר

א. מדהים שזה זוכה לראשי בווינט.
ב. מדהים שבהתחלה חשבתי שמחוברים בטוח ייפול, כי אפילו ממחוברות נמאס כבר באמצע העונה.

(הכותרת כמובן כולה מחווה ל- TMS)

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

תמונות רזות

בעוונותי, נכנסתי עכשיו לאופציית הנתונים הסטטיסטיים שמציע שרת בלוגר באדיבותו למשתמשיו.
תחת הקטגוריה "מקורות תנועה", ותת הקטגוריה "מילת מפתח", הסתבר לי שהשבוע מילת המפתח שהפנתה קורא לכאן היתה הצירוף "תמונות רזות".
אני באמת מתקשה להבין למה. ברור שגיגלתי מיד "תמונות רזות", וכל מה שהגעתי אליו היו לינקים לפורומי אנורקסיה וייעוץ/כתבות על חוק הפוטושופ/פורנו. איך לא.

בקיצור, מסתורין. 

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...