יום שני, 21 בדצמבר 2009

land of sunshine

נורא רציתי לאזור אומץ ולפתוח בלוג (כ"כ 2002 מצדי)

אבל אני אחוזת אימה מלהתחיל לכתוב, מהפחד האיום שאף אחד לא יקרא.
אז נכון שיש לי תמיד (ובשנתיים וחצי האחרונות במיוחד) צורך אדיר בחיזוקים חיוביים חיצוניים, אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שהמטרה האמיתית לשמה אני מתחילה בחגיגיות לכתוב היא פשוט תיעוד עצמי. בשביל עצמי.
זאת אומרת- למי אכפת מי יקרא?
לי, כמובן.
ובכל זאת, הרגשתי -ואני עדיין מרגישה- שהמון קורה, ואני אטומה מכדי להבין.
אז אם אני אעלה את זה על הכתב, בשביל עצמי, הגיוני שאני גם אקרא ואולי בדיעבד האטימות תתמוסס קצת.
וגם סתם לקרוא דברים שכתבת בעצמך זה כיף. סוג של אוננות-עצמית שכזאת.
אוקיי, ניסוח קלוקל- זה סוג של אוננות. נקודה.
אז מה עולה לי בראש עכשיו? (אוי, זרם התודעה הידוע לשמצה.. אני לא מתה על כתיבה שכזאת, אבל מרגישה עילגת מכדי להתנסח אחרת)
-נמאס לי מהשותפות שלי
-אני מרגישה לא מוצלחת
-למה אני כותבת באינטרנט? רק אתמול דיברתי עם חברשלי (הממ. על כינויים עוד לא חשבתי. ) על אינטרנט, ביטחון מידע, האח הגדול עינו פקוחה וקראפ קונספירטיבי שכזה. 


אני עוד אחזור..חוסר המעש עושה בי שמות.
נתראה.


עריכה:
נזכרתי מה הסיבה העיקרית לשמה אני כאן-
הזהות הכפולה כמובן.

אין תגובות:

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...