ועוד עניין טלוויזיוני

בפרומו ל"מאסטר שף" (כן, אני יודעת שאני חווה אוברדוז טלוויזיוני) מציגים את מיכל אנסקי בתור "גסטרונומית".
גסטרונום זה לא מיכל גדול כזה של אוכל צבאי?

מיכל אנסקי וחברים

אני מרגישה צורך עז לכתוב, אבל לא כל כך מצליחה למצוא על מה.

בטח כי בימים האחרונים החום מכריע אותי לחלוטין, שולק ממני את שמחת החיים ובעיקר- משאיר אותי בבית במשך רוב שעות היממה. (שאותן אני ממלאת בצפייה אינטנסיבית בטלוויזיה ובפרקים של גלי ברשת. ידעתם שסו סילבסטר היא גם אחותה של ג'וליה צ'יילד מ"ג'ולי וג'וליה"?)

קשה לעבור דירה ולהיות בין לבין- אני חוששת מאוד (אולי לא מאוד, זו מילה חזקה. אבל חוששת) מ"אחרי החגים".

בשבוע שפותח את אוקטובר אני מתחילה לעבוד בעבודה שקצת מלחיצה אותי, ובמקביל עוברת דירה. הדירה הראשונה אי פעם שאני מתחילה מאפס, כך שאני מלאת חששות וחוסר וודאות.

ממש כמו ג'ולי, מהסרט ההוא, אני מנסה למצוא פורקן בבישול. כלומר, אני מכינה בעוד יומיים ארוחת חול המועד (לא חג!) לחברים. בדיוק התכוונתי לצאת אל הסופר ולקנות עגבניות שרי, כי ע"פ אורנה ואלה לוקח 5-8 שעות(!) לייבש אותן, וחשבתי להכין חלק מהדברים מראש, אבל אני כלכך מתעצלת לעשות את זה. לא בא לי להיות תקועה בבית 8 שעות בלי אופציית מילוט בגלל 2 קילו עגבניות שמתפננות בתנור.

ואגב ג'וליות- ראיתי לפני יומיים את "לאכול להתפלל..", והוא ממש מטופש. אוסף קלישאות ניו אייג'יות טחונות דק-דק. כבר עדיף לראות את "משהו טוטאלי".

מביך אותי להודות שאפילו הזמנתי אותו פעם בVOD.

פרידה קאלו

המקסיקנית שבי יוצאת החוצה (או לפחות הברז'נייב), עם היעדרה של קוסמטיקאית מוצלחת משגרת חיי באחרונה.
עד לא מזמן הייתי מבקרת באדיקות אצל איריס מבת ים, שתוך 10 דקות הייתה מסדרת לי גבות מעוצבות לעילא.
לצערי (או שלא), שגרת יומי השתנתה, ואין לי כוח לביקורים תכופים בעיר הפרפרים. הבעיה היא שאין לי מושג איך לאתר קוסמטיקאית מוצלחת (ולא יקרה!) בתל אביב, ואני זקוקה להמלצות.

אני פוחדת פחד מוות להמר, ללכת למישהי אקראית, וליפול על קוסמטיקאית חאפרית שתאדים אותי ותחפור שוחות בנקבוביותי. גם לא בא לי לשלם 50 ש"ח על גבות. 

אז אם אתן מכירות, תעשו מצווה. אם זו מישהי שגם מוצלחת בניקויי פנים מפעם לפעם, ולא רק בגבות, בכלל תבורכו.

מהממת.

הנתונים הסטטיסטיים האלה

אחלה דרך להעביר את הזמן ביום הכיפורים, למרות שלא קלטתי בדיוק איך זה עובד.
אבל תמיד מפתיע לגלות שיש לי כניסות מאוקראינה. סבתא תהיה מאושרת.

תמונות מימי כיפורים

שלט תמוה במיוחד אי-שם ברחוב רבי עקיבא בבני ברק (אחד מהיתרונות בעבודתי החדשה הוא המסע האנתרופולוגי המרתק בדרך)- מועדון בריאות וכושר ב30 דקות בלבד?! תגידו שזה לא נשמע כמו "מארחת בביתה, ללא מין".

אני לא יודעת מה קרה באותו בניין, כנראה שמשהו לא כל כך נעים. אבל דרך ההתמודדות של הדיירים כבשה אותי. (צולם ביום כיפור, למגינת ליבו של הקורא א.ישי)

זה מה שקורה כשנוהים אחר שופינג זול, ונכנסים לחנויות פרחות בקינג ג'ורג'.

 חוצמזה, האטרקציות העיקריות של חיי כרגע נוגעות לענייני מעבר הדירה המתקרב בצעדי ענק. כמה פולני מצדי. מחר, למשל, אנחנו הולכים לבחור ספה, וההתלבטות קשה.

מהקטלוג של איקאה לא נפלתי. יש שם דגם אחד שנראה רך ומפנק (EKTORP)-

אבל לא אהבתי בשום צבע חוץ משמנת, שזה מגה-לא-פרקטי. האדום נורא, החום לגווניו השונים מוציא לי את שמחת החיים, והאפור נראה כאופציה הסבירה ביותר, אבל הוא קר ומנוכר.

האופציות האחרות לרכישת ספות הן מתחמי ענק דוגמת דן-דיזיין-סנטר (שאני חוששת שיהיה נורא יקר), או הג'יפה האורבנית של רחוב הרצל, שם אני חוששת שיעבדו על זוג צעיר ותמים שכמותנו, כמו פה למשל:

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3738213,00.html

נראה לי שהבעייה העיקרית היא שאני לא ממש יודעת מה אני מחפשת. ספה, שתהיה ארוכה מספיק לשלושה ישבנים, ולא מעור. עדיף עם אופציה להסרת הריפוד לצורכי כביסה או דריי קלין. מבחינת סגנון אין לי כל כך כיוון. מעולם לא עיצבתי דירה (בפעמים הקודמות התמזל מזלי להכנס לדירות שותפים מרוהטות למשעי), ואני מקווה לגבש קונספט תוך כדי חיפוש.

בחזרה לעתיד

• יכול להיות שקסטרו לוקחים את הפריטים שלא הצליחו להפטר מהם בסייל, מצמידים להם מחיר חדש (ויקר) ומשלחים אותם למדפי קולקציית החורף?
• ויכול להיות ש"מוניות הרכבת הקלה" בשנת 2010 (נשבעת שראיתי) הן מה שהיתה "ימית 2000" בשנת 1992?

the kkk took my baby away

עצוב לחזור משהות עאלק-ארוכה בחו"ל, ולגלות שאחד מקוראי הקבועים החליט להסיר את עצמו מהרשימה (כן, אתה. אתה יודע מי אתה. לא יפה לבגוד אחרי שבועיים)

אני חייבת לציין שברלין לא הרשימה אותי מבחינת שופינג.
(מכל הבחינות האחרות- כן.)
היא נעה בין בוטיקים סבירים++ אבל מופקעי מחירים, לבין חנויות רשת ממוצעות מחירים, שנראו כמו שאריות ממזרח רומניה. בגזרת היד שניה מאוד מגוון ומסקרן, אבל המידות מיועדות בעיקר לגרמניות רחבות כתפיים, ולא היה לי זמן או חשק לנבור. לא פלא שהסתפקתי בסוף בH&M.

אין ספק ששניים משיאי הטיול הזה היו ביקור מחתרתי (=לא עם איזה סיור מודרך מביך) באולפני האנזה, שם נוצרו בין השאר HEROES וLOW של בואי, וביקור לא מחתרתי אבל מאוד מוצלח במוזיאון הראמונז.
(למה יש מוזיאון ראמונז בברלין? אין תשובה הגיונית באמת. העיר היא פשוט משכנו של מעריץ מטורף למדי של הלהקה)

באמת שלא הערכתי אותם מספיק עד כה, ובכלל- הרבה יותר כיף לשמוע להקה אחרי שיודעים את כל הסונג-פאקטס והטריוויה אודותיה (כולל בהייה בג'ינס המהוה של ג'וני ראמון, בסניקרז של מארקי ראמון, או בהבלחת הראפ הכושלת של די.די ראמון).
ובמחשבה נוספת לאחור, אני חושבת שמה שהכי דיבר אלי, היא החנוניות הטוטאלית של ג'ואי ראמון. גיק ברמת הווירדיות, באמת, אבל עם כריזמת במה מטורפת. אין, אלטר-איגוז תמיד קונים אותי (ע"ע זיגי סטארדאסט ו\או קיס).

מוקדש לקורא האלמוני והנוטש.

פוסט מפורט וממצה יותר יגיע בהמשך, בהתאם לביקוש. כרגע אני מתמקדת בהסתגלות לחום.

הכנות לנסיעה

אז ככה יהיה בברלין בימים הקרובים-

מעורר קנאה וקצת זדוני מצדי, אני יודעת.

בעיקר כשהאייקון לתיאור מזג האוויר בתל אביב הוא גולגולת מזיעה-

חם למוות. ליטרלי.

ההיגיון מאחורי המעשה הנבזי שלי, נעוץ בעובדה שאין לי מושג מה לארוז. בכרתים זה היה קל- השלכתי למזוודה את שמלות הקיץ הדקיקות שהצטיידתי בהן זה מכבר. עכשיו זו בעיה- 19 מעלות זה קר? חם? אני לא יכולה להרשות לעצמי לפשל ולנטוף זיעה מול כל האירופאים נוטפי הסטייל.

בקיצור- אשמח לקצת עצות. כבר שכחתי מה זה עונת מעבר.

going underground

זה היה עניין של זמן עד שמישהו ינסה לפתוח שם מועדון-
הבלוק ייפתח מחדש בתחנה המרכזית בתל אביב

מעולם לא הייתי בבלוק בגרסת יד חרוצים שלו (אני כזאת אנ-קול), והכתובת החדשה מעוררת המון סימני שאלה.
(בעיקר- אם הלוקיישן הטעון יבריח את החוגגים)
מעניין אם מיקום המועדון יעשה טוב לאזור הדפוק ביותר בעיר, או יוריד אותו לתהומות חדשים.
נכון לעכשיו, גם המשטרה חוששת לסייר במקום. מאסה כלכך גדולה של אנשים (שהם לא סוחרי סמים, ג'אנקיז, עובדים זרים או זונות, מהם אפשר להעלים עין בקלות...),  תחייב אותה כנראה להגביר נוכחות באזור.

ולביזאר המחייב (בכל זאת מדובר בתמח"ת)-
http://www.canyon-telaviv.co.il- האתר הרשמי של "קניון תל אביב". מעודכן לקיץ 2002. לא יאומן, אבל יש אפילו סיור וירטואלי.

אה, כן- והרצפה רועדת כל פעם שעובר אוטובוס. מעניין איך יסתדרו עם ההגברה של הבלוק.

אין ספק- הארדקור לפנים.

חזרתי (הפוגה קצרה בין חו"ל אחד למשנהו)

היה מדהים, אם כי חם ממש כמו פה.
אין מה לקנות בכרתים, אז לא קניתי כלום חוץ מטובלרון- בקטע של קאלט.
(דווקא נורא כיף שאין מה לקנות, זה ממקד את הנופש בהירגעות מוחלטת.)

וזאת הזריחה, ממרפסת החדר שלי. כלכך מוזר ויפה לראות את השמש עולה מהים.

עוזבת על מטוס סילון

בשבועיים הקרובים לא ממש אהיה כאן, אני יוצאת לחופשה מיוחלת (לכבודה גם קניתי מצלמה).
בימים האחרונים גם צמצמתי את נוכחתי האינטרנטית לקריאה ותגובות בלבד, אני קצת שקועה בכתיבה לאיזשהו פרוייקט (ושוקלת אם להעלות לכאן את תוצרי).
נשארתי כרגע עם כתיבת הפרק האחרון, ולא כל כך זורם לי. הדמות שעליה מושתת הטקסט פשוט לא מעניינת אותי במיוחד, בניגוד לדמויות הקודמות שהיו צבעוניות ופיקנטיות יותר. תוך חיפושי אחר השראה נזכרתי שכדאי להשאיר פה איזו הודעת "תיכף אשוב".

אז נתראה בקרוב, מבטיחה לחלוק חוויות מהנכר.

המורה אירנה

איזה סרט מקסים.
אולי זו קלישאה נוראית מצדי להתרגש ככה, אבל התרגשתי.
זה רק 50 וקצת דקות (ובחינם אפילו) מה אכפת לכם לראות?

http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8515,00.html

אירנה. לגמרי WE CAN DO IT גרסת שנות ה-2000.

קטנוני מצדי, אבל אהבתי גם את העובדה שהבמאי עשה לעצמו את התחקיר. יפה שהוא לא קטף את התהילה על חשבון תחקירניו.