רעיון פורימי נדוש + שירות לציבור

רעיון נדוש. בכל פורים, בערך מאז הגעתי למצוות, עולה בראשי הרעיון הנדוש (אך מפתה) של להתחפש למדונה באייטיז. אף פעם לא הוצאתי את העניין לפועל.

עם כל הבאזז האינסופי סביב גאגא, אף אחד כבר לא חושב להתחפש למדונה (מה שהופך את זה למוצלח יותר)

כבר חשבתי שהשנה זה לא יקרה, אבל אז ראיתי בTRF של זארה את השמלה הכי אייטיזית ועם זאת מוצלחת שראיתי כבר הרבה זמן. סטרפלס (כן כן) שחורה עם תחתית נפוחה. הכי אייטיז שיש, ואיכשהו גם נראית עלי טוב.
אז אני שוקלת שוב את העניין. סרט עצום לשיער כבר יש לי-

וגם איפור זו לא ממש בעיה. בקיצור, אני אצא מחר לגיהינום-עלי-אדמות המכונה "דיזנגוף סנטר לפני פורים" למדוד את השמלה. מעניין אם בברוריה יש שרשרת צלב ענקית, או שהחנות שומרת על צביון יהודי..

שירות לציבור. לפני כחודש פתחו בקרבת ביתי סניף חדש, מפונפן ואבן-גבירולי של אבולעפיה. חשוב לי להבהיר שאין לי שום דבר נגד המוסד הפחמימתי הזה, אבל מאז פתיחתו ראיתי כבר 2 עכברים (או חולדות?) מתים על הכביש/מדרכה הסמוכים.
יכול להיות שאני משמיצה פה בגסות, שמדובר בצירוף מקרים, שהדבירו את הבניין ליד או כל הסבר הגיוני אחר, אבל לי כל העניין מעלה זכרונות מפרשת החולדות בארומה. ושוב, אם אני טועה - אני מתנצלת. הדבר האחרון שאני רוצה זה להסתבך עם אדון אבולעפיה.

לוקחת את בטי דרייפר בסיבוב

זאת כנראה אחת התחפושות הכי יפות שראיתי בחיים -

כמה חבל שנזכרתי בפורים באיחור. כלומר - הייתי מודעת לקיומו, ולא חשבתי שאהיה חלק מהעניין השנה. בשנה שעברה התחפשתי לזיגי סטארדסט, השנה הרעיון הכי מקורי שיש לי זו אלה הודית (וגם זה יהיה פארש, כי מאיפה אני אקריץ ידיים?) - נראה לי שמאגרי היצירתיות שלי התייבשו, ופורים זה רק קצה הקרחון...


עוד רעיון - פנטומימאי (פשוט בא לי על איפור דרמטי)

צריך חולצת פסים ארוכה (אין), מכנסיים שחורים (יש? לא בטוח שהם עוד ראויים ללבישה), ברט, מטפחת אדומה והכי חשוב - איפור עמיד ומוצלח. מאיפה משיגים מייקאפ כזה (ומה אני אעשה איתו אח"כ?.. שאר הפריטים די שמישים ואפשריים למציאה בזארה הקרוב לביתי)

הכי מעצבן - לרחרח בשמים בסופרפארם ולהשפריץ על עצמך אול-אובר בושם של סבתות (רק כי לא קלטת איפה הפתח של השפריצר)
הכי טפשי - ללכת לרחרח בשמים בסופרפארם עם אף סתום
הכי טפשי2 - לרחרח בשמים כשבאתי בכלל לקנות ויטמינים

בסוף לא קניתי אף בושם, למרות שהקנזו הכתום (אמור) היה במבצע (199 ש"ח. שווה?)
התחשק לי גם לקנות איזו צללית, אחרי אכזבת האיפור שלי בסוף השבוע (תזכורת, הגעתי לתובנה שאיפור העיניים היחיד שאני יודעת לעשות משווה לי מראה של פרחה באייטיז), אבל החלטתי שאיפור - כמו אוכל - אני קונה מעכשיו רק עם רשימה.
כלומר, ברגע שאראה איזה לוק איפורי שימצא חן בעיני (אצל מישל פאן או משהו) ארכוש את התכשיר שיעזור לי להגיע ללוק המבוקש. כיום אני סתם קונה שטויות שמוצאות חן בעיני באופן רנדומלי, ולא משתמשת ב75% מהן.

שבוע שחיתות

נראה לי שמסילת הסטפר מתגעגעת אלי. יותר משבוע לא דרכתי עליה בנעלי הספורט הוורודות והמיניאטוריות שלי, ואני בטוחה שחסרוני מורגש.

איכשהו, נראה לי שדווקא רזיתי קצת. מפתיע, בהתחשב בעובדה שאכלתי בחוץ בכל יום מימות השבוע, מצד שני - פסטיבלי האוכל המושחתים של הערב גרמו לי די להתנזר מאוכל במהלך הבוקר-צהריים, אז אולי זה נתן אפקט כלשהו.

מקומות חדשים שדגמתי:

קוצ'ינה תמר - מאוד מאוד טעים, מושלם לחובבי פסטה. באמת אוכל איטלקי בסטנדרט יוצא דופן. רוב האנשים הם אכן חובבי פסטה, וכנראה יעופו על כל מה שהמקום מציע - אני קצת פחות מתחברת לאטריות ומעדיפה סי פוד, ולכן התפריט היה קצת מצומצם בשבילי. אגב, המנות לא עצומות אבל מאוד משביעות. מנות הפתיחה יקרות בטירוף, העיקריות בתמחור שפוי ביותר.

טפאו - מוזיקה מצוינת (באמת, הופתעתי לטובה. ציפיתי לגלגלצ והיה דווקא הרבה Jviewz ומוזיקת אוירה מוצלחת בסגנון), אוכל של בנות - ביצוע לא רע, אבל לא נפלתי. איכשהו מרגיש לי שכל קונספט הטאפאס הוא נסיון להתחכם ולהגיש מנות קטנות ופשוטות בתמחור שנראה בהתחלה סביר, אבל כשחושבים על זה עוד פעם - מוגזם.

(מצד שני, לא הייתי רעבה ואכלתי רק מכמה טאפאסים צמחוניים. יכול להיות ששרצים היו מרשימים אותי יותר)

פלפלים קלויים עם גבינת עיזים מטוגנת. היה להם הטעם של הפלפלים שסבתא שלי עושה. מצד שני, היא בחיים לא תגיש אותם עם רוטב פרמז'ן.

אגאדיר בנמל - שנים לא הייתי בנמל (טוב, אולי חודשים), וזו כנראה הסיבה שחשבתי שיהיה נטוש. בתמימותי היתה לי תחושה כוזבת שאם אני לא יוצאת לשם, בטח אף אחד אחר גם לא. אז דווקא יוצאים, והרבה. להפתעתי היה באמת טעים ונחמד (לייק על התקרות הגבוהות במקום), אבל המלצרית היתה תמצית הקלישאה של מתחם הנמל - פקאצת על מהחלל, שצייצה "מאממם" אחרי כל הזמנה. איי שיט יו נוט.

מאממם?

שתי מילים על תובנות מטופשות - בעקבות הביקור במתחם הנמל (אגאדיר), מתחם הארבעה (טפאו) ומתחם יד חרוצים (קוצ'ינה תמר), נפל לי האסימון. פתאום הבנתי שמתחמים באשר הם (חוץ ממתחם באזל אולי, כי אין בו מועדונים בכלל) הם אבן שואבת לערסים. במקומות שממוקמים סתם על הרחוב, או באיזו סמטה, נדיר למצוא ערסים - ובמתחמים יש כחול אשר על שפת הים. אני חושבת שזה קשור לעניין החניונים - כשיש חניונים מרווחים אפשר לתדלק וודקה-רדבול בנוחות על גג האוטו, בלי לחשוש מפקחים.

ועוד קצת שטויות:

• הגעתי למסקנה שאני לא יודעת להתאפר/ שהאיפור שיש לי הוא פארש. חייבת ללמוד איך לגוון באיפור עיניים, כי כל פעם שאני מנסה את כוחי עם צלליות זה נגמר אייטיז בקטע רע.
• קניתי לראשונה בחיי בקאלה. האמת, זה לא משהו להתגאות בו, ובכל זאת אני מרגישה שיש עלי עכשיו בצפוניות האיכותית (אגב, הסיבה היחידה שנכנסתי היא כי יש סייל כסאחיסטי. בכל מצב אחר אין לי כסף לשטויות האלה). הרכישות: מכנסיים חומים בסגנון קצת גברי-אייטיזי, קרדיגן בצבע פודרתי עם הדפס של בית קפה צרפתי. על זה מותר לומר מאממם, הוא באמת משהו משהו.
• אני יודעת שאני בדיליי של כמה שנים, אבל ראיתי על מישהי (בפייסבוק..) צעיף עם הדפס גלקסיה, וממש בא לי גם.

מכתב גלוי לעורכי מדורי האופנה באשר הם (או: הומור נמוך 0.2)

אני, מ' מורנינגסטאר, מודה בפה מלא ובראש מורכן שאני נהנית לשרוף את הזמן במדורי אופנה. השבוע קצת פחות, מפאת לחץ בעבודה, אבל ביומיום השגרתי אין כמו להעביר כמה דקות בבהייה בשמלות של כוכבת X, בקולקציה החדשה של רשת האופנה Z, או בביקורת האופנה הלא-כל-כך מושחזת של כותב Y. התפננות אמיתית, במיוחד כשזה בעבודה :)
אבל בקשה אחת לי אליכם ואליכן, עורכים וכותבים יקרים. טרנד ה-NUDE אכן יצא לכולם מכל החורים, אבל זו הסיבה לקרוא לו נוד?
נכון שבעברית תקנית, אומרים נאד, והמילה נוד בכלל לא אמורה להצחיק אדם רציני שכמותי. ובכל זאת, זה נראה מטופש (ובכותרת אה-לה מוסף ספורט: טרנד מהתחת)
מה רע בניוד, מתקמצנים על היו"ד? בכל פעם שאני נתקלת בכתבה שמהללת\משמיצה את המגמה האופנתית חיוורת הלחיים, אני מתפדחת.

"צבעי הנוד שולטים". וואלה?!

גרגרנות

לציון מאורע משמח, אני מחפשת מסעדה כיפית, רומנטית ומוצלחת בתל אביב.
בינתיים, הגיעו לגמר קוצ'ינה תמר וכרמלה בנחלה - באף אחת מהן לא אכלתי בעבר, אבל קיבלתי המלצות.
ההתלבטויות:
על כרמלה קיבלתי המלצה חמה מאוד מחברה טובה. מצד שני, הביקורות ברשת מאוד מעורבות, ויש טענה שרמת האוכל במקום ירדה.
לתמר נקשרים כתרים ברחבי האינטרנט, וגם עליה קיבלתי המלצה חמה. מצד שני, אני לא כזאת פריקית של פסטה, ולא בטוחה שיהיה לי מה לאכול שם (טיפשי ללכת למסעדה איטלקית שמתמחה בפסטה ולהזמין בשר, לא?)

בקיצור, אשמח לשמוע עוד חוות דעת, וגם המלצות על מקומות שווים אחרים.
אגב - אני מעדיפה לא לקבל המלצות על מסעדות בשרים, כי באותו שבוע אנחנו מתעתדים ללכת ל"רק בשר". ככה זה בימי הולדת, שבוע של שיכרון חושים קולינרי ואלפי קלוריות ריקות...

אינטימיות מזוייפת

בכל פעם שאני חוזרת מבית הורי, אני נזכרת שאחד הדברים שהכי כיפיים ואינטימיים בעיניי במשפחתיות הם קולות הבית. כל הקולות היומיומיים (והעמומים קצת) האלה של סגירת דלת/ פתיחת ברז/ הרתחת מים/ תקתוק על מחשב/ טרטור מקרר שפתוח יותר מדי זמן כי ההכרעה בין מילקי למעדן הגולן היא כה קשה - ואפילו הורדת מים..
אני מודעת לביזאריות שבעניין, אבל זה הפסקול הכי מרגיע בעולם לאוזניי.
בדירה שלי הקירות נורא נורא דקים. ממש שומעים את כל המתרחש בדירות השכנים - אז לשמחתי נחסכים ממני קולות חדר השינה שלהם, אבל את המטבחים אני שומעת ממש טוב. בעצם, אפשר לומר שהקולות העמומים במטבח השכן, אצל אנשים שאני לא מכירה וכנראה גם לא אזהה בחדר המדרגות, הם הפסקול הביתי והמרגיע שלי עכשיו. (במיוחד הלילה, כשחבר שלי לא כאן והשקט עז מנשוא)

התפטרתי

לא לאלתר, ולא שום דבר (אבל כן, באופן קצת נמהר)
ועכשיו נפסיק עם החרוזים. אני ממש שמחה שעשיתי את זה.

אין כמו חופשת מחלה (מחשבות על יחסים, ציבור ושנות ה90)

מהרגע בו את כבר מרגישה סביר ויכולה לשוטט בבית להנאתך, למרוח שלל גווני לק (ורוד וטורקיז, והמכחול עוד נטוי), לקרוא ספרים מטופשים ולראות מלא סרטים.
האמת, אני חושבת שהתחלתי להרגיש טוב יותר ברגע שהתחלתי לעשות דברים שאני נהנית מהם.. מין מעגל קסמים כזה. אתמול היה יום המהפך של המחלה שלי (AKA- ירד לי החום באורח פלא מ39 ל37 וקצת), ואני משוכנעת שהסיבה היא שלקחתי את שירת הסירנה בDVD.

יאיר לפיד בתפקיד עצמו, בעצם, בפעם האחרונה שהתגלה בו שמץ למודעות עצמית

כבר אמרתי שזה הספר הטיפשי הכי אהוב עלי? לדעתי קראתי אותו יותר מ-20 פעם. את הסרט לא ראיתי כבר שנים וניסיתי נואשות למצוא בכלמיני דרכים לא כשרות (כלומר בצפייה ישירה). נורא שמחתי לגלות שיש אותו בספריית וידאו ממש ליד קופת חולים, וראיתי אותו כבר פעמיים ביומיים. לא כולל המאחורי הקלעים. מערכת היחסים שלי עם הספר\סרט היא במידה רבה שיקוף למערכת היחסים של טלילה עם נשקיני קייט (ואני קלישאה ולא אכפת לי).

כשצפיתי בהתרגשות רבה במאחורי הקלעים (מעשה ידיו של גיא פינס להתפאר) תקף אותי גל נוסטלגיה מגוחך לניינטיז. אח"כ התפניתי לשים לב לדקויות הכתבה. היא עסקה בעיקר בבאזז יחסי הציבור סביב יציאתו של הסרט, מה שנראה לי קצת מגוחך. הטענה שם הייתה שלפני הניינטיז בכלל, ולפני ההפקה הזאת בפרט, לא עשו יח"צ לסרטים בארץ. שכל השטויות של הדלפת רכילויות מהסט לעיתונים ופמפום מתמשך של הליהוק הן המצאה של אותה יחצנית ששכחתי את שמה.
נשמע לי כמו בולשיט מרוכז. א'- היחצנית נראתה כמו יאפית תלאביבית חביבה ולא מזיקה מהניינטיז. ב'- אני בטוחה שאורי זוהר ודומיו יכולים לקחת קרדיט על הרבה תעלולי יחצ שנעשו בארץ עוד לפני שעירית לינור למדה להגיד "פמיניזם".

בכל מקרה, אחרי שנגמר הלכתי לראות פלורנטין בצפייה ישירה. (גם מבית היוצר של איתן פוקס, עם ייצוג-מה לקאסט של הסירנות. היחצ עבד עלי כנראה)

באקלז, ביקורת שהתממשה והתחדשות ישנה

נפתח בזה שאני מחפשת לקנות באקל (buckle) מגניב ומיוחד, ופניתי מן הסתם לאינטרנט.

וזה לא בשבילי! אני פקאצה, קניתי היום חגורה מפורנרינה, זו איזה שהיא בדיחה פרטית.
אל תזדעזעו, אני רואה שאף אחד (כמעט) לא מגיב מרוב שוק, ואני זקוקה לעזרה.

מצאתי כמה אתרים שנראו לי מבטיחים, אבל אני קצת חוששת לקנות ממקור לא מוכר.

יש לכם המלצות על חנויות בארץ או ברשת? או חוו"ד על אחד מהאתרים הנ"ל?

https://www.candyfusion.com

http://beltbucklesgalore.co.uk

http://www.hotbuckles.com

http://www.icedoutgear.com

הכיוון הוא משהו בסגנון הזה-

גם פותחן

או כזה-

גם פותחן, גם קצת מפגר - אבל מגניב

ואולי כזה עם שם - הכי טראש שיש-

הכרתי פעם בחור עם באקל כזה. רק שזה היה מארק, לא בובה.

בשעות האחרונות אין לי חום, ויצא לי לשוטט בכל מיני אתרים חשובים יותר ופחות. תראו מה מצאתי:

http://food.walla.co.il/?w=/1115/1787127

אני אמרתי את זה קודם! אמנם על סניף יהוד, אבל מי סופר.

והבטחתי גם התחדשות ישנה. אז הנה היא - מאותה חנות של הסיכה הזאת:

(קניתי לפני חודש ככה, צילמתי, ומשום מה טרם העליתי לכאן)

נכון שתחרה ומחוכיות הן כבר די פאסה, אבל אני מתה עליה

P.S - איזה כיף התגובות על התספורת! היה שווה להשקיע.

תיעוד בלעדי של התספורת החדשה שלי

כשחולים עושים שטויות, ואני מנצלת את ההפוגה הקלה בחום ובכאב הראש כדי להעלות תמונות (מצונזרות למשעי) של התספורת החדשה שלי-
אני מניחה שיש הסוואות יותר מוצלחות מאליפסות בגוונים שונים של סגול, אבל לא היה לי כוח לחפש:

עם שביל בצד- יותר מוצא חן בעיני

ועם שביל בערך באמצע

אני לא יודעת אם מצליחים להבין מהתמונות, אבל זה מאוד מדורג, מה שהולך פה.

עדכון קצר - תרתי משמע

קודם כל, אני מתנצלת על משחק המילים המזעזע בכותרת.
חוץ מזה כבר היללתי ושיבחתי בתגובות, אבל אני חשה צורך לכתוב גם כאן קבל עם ועדה - יצאה לי תספורת נהדרת, ואני מאוד מרוצה.
אחרי לבטים רבים הסתפרתי אצל יהודה דבוש ששרונה המליצה עליו. אני מצטרפת להמלצה בעיניים עצומות - הוא היה מאוד נחמד, לא פלצן בכלל, זרם עם מה שרציתי והתוצאה מגניבה ביותר.
(וגם היתה מוזיקה נהדרת במספרה. מלא גאנז ואירוסמית')
הפעם האחרונה שהסתפרתי קצר כל כך (והכל יחסי, כן?) היתה בכתה ד' - אבל אז בכיתי אחרי התספורת ממש.
תמונות אני כרגיל חוששת להעלות, אבל באמת תודה לכולן על שלל ההמלצות וההתעניינויות.
וואו, אני מרגישה כמו חתן בר מצווה עם כל התודות האלה.

ועכשיו - לילה טוב.