סקס, קטינים וחברי כנסת

איזו כותרת פרובוקטיבית בשקל. אבל גם העניין ה"חדשותי" הזה הוא פרובוקציה פופוליסטית זולה..
ניסיון של ח"כ עם שם של מכונית מהסיקסטיז (כרמל-דוכס, מישהו?..) לעלות על הגל.

אין ספק שזה הכי פולישוק, אבל אם כבר נכנסנו לעניין- מה פשר החקיקה? מסתבר שכיום כבר קיים חוק שאוסר על קטינים לקיים יחסי מין מתחת לגיל 14. אני לרגע לא מצדדת בתופעת הקטינים-המזדיינים, אבל איך בדיוק אוכפים את הדבר המוזר הזה? יש פקחים מיוחדים שעושים פשיטות בבתים בהם ההורים נסעו לחו"ל?עדיף לחייב בחקיקה את מערכת החינוך לקיים שיעורי חינוך מיני. (היום, אם ישנם שיעורים כאלה, הם לא יותר מקמפיין שיווקי של נציגי המכירות של דורקס\טמפקס בחטיבות הביניים)

איך הגעתי לדוש בשטות הזאת? לא ברור. אני היום בסוג של נפילת מתח, אחרי שבוע אינטנסיבי למדי. גם מזג האוויר הצהבהב והמוזר שבחוץ לא תורם למוטיבציה האפסית שלי כרגע

ממש שלג על עירי.

ועוד קצת שטויות-
חבר שעובד על כתבת מגזין בעניין תפריטי לילה (שווים באמת ולכל נפש), גרם לי להבין שבנות לעולם לא יבינו בדברים האלה (לפחות אני. אם אני אוכלת באישון לילה, אני מרגישה זוועה בשעות שאחר כך)
ובכל זאת- יש המלצות? ואני לא מדברת על מוזס.

סתם דוגמה מעוררת תיאבון והשראה- השרימפס בשמן זית ועגבניות של סרגוס. מנת לילה שווה באמת.

או- הסנדביץ' של איציק ורותי. טרם ניסיתי (בכל זאת- שעות הפתיחה אזוטריות מאוד), אבל שמעתי עליו רבות

וחוצ מזה

זכיתי בזה באיביי (זכיתי.. יותר נכון- קניתי)

פרחי? אולי. אני אוהבת. הלוואי שהוא מוצלח במציאות.

זוג בכותרות

"רם בבגד ים" או "עמנואל בישראל"-

מה יותר מביך? אחד נשמע כמו "מעשה בחמישה בלונים", והשני- כמו סרט פורנו מהסבנטיז.
(למעשה מדובר בכותרות שהנפיקו ידיעות ומעריב לאירוע החדשותי המרנין הבא: http://blogs.suntimes.com/sweet/2010/05/rahm_emanuel_in_israel_for_son.html)

עוד בחדשות:
השותפה שלי קיבלה מכתב מהאוניברסיטה, מהתכנית שאני כלכך מייחלת אליה. אני ממש סקרנית לגבי התשובה- זה ייתן לי איזה שהן פרופורציות לגבי סיכויי שלי.

ועוד:
היום הלכתי עם חברי המקסים באדם (באמת הוא כזה. זו פשוט ההגדרה הנכונה) לקנות בגדים לחתונה של איזה בנדוד (שלו).
נכנסו לחנות אחת (!), הוא מדד שתי חולצות ושני מכנסיים (!!), וזהו(!!!)
באמת שאני לעולם לא אצליח להבין. מצד שני- אף פעם לא הלכנו לשופינג יחדיו, אז אולי בסוף אני דווקא כן אבין .

ועוד קטע מעורר תהיות- למה הטקסטורה האולטימטיבית לחולצות-בנים היא פסים? כל חנונון\ערסוואת שחשקה נפשו בקצת  "קלאסה" מתהדר בכותנת פסים זו או אחרת (בד"כ- שחורה עם פסים לבנים דקים). אולי די?

מה בסוף נקנה?
זאת-

(בערך. תכלס קנינו חולצה עם שרוולי 3/4, ומבד יותר קשוח)

ולפי האתר של קסטרו, גם את אלה:

אוף, נו. זה נראה כאן כמו מכנסיים של פקיד שומה. במציאות הוא רזה וחתיך, זה מה שחשוב.

תקופת המתנה

בערך שבוע לא הייתי כאן- חופש שהתחבר עם חג שבועות ששפע יותר מדי גבינות קישים ובכלל-אוכל (זהו, סופית בא לי להשיל איזה 4 קילו ממשקלי.)

אני מעלה עוד פוסט כדי לא להתייבש לחלוטין, אבל מרגישה שהמצברים היצירתיים שלי עייפים קצת. כמו שכתבתי בראשית העמוד- מין תקופת המתנה. הדברים הכי משמעותיים אצלי בימים האלה זה חלומות הזויים במיוחד שפוקדים אותי כל לילה (התחלתי לנהל יומן חלומות באדיבותו הרבה של חשבון הג'ימייל שלי. ממש הייטק פרוידיאני :P )

מגריט. אם כבר בקטע חלומי.

גם לחייזרים קשוחים יש רגעים רכים

זה בטוח הגיל. לא נראה לי שב1980 הוא היה זורם על זה.

parlez vous francais?

נורא בא לי ללמוד צרפתית, או גרמנית.

נכנסתי היום לאתר של "מכון גתה" בישראל (זה נשמע לקוח מתוך "שאול ויוהאנה"..), שמציע קורסים בגרמנית, ולא הבנתי כלום- אתר מג'וברש ושובר שיניים למדי (טוב, בכל זאת מדובר בגרמנים). 

אני אמשיך בחיפושים, אבל אשמח להמלצות על קורסים בתל אביב.

(תמיד שאני חושבת על שיעורי צרפתית, אני נזכרת בביטוי האלמותי-

"je m'appelle- זין מתקפל", מתוך ימות התיכון העליזים של חבריי.)

urbanica

יש לי איזו חיבה בלתי מוסברת למרכזי ערים, ואני לא מדברת רק על השדרות ההומות של ת"א או סמטאות ירושלים. גם רחוב אחוזה ברעננה, הרצל ברחובות או סוקולוב ברמה"ש (לכל עיר יש את הציר שלה..) לחלוטין מרתקים אותי.

 

זה ספציפית ביאליק-שטראסה הידוע, בר"ג עיר האורות.

כנראה כי אני הרבה בדרכים, ורחובות ראשיים-אך-קרתניים נוסכים בי מין תחושת ביתיות כזאת. מוזר. (אני בכלל לא גדלתי בעיר)

ובמעבר חד- אתמול הייתי בפגישה באזור מנחם בגין, ואיכשהו מצאתי את עצמי צועדת רגלית מדרום מנחם בגין עד הבית (צפון אבן גבירול) 

זה אפילו לא היה מסלול ווינדו-שופינג קלאסי (בכל זאת, הלכתי מלא על אלנבי המפוייח), אבל נכנסתי לחנות יד שנייה סופר-מגניבה בלבונטין. כבר מזמן הבנתי שאין סיכוי למצוא פריט ייחודי באמת בחנויות רגילות, אבל הבעיה שלי עם כל טרפת הוינטאג' הזאת היא המידות- הכל פשוט ענק למטר שישים שלי..

זה אולי לא מגניב בעליל מצדי, אבל מבאס אותי לשפץ שמלה אחרי שקניתי אותה. אני מתקשה לדחות סיפוקים.

(אז באמת-לא קניתי כלום)

יצא לי גם להיות אתמול בקינג ג'ורג' שברחוב קינג ג'ורג',ספק מסעדה-ספק בר, שמתיימר להגיש מנות זולות ואיכותיות.

מעולם לא חיבבתי את המקום, ואתמול סוף סוף הבנתי מה הבעיה שלי. הריח. יש שם ריח מעופש ממש... אני לא מצליחה להבין איך נשאר לסועדים תיאבון כשהם יושבים שם וטובלים בארומה הטחבית הזו.

וזה המקום. מזל- או חבל שריח לא עובר את המדיום הזה. כנראה שעבור פסטה ב25 ש"ח, מוכנים לסבול הכל.

Another One Bites The Dust

והפעם- סקארי קארי מציגה רזון מבהיל.
התמונה הזו מוציאה לי עוד יותר את החשק מסקס והעיר הגדולה2, ומרגיזה אותי נורא. (יצא לי השבוע לשמוע על שתי בנות- אחת קרובה אלי יותר, אחת פחות- עם התחבטות ממושכת בהפרעות אכילה)

לצורך ההשוואה, תמונה מתוך girls just wanna have fun- ב85' היא עוד אכלה

ועוד מבט לאחור- סקס והעיר, עונה ראשונה, פרק ראשון:

רזה, אבל אנושית (גם פחות מנותחת לדעתי..). אין ספק שעצמות הבריח בולטות, אבל יש לה גם ציצים.. היום יש פחות.

האמת שסג"פ תמיד היתה רזה, אבל עכשיו היא נראית ממש.. מגויידת. מילה דוחה, אבל אין מתאימה ממנה.
קראתי איפשהו שהיא מפחדת להראות זקנה- אבל עור מתוח על עצמות מתקמט מהר יותר כשאין טיפת שומן בגוף, לא?

flowers & stripes

אני פותחת בפנייה קצת שטחית לאומה- אני מחפשת תיק איפור, אבל כזה שיהיו בו מקומות נפרדים לעפרונות (כמו קלמר..)
יש לי ניסיון מר עם עפרון שחור שהכתים את הכל בכתמים שחורים שמנוניים..
בינתיים מצאתי תיק שכזה רק ברשתות פרפומריה זולות (ביוטיקייר ושכאלה), אבל הם היו מכוערים נורא. אז אם למישהי יש רעיון, אני אשמח (בינתיים אני שוקלת אפילו לקנות קלמר אמיתי)

שלשום הזדמן לי להיות באזור בתי המלון בהרצליה. אזור מוזר ביותר.. מצד אחד, אני מניחה שמדובר בבתי מלון יוקרתיים וכו'. מצד שני -הכל נראה שם כלכך נטוש ועזוב.. אולי זו עוד הוכחה למצבה העגום של התיירות בארץ.

לא צילמתי שם, אז זה סתם נוף מהדרך- AKA מגדלי יו המהוללים.

ונחזור למרינה. עודי משוטטת שם, נקרעו כפכפי הג'וחה שנעלתי. השעה היתה שעת צהריים לוהטת, ואני קיפצתי על האספלט בניסיון למצוא איזה קיוסק-גזלן-מוכר כפכפים ליד החוף (כמו ברחוב הירקון למשל..)- וכמובן שלא היה. לבסוף הגעתי אל קניון ארנה, השומם גם הוא, ואחרי שכמעט התפשרתי על כפכפי-סתם מקסטרו, מצאתי את החמודות האלה:

60 זוזים+נקודות בגלי. לא פחות.

אתמול המשכתי בשוטטות, ובחרתי להתמקד באזור שנקין-קינג ג'ורג'. בדיעבד- אזור מחורבן לשוטטות: אין ים, הרחובות צרים, הכל מלא פרחות, אני מתפתה להכנס לחנויות ומתעצבנת למראה הטראש שהן מציעות.
ואיזה טראש. הכל מפוספס ו\או פרחוני (או בגד גוף, אבל אליהם אני מתכחשת), עם פתחים בגב,ויעלה 30 ש"חים בעוד חודש. עכשיו עולה 100.

מייצגת אולטמטיבית

הכי הרגיזה אותי חנות-עאלק וינטאג' חדשה (כך מסתבר) בשנקין- היא מתיימרת להיות מייבאת בלעדית של פרטי "וואן פיס" יד שנייה וחדשים מרחבי העולם, שזה בסדר. העניין הוא שהיא גובה 180+ לחתיכה. כאילו- מה??
יצא לי כבר (קצת) להיות בחנויות יד שנייה בחו"ל, ודברים עולים שם גרושים. מה פירוש העמלה המטורפת הזו? אני מממנת את מחיר הטיסה?
כמעט התפתיתי לקנות שם חולצה מגניבה למדי, אבל 240 ש"ח זה הרבה יותר מדי מבחינתי... (חוצמזה המוכרת היתה מעצבנת בטירוף. באמת)

בסוף קניתי איזה גופייה בחנות רנדומלית. אין לי כוח לצלם (כי היא עלי), אבל לא קשה לדמיין אותה-
היא  פרחונית.
(איך נפלתי)

אויש, עם כל המרמור הזה שכחתי לציין לטובה חנות אחת- ליליגרייס (אם אני לא טועה), שממוקמת בשנקין, באזור ארומה של פעם.
המחירים שפויים, ויש דברים נורא יפים (שום דבר פרחוני!). מדדתי שם חולצה שחורה מכופתרת, עם פתיתי שלג רקומים עליה. לא קניתי כי לא ידעתי לאן אלבש אותה.. (היא עלתה 90, במבצע).

אה, ועוד משהו. לא קשור. אתמול הייתי בישיבת דיירים ראשונה של הבית החדש (יותר נכון, ישיבת בעלי דירות. רובן מושכרות.) איך היה? ככה:

ים, בפעם הראשונה

ביום שבת הייתי בים. בקטע נורא נאיבי, הייתי בטוחה שיהיה ריק מאדם (כי רק אפריל, ולא נורא חם, והמים קרים..)
אבל שוב, כבר אמרתי- זו היתה נאיביות מצדי.
תמיד כשאני בים, בייחוד בחופים מסויימים, אני מרגישה לבנבנה ורופסת. גם כי אני בת, וגם כי אני טיפה כזאת באמת.
ולמרות זאת, היה לי נורא כיף. מה שכן, שמתי לב שבים כולם נהיים פתאום טיפה ערסים. גם מי שביומיום שומע קול המוזיקה לכיף (טוב, אולי הוא ספציפית לא)- מאמץ עם הגיעו לחוף גינונים מזה"תיים מחוספסים, ושומע מוזיקה עם חלונות פתוחים כשהוא נוהג ביד אחת.

רק בחוף הוא כזה. אל תראו אותו ככה.

בכלל היה לי סופש עמוס למדי (שזה תמיד כיף)- ראיתי את סופר הצללים, ביס פלאנט וכאן בדיוק המקום לפינת ביקורת הקולנוע:

הפופקורן- 7. טוב+. אמנם לא חם, אבל מלוח וקריספי.

האוכלוסייה- 6. המוני בית ישראל, אבל אלו שלא מצאו מקום בסינמה סיטי החדש, מה שאומר- ירידה משמעותית בריכוז הערסים.

חנייה- 10. דווקא התמזל מזלנו לחנות ממש בפתח. בדרך כלל קניון איילון מחורבן בקטעים האלה

שירותים- 8. במשך חודשים ארוכים הייתי משוכנעת שבכל המתחם יש רק חדר שירותים אחד, מה שהיה החיסרון המשמעותי של יס פלאנט. השבוע אורו עיני ומצאתי עוד אחד, שהיה אפילו נטול תורים- מה ששדרג משמעותית את חווית הצפייה.

והסרט? מותח, עם סוף מאכזב. אחרי שעתיים פלוס של בילדאפ היסטרי וכסיסת ציפורניים, הסוף נראה קצת מטופש. כאילו למיסטר פולנסקי היה שימוע משפטי דחוף והוא נתן למזכירת המערכת לסיים את בימוי הסרט.

אני גם חייבת לחלוק על התקציר שמציעים אתרי הסרטים השונים: 

"ראש ממשלת בריטניה לשעבר, עמל על האוטוביוגרפיה שלו בעודו שוכן על סיפונה של ספינה העוגנת ליד חופה המזרחי של ארה"ב. כאשר העוזרת שלו לכתיבת הספר טובעת באופן מסתורי, נשכר סופר צללים מקצועי לסייע לו לסיים את הספר. במהרה סופר הצללים נחשף לעולם של אינטריגות פוליטיות ומיניות הקשורות ישירות לאשתו של לאנג והעוזרת המנוחה שלו. אך בסקנדלים אלו לא מסתיימים צרותיו של לאנג. מעבר להיותו מואשם ע"י הציבור בפשעי מלחמה, גם סוד אפל מעברו מאיים להיחשף ולסכן את חייו"

זו לא עוזרת, זה עוזר (איזה הומאז' לשלום חנוך..), הוא לא מתגורר על ספינה, ואין כ-א-ל-ו אינטריגיות מיניות. בטח לא כאלו שקשורות לעוזר. זה גורם לזה להישמע כמו פרק מתוך "יומני הנעל האדומה". מי אחראי על כתיבת הדברים האלה, ולמה לא בודקים אותו?

אז אתמול הייתי בחתונה

איזה נורא זה שביום חתונתך מחליטה המשטרה לפצוח בתרגיל פקקים ארצי?

(בסוף הצלחנו להגיע)

מאוד התלבטתי מה ללבוש.. אין לי יותר מדי בגדים "חתונתיים". רוב השמלות שלי הן טריקו פשוט יחסית, ועם ה"חגיגית" היחידה אני נראית דודה. בסוף סתם שידכתי את החצאית הירוקה שלי  (שכבר הופיעה פה) לאיזה חולצה חמודה, ונעלתי נעליים מגניבות ביותר (אך חרושות).

כשהגעתי הרגשתי קצת לא בנוח בשל האורך המפליל של החצאית, אבל בפרספקטיבה רחבה יותר האוכלוסייה התחלקה ל70% נשים שנראו כמו מפקחות בממ"ד, ו30% עלק-עתונאיות או סתם תל אביביות ודומותיהן במיני.

אז הייתי בסדר (יחסית).

אח"כ חשבתי על זה- בגדים "חגיגיים", נפרדים מבגדי היום יום שלי, היו לי אולי בכתה ח'.

מגיל מסויים רוצים להראות טוב תמיד, לא? (ולא רק באירועים נבחרים..)

המילון- חלק ב'

הסבר קצר במה בכלל מדובר

בית

בית זה מקום של משפחה.

בבית ישנים, בבית אוכלים, ומסתכלים בטלוויזיה.

לבית באים אורחים, שאומרים לך שלום.

אני מנקה את הבגדים שלי בבית,

אני מגהץ אותם בבית.

הבית שלי לבן.

בבית יש מקום לעשות אוכל, יש סלון,

יושבים ומדברים.

בבית יש גם שירותים.

יש לי מחשב בבית.

בבית שלי אנחנו עכשיו ארבעה, היינו חמישה, אבל יוסוף עכשיו בכלא.

ממש סיפור פואנטה, הא?
say no more