חפש בבלוג זה

יום שני, 5 במרץ 2018

my one beauty

לפני חודשים ספורים כתבתי כאן בשבחי השיער הארוך. אני עדיין אוהבת את עצמי במראה המאה ה-19 עתיר המחלפות, אבל בימים האחרונים התחלתי לחשוב על תספורת. 

בא לי להרגיש את קצוות השיער שלי רכים וקופצניים, במקום קשים וסיביים; אני קצת מתגעגעת לתחושה המדהימה שמלווה כל חפיפת ראש שלאחר התספורת - העברת היד לאורך השיער והפתעה מוחלטת מכך שהוא נגמר כל כך מהר ובאופן כל כך נעים; נמאס לי מנוכחותם של כמה סנטימטרים מכובדים בקצוות השיער שנאותים להסתרק רק אחרי טיפול עשרת אלפים (במקלחת, אחרי ריסוסים נדיבים של ספריי סרקל); המשקל של השיער שלי כל כך כבד, שבפוזיציות מסוימות הוא מכביד לי על הראש וגורם לי לצוואר תפוס (בחיי); קליפס גדול אחד כבר לא מספיק כדי לתפוס את השיער שלי, אני זקוקה לשניים לפחות. 

א ב ל - 
אני כל כך אוהבת את המראה הרומנטי והמיוחד של שיער מאוד ארוך ומלא. אני מרגישה שאם אסתפר, כנראה תהיה לי תספורת מאוד נחמדה, אבל אהיה סתם עוד בחורה ברחוב. לשיער שלי, כפי שהוא עכשיו, יש נוכחות. בלעדיו אצטרך לעשות משהו כדי להשיג את האפקט המרשים הזה. להתאפר בצורה מסוימת, להתלבש בצורה מסוימת. זה גם לא יהיה אותו הדבר. זה יהיה עשוי מדי, מחושב מדי. עצם זה שיש לי משהו ברשותי שהוא באופן טבעי כל כך גדול מהחיים, זה מדהים בעיניי. 

אני חושבת שזה הרגע שעיצב את תחושת הבטן שלי נגד תספורות.
לא נראה לי שאפשר לשכוח את המשפט "how could you? your one beauty!"

ו ב כ ל   ז א ת - 
עם השיער הנוכחי שלי קשה לי להתאפר. אני מרגישה שמראה שהוא קצת פרוע, קצת רוברט-פלאנטי, הולך רק עם מראה איפור של עיניים מודגשות, לא עם ליפסטיק* דומיננטי. שיער סיבי וליפסטיק חזק יוצרים מראה שהוא לטעמי קצת מוזנח ותמהוני. ודווקא בתקופה האחרונה אני מאוד בקטע של ליפסטיקים (אולי זה חלק מתהליך ההתבגרות. פעם חשבתי שליפסטיק זה מראה של זקנות). 

שיקול אחרון נגד תספורת - 
רגע לפני שעליתי הביתה וכתבתי את הפוסט, פגשתי את השכנה שלי. הפוסט כבר התבשל לי בראש, כבר נטיתי לגמרי לכיוון של תספורת, אבל היא בלבלה אותי כשהחמיאה לי על השיער הארוך והפזור. ציינתי שאני לא מצליחה לסרק איזה עשרה סנטים ממנו, אבל היא אמרה שהיא דווקא אוהבת את זה. 

*זה קצת מטופש, אבל אני הרבה יותר נהנית לכתוב ולומר ליפסטיק מאשר אודם (ובטח ובטח מאשר 'שפתון'). המצלול של המילה ליפסטיק משמח אותי. גורם לי לחשוב על ממתקים, על דברים צבעוניים. אודם נשמע כבד ותנכ"י, not my idea of fun. שפתון זו בכלל מילה מגעילה, אולי כי היא מתחרזת עם מגן תחתון (סליחה על זה. אני קצת עייפה ונותנת דרור לאסוציאציות שלי). 

4 תגובות:

Chen Saar אמר/ה...

OMG!!! מרג'ורי מורנינגסטאר הוא הספר האהוב עליי גם!(ונואל הוא בכלל אהבתי הראשונה) ואלייך הגעתי כי קראתי את התגובה הנפלאה עם העיקול והעץ המלבין שכתבת לפוסט היפהפה של עידיתי ופתאום ראיתי את שמך והחסרתי פעימה ומיד נכנסתי לבדוק מי את ועל מה את כותבת ונו, קצת התאהבתי...התמונות מהקולקציה של רייצ'ל אנטונוף וזכרונות השנה החדשה המושאלים ממקומות אחרים ומרגישים מוחשיים...עוד אתפנה לביקור ממושך יותר בבלוג, אבל בינתיים- תודה שהרטטת את ליבי:-)
חן

דולורס והענבים אמר/ה...

טוב, הפוסט הזה הכי אאוץ'! ממני המקלישה.
אל תסתפרי! מחלפות סוררות הן החיים עצמם

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

חן, איזו תגובה נהדרת. תודה לך! ממש התרגשתי, זו המתנה הכי יפה שיכולתי לבקש עבור הסופ"ש.
לו, מצטערת שהכאבתי :( וגם עוד לא החלטתי לגבי התספורת. היום הוא הסתדר טוב יחסית (ובהתאם, גם היה יום מוצלח) אז זה הטה שוב את הכף.

אנונימי אמר/ה...

טוב, אז אם נואל כבר הוזכר כאן, מרשה לעצמי להטיל את כל כובד משקלי:
את לא מסתפרת!


רוז מורגנשטרן

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...