יום רביעי, 14 באפריל 2010
המילון- חלק א'
ילדי עובדים זרים זה לא סקסי עכשיו. לא נפתחת שנת לימודים, הממשלה מתעסקת בענת קם והמשטרה בא.א המסתורי.
בקטע לא אופנתי, בא לי להעלות קטע מתוך מילון שחיברו תלמידים בבית הספר "דרור" בדרום תל אביב. כמו שבטח הבנתם, מדובר בילדים מבקשי מקלט (או בניסוח פחות משפטי- פליטים).
במילון אין את כל המילים בעברית, או באנגלית. רק מילים וביטויים שצריך לדעת כדי להסתדר.
אני לא אעלה את הכל, רק חלקים נבחרים. זו המילה הראשונה שבחרתי:
לא יודעת למה, אבל נורא מצא חן בעיני (אפשר לקרוא לי פלצנית. זה לגיטימי)
בקטע לא אופנתי, בא לי להעלות קטע מתוך מילון שחיברו תלמידים בבית הספר "דרור" בדרום תל אביב. כמו שבטח הבנתם, מדובר בילדים מבקשי מקלט (או בניסוח פחות משפטי- פליטים).
במילון אין את כל המילים בעברית, או באנגלית. רק מילים וביטויים שצריך לדעת כדי להסתדר.
אני לא אעלה את הכל, רק חלקים נבחרים. זו המילה הראשונה שבחרתי:
או"מ UN
יעזור לכל העולם.
יעזור לאנשים, יעזור למדינה שיש לו בלאגן.
אתה מגיע ממדינה למדינה - יעזור לך האו"מ.
יעזור לך כל מה שיכול. או"מ זה טוב.
האו"מ מסתכל על כל המדינות בעולם.
גם מדינה יש לו בלאגן הוא הולך לשם. ועוזר במה שיכול.
אני הייתי באו"מ, נתן לי דף של 6 חודשים, אני עם הדף הלכתי בלוד.
הדף של 6 חודשים זה שקט.
האנשים של לוד אומרים ככה.
לא יודעת למה, אבל נורא מצא חן בעיני (אפשר לקרוא לי פלצנית. זה לגיטימי)
יום חמישי, 8 באפריל 2010
הותר לפרסום (ואף מילה על וענונו. נמאס.)
אין ספק שבשילוב עם פרשת הולילנד (שכולנו כבר יודעים מי מסובך בה, נכון?), עולם האקטואליה הישראלית קיבל את זריקת ההתעוררות שאחרי תרדמת הפסח.
אבל באמת, חתיכת סיפור מטורף:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871970,00.html
תמיד מעניין לראות את ההבדל בסיקור העיתונאי בכלי התקשורת השונים, שמתבטא גם בתמונות:
נ.ב: "ענת קם" ו-"הולילנד" הם שמות מצויינים לפרשות, לא? קצרים, קליטים, מצלצלים.. לא דרדלה כמו "מרכז ההשקעות" או "האי היווני"...
(סתם, תכלס האי היווני זה שם בנזונה.)
אבל באמת, חתיכת סיפור מטורף:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871970,00.html
תמיד מעניין לראות את ההבדל בסיקור העיתונאי בכלי התקשורת השונים, שמתבטא גם בתמונות:
ענת קם על פי ווינט
הגרסה של נרג'
העיתון לאנשים חושבים
ו-וואלה.
בעצם, מה העמדה של וואלה בעניין, כבוסים לשעבר? מהכתבה שם לא ממש הצלחתי לפענח. מדברים על ריגול חמור, אבל בניגוד לאחרים, לא אומרים שהיא גנבה, אלא הדליפה (יחי ההבדל הקטן).
את דעתי שלי על העניין (לא שהיא כזו מהותית, כן..) אני גם מתקשה לגבש. מצד אחד- דובר על פגיעה בחפים מפשע. מצד שני- הבחורה העמידה בסכנה את מערכת הביטחון, שלא לדבר על המדינה.נ.ב: "ענת קם" ו-"הולילנד" הם שמות מצויינים לפרשות, לא? קצרים, קליטים, מצלצלים.. לא דרדלה כמו "מרכז ההשקעות" או "האי היווני"...
(סתם, תכלס האי היווני זה שם בנזונה.)
יום רביעי, 7 באפריל 2010
ענת קם
כל המדיה והברנז'ה כמרקחה, ואני גיליתי על קיומה של הפרשה רק אתמול. נזכרתי בה שוב הבוקר, עם הכותרת הזו בהארץ:
נשיאת מועצת העיתונות: להסיר את צו איסור הפרסום על הפרשה הביטחונית
יחד עם המבחוחיאדה שלא נגמרת, כל הפעולות השבכניקיות האלה מרגישות כמו סרט ריגול מהסיקסטיז.
ו-הומאז' משעשע, למרות שהוא בכלל מ2004: http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=104743
(הקרדיט לא לי. מישהו הזדרז והעלה לפייסבוק)
אגב ענת קם, נדהמתי לקרוא שהיא כו-לה בת 23 (משום מה דמיינתי את כתבת הברנז'ה של וואלה כיכנע זקנה). כמובן שגיגלתי תמונות שלה, היא נראית בלתי מזיקה בעליל- אבל לכו תדעו :P
יחד עם המבחוחיאדה שלא נגמרת, כל הפעולות השבכניקיות האלה מרגישות כמו סרט ריגול מהסיקסטיז.
(נגיד זה)
ו-הומאז' משעשע, למרות שהוא בכלל מ2004: http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=104743
(הקרדיט לא לי. מישהו הזדרז והעלה לפייסבוק)
אגב ענת קם, נדהמתי לקרוא שהיא כו-לה בת 23 (משום מה דמיינתי את כתבת הברנז'ה של וואלה כיכנע זקנה). כמובן שגיגלתי תמונות שלה, היא נראית בלתי מזיקה בעליל- אבל לכו תדעו :P
יום רביעי, 31 במרץ 2010
בקשות או יותר נכון, שאיפות
שטחיות לגמרי (זה פוסט קליל לחלוטין), וכולן לדירה החדשה:
הכוננית ספרים הזאת, שנראית כמו לוח מודעות של פעם:

הכוננית ספרים הזאת, שנראית כמו לוח מודעות של פעם:
(ועולה מלאנתלפים בטולמנ'ס)
וגם בלנדר, כדי להכין פרישייק (כמו של וויל סמית' באוייב המדינה):
זייהו לבינתיים.
יש לי רעש נוראי בדירה ואני לא מצליחה לעבוד :(
משפצים בדירה מעלי. משום מה זכור לי שהם הבטיחו שהרעש יימשך רק שלושה ימים...
יום ראשון, 28 במרץ 2010
הגיגי שעון קיץ
כלומר, מחשבות טיפשיות שעולות בראשי, בזמן שגופי מסרב להשלים עם הזזת השעון (הדברים האלה תמיד הופכים אותי. מזל שסופ"ש)
פתאום נזכרתי למה כלכך הצחיק אותי הכינוי "חיננית", שעוטה על עצמו חן אבני.
ולא, הסיבה היא לא חיננית הבתה.
השם המטופש הזה פשוט מזכיר לי את פשושית, הפינצ'רית המיתולוגית של מיכל ינאי.. (מי שלא מכיר, לא העביר את שנות ילדותו ונעוריו מול ערוץ הילדים המיתולוגי):
פתאום נזכרתי למה כלכך הצחיק אותי הכינוי "חיננית", שעוטה על עצמו חן אבני.
ולא, הסיבה היא לא חיננית הבתה.
חיננית, וחיננית הבתה. לא, לא, את.
השם המטופש הזה פשוט מזכיר לי את פשושית, הפינצ'רית המיתולוגית של מיכל ינאי.. (מי שלא מכיר, לא העביר את שנות ילדותו ונעוריו מול ערוץ הילדים המיתולוגי):
כן, זה היה מביך. אבל חיוני, מעכשיו אני אזכור.
עוד משהו-
פסח. ז"א, ליל הסדר. די טיפשי שאני תוהה מה ללבוש (במשפחת מורנינגסטאר לא צפוי השנה סדר ייצוגי ורב משתתפים)
מן הסתם זה סתם תירוץ לרכישה עלק-מחושבת של בגדים. (מה, יש לי גם חתונה באמצע אפריל!..)
דסקסתי את העניין עם חברתי היקרה א', שסיפרה לי שאצלם המוסכמה שמשפחתית היא להפציע בחגים בלבן. זה נורא מוזר בעיני. תמיד חשבתי שהמקום היחיד בו מיושם הלוק הבתולי-צחור-חגיגי הוא בין דפי הכרומו של מגזינים שאני קוראת אצל הרופא"ש.
ועוד משהו שנתקלתי בו בשיטוטים בין המלצות-התחדשות-אביביות:

וואו. באמת שזה מגעיל.
(אילנה ברקוביץ' לא היתה פעם "הו אילנה", בחורה בוהמיינית שלא מתעניינת בבגדים? מתי קרתה המטרמורפוזה המגוחכת הזו?)
יום חמישי, 25 במרץ 2010
מין ניוון שכזה
נפל עלי בשבוע-שבועיים האחרונים.
נכון, זה קורה לי בערך פעם בחודש, אבל עכשיו זה מרגיש לי כבד ובלתי-הפיך.
אולי זה האלטר-אגו החנוני שלי (בכוונה לא אמרתי פולני. למה להתגזען שלא לצורך?) שמכה בי ודורש ממני להיות אדם יצרני ועובד. אבל איפה אותו אלטר אגו כשאני צריכה לאזור כוחות ולעשות עם עצמי משהו? בינתיים, הכל נשאר בגדר ההתמרמרות.
ברור שאני מתוסכלת וממורמרת כי עבודתי הנוכחית לא מתאימה לי, אבל אני כועסת על עצמי גם בגלל התחושה שאין לי שום משמעת עצמית, ואני פשוט מכלה את זמני.
התקפי הבטלה והכעס על עצמי הם אחת הסיבות בגללן פתחתי את הבלוג הזה, ובאמת בלי כל הסבר הגיוני, שמתי לב שאחרי כמה ימי בטלה שתיעדתי בפוסטים שונים איכשהו נפלה עלי עבודה.
אני מקווה שזה מה שיקרה גם עכשיו. אבל מתקשה להיות אופטימית.
דסטי ספרינגפילד אמרה את זה יותר טוב:
נכון, זה קורה לי בערך פעם בחודש, אבל עכשיו זה מרגיש לי כבד ובלתי-הפיך.
אולי זה האלטר-אגו החנוני שלי (בכוונה לא אמרתי פולני. למה להתגזען שלא לצורך?) שמכה בי ודורש ממני להיות אדם יצרני ועובד. אבל איפה אותו אלטר אגו כשאני צריכה לאזור כוחות ולעשות עם עצמי משהו? בינתיים, הכל נשאר בגדר ההתמרמרות.
ברור שאני מתוסכלת וממורמרת כי עבודתי הנוכחית לא מתאימה לי, אבל אני כועסת על עצמי גם בגלל התחושה שאין לי שום משמעת עצמית, ואני פשוט מכלה את זמני.
התקפי הבטלה והכעס על עצמי הם אחת הסיבות בגללן פתחתי את הבלוג הזה, ובאמת בלי כל הסבר הגיוני, שמתי לב שאחרי כמה ימי בטלה שתיעדתי בפוסטים שונים איכשהו נפלה עלי עבודה.
אני מקווה שזה מה שיקרה גם עכשיו. אבל מתקשה להיות אופטימית.
דסטי ספרינגפילד אמרה את זה יותר טוב:
או שאולי הווייט סטרייפס? אני מתקשה להחליט.
יום רביעי, 24 במרץ 2010
הומאז' לנרגנת (זה כמו בלדה לנאיבית)
הפוסט הזה של נעלולה הזכיר לי את המדור האהוב עלי כלכך בבלוגה- השתלחות בקומוניקטים בסגנון חופשי.
בעיקרון אני מקפידה לנקות את האינבוקס שלי מתוכן שיווקי, אבל מצאתי אחד שהצליח להתחמק:
בעיקרון אני מקפידה לנקות את האינבוקס שלי מתוכן שיווקי, אבל מצאתי אחד שהצליח להתחמק:
"אחרי שנתיים של קמפיין בו "רותי" עברה תהליך פסיכולוגי ארוך של הפנמה בה רותי נוכחה לדעת כל פעם מחדש שבדיוטי הכי זול, מחליטה "רותי" לצאת ולבדוק זאת בעצמה מחדש בכל הארץ."
איזו שירה. זה גם שגוי תחבירית אם אני לא מאוד טועה.
לא בא לי לשים פה תמונת יח"צ, אבל בא לי בכל זאת להוסיף תמונה בנושא
דוב קוטב. גם הוא אחרי תהליך הפנמה.
יום שני, 22 במרץ 2010
הלהיט האינטרנטי הגדול הבא-
אוכל את "גדלתי כבר בר מצווה" בלי מלח, שלא לדבר על "טלפון":
קאבר של קובי פרץ לקוסמיק גירל של ג'מירוקוואי. משהו מדהים.
ופליז שמישהו יסביר לי למה כל היוטיובים נחתכים לאחרונה?
פידל
http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,47322,.aspx
בדיוק מה שעלה לי בראש כשראיתי את הפוסטרים בכל מקום. בכל מקום בתל אביב, ליתר דיוק.
מעניין אם קסטרו תלו את אותן פרסומות גם בערים אחרות, או שיש להם שילוט מיוחד לפריפריה (עם ניקוד, או משהו.)
we are the people of this city. עאלק.
בדיוק מה שעלה לי בראש כשראיתי את הפוסטרים בכל מקום. בכל מקום בתל אביב, ליתר דיוק.
מעניין אם קסטרו תלו את אותן פרסומות גם בערים אחרות, או שיש להם שילוט מיוחד לפריפריה (עם ניקוד, או משהו.)
we are the people of this city. עאלק.
הקמפיין גורם לפידל למרוט את שערותיו במחאה
יום שבת, 20 במרץ 2010
posting on a saturday morning
על משקל השיר הזה של קווין,
או השיר הזה של הקינקס
(נראה לי שפיתחתי התמכרות קשה ליוטיוב. או לקווין.)
ולעניין. אתמול יצאתי עם חברים, ומזה הרבה מאוד זמן- בלי חבר שלי. אוקיי, אני לא מדייקת כאן- יצאתי לגירלז נייט אאוט לפני שבוע, אבל הנקודה היא שמדובר באופן כללי במאורע נדיר.
בהתחלה די התבאסתי, ושקלתי לנסוע אליו להתבטט יחד מול פרק של "האלבומים הקלאסיים", אבל הבחור הפציר בי לצאת-
כמובן שממש נהניתי, וגם הזדמן לי ללכת למקום שחבריקו די שונא ואני מעולם לא הייתי בו, AKA הריף ראף.
בעיקרון אני לא מתה על כל תרבות ההיפסטרים (או בעצם תת-תרבות, הרי הם כלכך אנדרגראונד!), ובדרך כלל חשה לא בנוח בקרבת מרכיבי משקפי קרן נטולות מספר ועונדי עניבות הפפיון-
אבל למרות שהכנתי את עצמי נפשית, לא חזיתי בריף ראף בתופעות קיצוניות כמו הבחור למעלה.
כן נצפו הרבה בחורים בחולצות מכופתרות, מעילי עור ומכנסיים גבוהי גזרה שרקדו זה עם זה בצורה מאתגרת-מגדרית.
הייתי בטוחה שאין במקום סטרייט אחד לרפואה (מלבד השלושה איתם הגעתי למקום), אבל כשבחור בקרדיגן כחלחל ונשי התחיל איתי, הבנתי שמדובר כאן בסוג חדש של מטרוסקסואליזם:
אתה לא מטפח את עצמך (חוץ משפם סליזי, כמובן)- כי זה לא היפסטרי, אבל אתה כן לובש בגדי וינטאג'-יד שנייה-שאמילי קרפל היתה מאמצת בכיף.
אולי יש בחורות שזה עובד עליהן, אבל באמת שקשה לי לחשוב על עצמי יוצאת עם מישהו שמשקיע עד כדי כך בבגדים, ועוד מתאמץ נורא להראות נונשלט. זה כמו לצאת עם אפרת גוש!
אפי, זו לא את- זו אני. נו הרד פילינגז.
התלבשתי נורא יפה, זה כלל את הנעליים האלו:

והחצאית הזו:

הייתי מראה לכם יותר, אבל הכל מתנופף כרגע על החבל ומנסה להשיל מעצמו את ניחוח הסיגריות.
עוד קצת על המקום- צפוף להחריד ומעושן עוד יותר, כולם שותים ערק ובירה מכבי, בקטע חתרני שכזה, אבל יש אחלה מוזיקה.
ועוד קצת שטויות-
ביום חמישי (ובכלל במהלך השבוע) הרגשתי די זוועה. בחמישי בערב נכנעתי, וזחלתי אל עבר הסופרפארם לרכוש קצת נורופן. ברור שיצאתי עם עוד משהו:

ליפסטיק אדום-מושלם של רבלון. אני יודעת שהגוון נראה כאן על גבול הפולניות הקשה, אבל באמת שהוא אדום-תותי-יפה ומוצלח. כמו שהלאבלו תות אמור באמת להראות.
בזמן האחרון נורא מתחשק לי למשוח צבעים עזים על השפתיים. זה התחיל בפורים, אז גיליתי מחדש את הליפסטיק הוורוד-פוקסיה המדהים שלא יורד בשום צורה (ועלה לי 10 ש"ח באיזה כוך דמוי וואו קוסמטיקס):
התחשק לי נורא עוד ליפסטיק פרמננטי כזה, וקניתי את האדום שהוא גם נעים, גם בצבע מקסים, וגם מסדרת COLORSTAY. אז זהו, שבמקרה הזה, הCOLOR, לא באמת STAYS.
אכן, אין אמת בפרסום.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.

