הערת העורכת שהיא אני: זה פוסט מלפני 4 שנים שמעולם לא ראה אור וישב זמן רב במגירת הטיוטות. לא יודעת למה לא פרסמתי במקור, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. אני בהחלט עומדת מאחורי הדברים גם היום, אולי רק קצת פחות שמחה לאיד. בכל מקרה, מדור ה-top shelf הוא הסחת דעת נהדרת גם בזמן מגפות עולמיות וגם במהלך מלחמות איומות.
במסגרת חיפושי אחרי עיסוקים לשעות הפנאי התחפרתי עוד יותר במשהו שכבר מזמן נהניתי לעשות אותו - בינג' במדור the top shelf של הבלוג into the gloss.
הסבר קצר (ולא מאוד ממצה, כי אני לא מומחית גדולה) עבור מי שלא מכירה. מי שכן מכירה יכולה לדלג לפסקה הבאה: into the gloss (להלן - ITG) הוא בלוג ביוטי שפתחה בסוף העשור הקודם אמילי וייס, כיום יזמית-על, הבעלים של מותג האיפור והטיפוח המילניאלי עד זרא Glossier, אבל אז רק עיתונאית אופנה פרילאנס. the top shelf הוא אחד המדורים המצליחים בבלוג, בזכות קונספט מציצני ומספק - ביקור בחדרי האמבטיה של אושיות אופנה, יופי ולייפסטייל (ומפעם לפעם גם אושיות מתחומים אחרים) והיכרות מעמיקה עם ארסנל המוצרים שהן משתמשות בו.
באופן אישי נחשפתי ל-ITG בשלב מאוד מאוחר. הכרתי את האתר דרך הבלוגרול של כותבות מתוחכמות ממני (אם אני זוכרת נכון, שלי גרוס הפנתה אליו באחד הגלגולים הישנים של הבלוג שלה) אבל אף פעם לא היה לי דחף להיכנס אליו כי קריאה באנגלית נוטה לבאס אותי. רק לפני כשנה, בעקבות המלצה על פודקאסט בבלוג של לובה, שמעתי ראיון עם רייצ'ל וייס שהייתה חמודה ומצחיקה באופן מפתיע. היא סיפרה שם בין היתר על ה-top shelf ועל הפרק האהוב עליה במדור - ראיון עם השחקנית הצרפתיה ההורסת ביופיה ליה סיידו.
הסבר קצר (ולא מאוד ממצה, כי אני לא מומחית גדולה) עבור מי שלא מכירה. מי שכן מכירה יכולה לדלג לפסקה הבאה: into the gloss (להלן - ITG) הוא בלוג ביוטי שפתחה בסוף העשור הקודם אמילי וייס, כיום יזמית-על, הבעלים של מותג האיפור והטיפוח המילניאלי עד זרא Glossier, אבל אז רק עיתונאית אופנה פרילאנס. the top shelf הוא אחד המדורים המצליחים בבלוג, בזכות קונספט מציצני ומספק - ביקור בחדרי האמבטיה של אושיות אופנה, יופי ולייפסטייל (ומפעם לפעם גם אושיות מתחומים אחרים) והיכרות מעמיקה עם ארסנל המוצרים שהן משתמשות בו.
באופן אישי נחשפתי ל-ITG בשלב מאוד מאוחר. הכרתי את האתר דרך הבלוגרול של כותבות מתוחכמות ממני (אם אני זוכרת נכון, שלי גרוס הפנתה אליו באחד הגלגולים הישנים של הבלוג שלה) אבל אף פעם לא היה לי דחף להיכנס אליו כי קריאה באנגלית נוטה לבאס אותי. רק לפני כשנה, בעקבות המלצה על פודקאסט בבלוג של לובה, שמעתי ראיון עם רייצ'ל וייס שהייתה חמודה ומצחיקה באופן מפתיע. היא סיפרה שם בין היתר על ה-top shelf ועל הפרק האהוב עליה במדור - ראיון עם השחקנית הצרפתיה ההורסת ביופיה ליה סיידו.
 |
| בחלומי אני מתלבשת ככה לעבודה |
מה ששבה אותי לא היה האזכור של סיידו עצמה, אלא הסיפור הנהדר הבא: אמילי סיפרה שליה הציגה את עצמה בתחילת הראיון כצרפתיה טיפוסית שלא עושה עניין מביוטי ומשתמשת בקוסמטיקה בצורה אגבית, אבל לכשנפתחה דלת חדר האמבטיה, התגלה אוסף מאוד לא נונשלנטי, שלא לומר בולמוסי, של גזיליון מוצרים. אין דבר שיותר מספק אותי מאשר גילוי האמת המיוזעת שמאחורי כל מיני איט גירלז נונשלנטיות ולכן מיהרתי להיכנס לבלוג ולקרוא את הראיון המדובר. כמובטח, הוא נהדר. התמונות מספקות מאוד ואני נמנעת מלהעלות אותן לכאן משיקולי זכויות יוצרים. אם יש לכן כוח, פשוט תכנסו. אם בא לכן אמל"ק, הפסקה הראשונה נפתחת בציטוט המצטנע הבא:
“I am French—I’m from Paris, I grew up in Paris. It’s true that French
are not very sophisticated in the sense that they don’t dress up for
dinners. They are not like Americans where they are always perfect—the
girls are not very sporty; they don’t take care of themselves as much as
Americans, who always have very white teeth, and are so fit. The French
are a little more chic, very classic... “
ליה ממשיכה לננשלנט את עצמה ואת קוראיה לדעת במשך עוד כמה פסקאות, אבל אז, כמו תפנית בסיפור של או. הנרי, מגיעה ההערה הבאה:
*Ed note: at this point we walk into Léa’s bathroom. It is
overflowing with products. We break into laughter because she’s been
saying, ‘Oh, I’m casual with beauty, etc etc’
כמובן שלכל העניין מצורפות תמונות של שידת הטואלט המתפקעת של סיידו, שהן הדובדבן שעל הבריוש מבחינתי. אם אי פעם הרגשתן רע עם עצמכן מול מישהי הורסת ונטולת איפור, או התמלאתן רגשי נחיתות מדובללים מול סטורי של טוענת ליום פרצוף רע בעוד אתן חושבות לעצמכן שאתן נראות ככה אחרי קונטורינג, היילייטינג ופן, אתן חייבות את זה עבור בריאותכן הנפשית.
אחרי ההתאהבות הזאת צללתי לנבכי המדור וקראתי אייטמי עבר במשך שבת שלמה. ITG לא מציע ארכיון מאוד מסודר ומקוטלג, לכן החיפוש אחר top shelfs מספקים משול לדליית פנינים. מתיש, מלא סרק שמצריך סינון (=מרואיינים משמימים שבעיקר רוצים לקדם את העסקים האזוטריים שלהם), אבל לפעמים נופלים על משהו ששווה זהב.
