מסע ללא שופינג (כמעט)

חזרתי מהמדינה היקרה בעולם (כמעט). שלושה שבועות בהם לבשתי רק טרנינגים, נראיתי קצת כמו ילד קטן והתחשלתי בהחלט מבחינת החשיבות שאני מקדישה למראה חיצוני (רמז: כשאני לא נראית טוב, אני נהיית עצבנית ו\או בדיכאון). כיף לדעת שאני יכולה לפעמים להתנתק לחלוטין מהעיסוק בעצמי, ופשוט לקלוט את היופי והחוויות שסביבי בלי להעביר אותן דרך פילטר "איך אני נראית\מרגישה עכשיו".

כמו סימן משמיים, בסוף שלושת השבועות הללו (וליתר דיוק - ביום הלפני אחרון באוסלו) נתקלתי במציאה אמיתית. במדינה שבה סנדוויץ' בסאבווי עשוי להגיע ל-75 קרונות (בערך חמישים שקל), כיף למצוא ג'ינס ב-67 שקלים :-) ועוד אחד ממש מוצלח - בצבע הנכון ובלי שפשופים משמינים. נראה לי שהם ילכו מעולה עם הסוודר החדש ממנגו.

הפרחים ל-H&M

הנורבגים לא חזקים במיוחד באופנה (או באוכל, אבל לא אפתח את זה כרגע). הם אומה שדי משוגעת על ספורט, ואולי בגלל הסיכוי הסביר שבדרך מהעבודה תקפוץ לאיזה טיפוסון על הר, המלתחה הרווחת שם היא ספורטיבית ביותר, עם נעלי התעמלות, תיקי גב לא חינניים ושלל בגדי דרייפיט. נדהמתי לגלות שבכל אחת משלוש קומותיו של ה-H&M הענק בו רכשתי את הג'ינס (יש H&M לא ענק, בעצם?), הוקדש רוב המקום לבגדי ספורט זרחניים וצמודים, שבארץ אפשר להיתקל בהם בעיקר במגה ספורט. במראות אירופאיים מסוגננים סטייל בלוגי אופנה בקושי נתקלתי שם. מצד שני, זו ממש לא מדינה אירופית טיפוסית.

ממש התאהבתי בסתיו הנורבגי. הוא הימם אותי בצבעים העשירים והרוויים שלו, שכאילו נלקחו מאיזו קולקציית סתיו-חורף שיצאה למדפים. בורדו וירוק-יער, אלה הצבעים הנכונים לעונה, לא?

צילום: אני. כדאי ללחוץ להגדלה, לדעתי