the usuals

מאחר והיום היה יומי האחרון בעבודה, החלטתי להקדיש את הפוסט לדמויות הקבועות שליוו אותי כמעט כל בוקר בדרך - בתחנת האוטובוס או על הקו עצמו. כל התיאורים הצבעוניים לקוחים ממייל שנכתב בפרץ של השראה לחברה שגרה בחו"ל, ביום אחד שהייתי משועממת במיוחד במשרד.

1. החייל היורק. הוא מגיע בסביבות 7:40 לתחנה שלי, תמיד עם חולצה מחוץ למכנסיים. אני תוהה אם בבסיס הוא מכניס. יש לו שפה קצת משורבבת והוא די מכוער באופן כללי, עם קטע ביזארי מאוד של הפרשות גוף. הבחור לא מפסיק לירוק סמוחטות עסיסיות או למחוט את אפו בכף ידו, וממש לא מזיז לו שהוא יושב על הספסל לצד אנשים שמבקשים את נפשם למות מרוב גועל. אחרי חמש דקות של נוזלי גוף מגיע קו 9, הוא עולה עליו וכולם נושמים לרווחה.

2. הרב(?) חסר הבית. מגיע בד"כ קצת לפני היורק, אבל לעתים הוא מתפרע ומגיע בכלל שעה קודם או שעה אחרי. בעל זקן מטונף וארוך שהיה פעם לבן, שיער בסגנון, כובע של רבנים ומעיל שחור שכנראה גם היה פעם של רבנים, אבל היום מלא בכתמים ובכיסיו תחובות שלל שקיות ניילון. יש לו הבעה בוהה\זועפת תמידית, וריח גוף מזעזע. הוא תמיד מתיישב בצמידות רבה לאנשים, כנראה תוך תפיסת מרחב משובשת. פעם הוא כמעט התיישב עלי. כמובן שהוא מצויד באקססוריז המחייבים - אינספור שקיות, לעתים בתוך עגלת סופר של זקנים, ובקבוק בשקית אטומה. עולה על קו 66, ולפעמים על 55.

3. התל אביבית דלת השיער. היא מאוד רזה, לא בקטע אנורקטי, סתם בקטע תל אביבי. יש לה שיער חלק ועכברי למראה. תמיד לובשת שמלות קצרות, גרביוני-רשת עם דוגמאות ומעיל ארוך. פעם היא הדהימה אותי כשבאה עם מכנסיים ארוכים ומעיל באורך מותן. תכלס, עדיף לה בשמלות. 

4. ההוא עם הראסטות. היה איזה יום שחשבתי שהוא גילח אותם, אבל זה סתם היה עובר אורח עם אותם משקפי שמש (משקפי מראה עם מסגרת פלסטיק כסופה, ניינטיז כעור להחריד). למרות שיערו הבלתי קונבנציונלי, מדובר בסחי לכל הדעות. הוא נשוי, וכנראה גם סטודנט. עולה על האוטובוס שלי ויורד כעבור כמה דקות, ברכבת מרכז.

5. החבר של זרוב (אליזרין) ממחוברות. http://i.ytimg.com/vi/wIDgN0wWy-U/0.jpg 

בחורף התהדר בכובע גרב שחור, עכשיו הוא כבר זנח אותו. עולה על האוטובוס לפני כנראה, ויורד תמיד בצומת קוקה-קולה. כנראה שהוא עובד שם.