בדרכים

מחשבות שנחשבו בשעת לילה קטנה מאוד.

יצא לי לקרוא איפשהו (בטח ב"שנות החלב" של יערה שחורי, אבל אולי בעוד מקום) שחלומות של נשים בהריון כוללים הרבה פעמים מוטיבים מימיים. אני זוכרת שחברה טובה סיפרה לי גם על חלומות המצולות שלה מההריון האחרון.

אני לא זוכרת על מה חלמתי בהריון הקודם, אולי גם אני חלמתי על מים. הפעם אני חולמת על נסיעות. לחיפה, לב"ש, לאילת, לבסיסים צבאיים רחוקים, לארצות טרופיות רחוקות עוד יותר. באוטו, בטרמפים, במונית, ברכבות ארוכות ואפלוליות, בריצות מסוכנות על כבישים ראשיים חשוכים, מוארים בהבזקי אור מבהילים של מכוניות חולפות.  

House Tops (1921) by Edward Hopper

החלומות האלו תמיד קודרים ואל-ביתיים, ומשום מה אני נהנית מהאיכות הזו שלהם. לתחושתי זו מטאפורה מאוד קולעת לחוויה המוזרה של הריון. מסע ממושך שמשונה לחשוב איך ומתי אצא ממנו. שלא לדבר על המסע של התינוק עצמו בתעלת הלידה. בכל החלומות האלו יש מעברי חושך ואור מאוד עוצמתיים וסמליים.

אגב #1 - לצאת. פתאום אני נזכרת שבילדות לא כ"כ אהבתי נסיעות, אבל היו נסיעות שבמהלכן הרגשתי שלווה והרמוניה בתוך חווית הנסיעה. עם התנמנמות קלה, מוזיקה מתאימה, נופים מרגיעים או זווית אור נעימה. ההגעה הייתה פתאומית, צורמת ולא רצויה.

אגב #2 - חשבתי על סטיישן טו סטיישן של בואי. כבר מזמן לא הקשבתי לו בהתפעמות וברטט, אבל אני זוכרת את ההתפעמות והרטט של הפעמים הראשונות. גם המסע שבשיר הוא מטאפורה מושלמת. תחילתו ברעשי רקע לא ברורים וגם לא נעימים. אי נוחות באוזן. כמו צירים שקשה לזהות ולהבין אם יש בהם ממש. מתוכם מתפתח דפוס קבוע והוא עדיין צירי, חורקני וקשה. ומתוכו נוצר משהו אחר לגמרי. גדול מהחיים. נקודת היציאה מהשיר שונה לחלוטין מנקודת הכניסה. 

 אגב #3 - חשבתי על "מעבר" של קוני וויליס, ספר על חוויות על סף מוות שאולי אכתוב עליו פעם יותר בהרחבה. גם שם יש נסיעה גדולה, מעבר, מנהרה וכמובן אור בקצה. ושינוי מצורת קיום אחת לצורה אחרת לגמרי.