תקופת המבחנים שלי כבר בעצם כאן. מכיוון שהחלטתי (פחות-או-יותר) שפסיכולוגיה קלינית היא לא הכיוון שלי, אני למעשה פורשת מהמרוץ לשמירה על ממוצע 90. ובכל זאת אני לא ממש מצליחה להישאר אדישה ורגועה. אז כתזכורת לעצמי ובכלל -
בהצלחה לכולן(ם), ניפגש בצד השני של הגשר.
זה בדיוק הרגע הנכון לקרוא את הפוסט הזה מבחינתי, כשממש בא לי להירגע מהגשות.
השבמחקjust push play
השבמחקכיף לך... אני לומדת איתך רק כדי להמשיך הלאה לקלינית... וזה מתיש :( שיהיה לנו בהצלחה, כשהצלחה הפעם היא גם לשמור על שפיות בחודש הקרוב...
השבמחקעכשיו קצת הלחצת אותי וגרמת לי לsecond thoughts. עד כדי כך ההחלטה שלי שבירה. אבל בתכל'ס, אני יודעת שהסיבות היחידות שרציתי קלינית מלכתחילה הן היוקרה והשקט בידיעה שבסופו של דבר יהיה לי מה לעשות עם התואר, ואלו לא סיבות מספיקות לדעתי בשביל להתחייב.
השבמחקברור שאלו סיבות גרועות, במיוחד במקצוע הזה, שהוא תובעני, מתיש, מסלול אינסופי, ודורש לאהוב את הטיפול באנשים... נסי לימודי שדה, אני מהמרת שזה יפיל את הפור לכאן או לכאן. לדעתי אחרי זה תדעי בוודאות...
השבמחק