בימים האחרונים השיר שהכי בא לי לשמוע הוא personal jesus. שזה מאוד מפתיע, כי אני ממש-ממש-ממש לא מחובבי דפש מוד. מצד שני, זה השיר הכי מוצלח שלהם לדעתי.
לא כתבתי *יחסית* הרבה זמן, בגלל שלל סיבות. א'- סיפרתי לפסיכולוגית שלי על הבלוג, אז אולי כתגובה לחשיפה היה לי צורך לא מודע להקפיא לרגע את העניין. ב'- היו לי אורחים מעניינים מחו"ל, פרטים מורחבים יגיעו בהמשך. ג'- השילוב בין פרשת האונס בקריית מלאכי לבין האונס בתל אביב (שהתרחש מטרים מהבית שלי) הכה אותי בשוק. אני כבר שבוע מסתובבת בתחושה שהחיים הם ספר של סטיבן קינג (מינוס רוחות הנקמה האינדיאניות) ומתחת לכל מציאות מהוגנת-יחסית מסתתרים שדים אפלים. אגב, בסופ"ש התחלתי לקרוא את "בלב היער", ספר מתח (לא ספרות עלית אבל מוצלח מאוד לסוגו) מבעית למדי שרק מאשש את ההנחה הראשונית שלי על שלדים בארון ויצרים רעים בכל אשר נפנה.
מרגישה משום מה כאילו אני כתבתי את הפוסט הזה, רק בלי הפסיכולוגית, האורחים והספר...
השבמחקאני אגב מחובבי דפש מוד.
אז את בטח נהנית עד מאוד מהפרסומות של דיור שמציפות את יוטיוב :)
מחק(האמת, גם אני נהנית מהן)
כמוך- כמוני.
השבמחקהכתיבה כרגע ממני והלאה.
שיר מעולה ד"א נהנתי להזכר בו.
האונס בת"א הכניס אותי למעגל מחשבות קשה, מכיוון שזה פה וקרוב (גם אני הייתי ליד המקום) והוא מגיע למקום שאת מרגישה הכי בטוחה בו- שאת הולכת עם החבר.
כן, העובדה שמדובר בזוג הופכת את העניין לאפל אפילו יותר.
מחקאם גילית לפסיכולוגית, אולי תגלי גם לנו?
השבמחקלגלות לכם מה? הרי אתם כבר קוראים פה..
מחק